אנו ממשיכים בסדרת הכתבות על "יום בחיים", להכיר יותר מקרוב את עבודת הצוות השיקומי בסל שיקום. הפעם רצינו לשמוע קצת יותר על האתגרים, ההצלחות והחשיבות הגדולה בעבודת החונכים בסל שיקום.
מאמרים וכתבות |
אנו באים לעולם הזה מבלי להבין למה. כשאנו עדיין ילדים, אנו חווים את הורינו ככל יכולים. דמויות שקרובות מושג האלוהות אותה ישות בלתי נראית, שאנו מחפשים כל הזמן בבגרותנו. 
איך נראים ימיהם של מלווים תעסוקתיים בתחום בריאות הנפש? מהם האתגרים המלווים אותם? מהן החוויות הרגעיות שנוטעות בהם כוחות? ליאת גורן מאמנת תעסוקה שיקומית: ”הבוקר שלי מתחיל ביזמות בחיפושי עבודה עבור מתמודדי הנפש ובניית תכניות עסקיות. אני מגיעה לביתם של המתמודדים או נפגשת איתם בבתי קפה ובמשרדים ובונה איתם את כל התכניות. תכניות עסקיות, כלכליות. 
כתבה זו היא סנונית ראשונה בסדרת כתבות שמטרתן להנגיש לקוראים את סיפורם של מתמודדי הנפש וצוות השיקום שמסייע להם במסע השיקומי ובתהליך בדרך להגשמת החלומות שלהם. 
כתבה זו היא סנונית ראשונה בסדרת כתבות שמטרתן להנגיש לקוראים את סיפורם של מתמודדי הנפש וצוות השיקום שמסייע להם במסע השיקומי ובתהליך בדרך להגשמת החלומות שלהם. 
במשך חצי שנה הקפידה דגנית להגיע לפחות שלוש פעמים בשבוע לאשפוז יום, לאחר שהרופא שלה המליץ לה על כך בעקבות דיכאון מתמשך. בתחילה לא היה לה פשוט, אבל בהדרגה, עם הזמן הכירה אנשים חדשים, למדה להבין שהיא לא לבד בחוויות שהיא חווה, דיברה, שיתפה, הקשיבה, ונכנסה לקבוצות ציור ואמנות. לאחר שלושה חודשים חזר הניצוץ בעיניה, היא הצליחה לחייך ולצחוק. מצבה הוטב עד כדי כך שמצאה עצמה יום אחד חווה שמחה אמיתית, כזו שגורמת לרטט נעים ומחמם להתפשט בכל הגוף. 
אחד הדברים היפים שקיימים בישראל ולא קיימים (עד כמה שידוע לי ברוב מדינות העולם הוא סל שיקום למתמודדי נפש. מהו סל שיקום? סל שיקום הינו סל המכיל בתוכו שירותים שונים הניתנים למתמודדי נפש. מתוקף "חוק שיקום חולי נפש בקהילה". מי זכאי לסל שיקום? כל מי שהוכרו לו לפחות 40% נכות מביטוח לאומי על רקע נפשי.
לאחר כחצי שנה שבה שהה רונן במיטה, מבלי אפשרות לקום כמעט, כשחוץ ממעברים קצרים מהמיטה לספה, לא הצליח לעשות כלום, פתאום קרה משהו מדהים. הוא הבחין בכך שהוא כבר מסוגל לחייך לפעמים, שהוא מסוגל לחוש שמחה. פתאום חזר החשק. הרצון לתקשר. מדי פעם אפילו מצא עצמו למרבה הפתעתו, מספר גם הוא בדיחה מצחיקה וצוחק בקול. 
פניות רבות הגיעו אלינו לאחרונה בבקשה לקבל פרטים על מבנה הוסטל, הצוות המתגורר בו וסדר היום המונהג בו. לא תמיד מתמודדים ששוקלים לעבור להוסטל יודעים במדובר ולפעמים התיאור שחבריהם מסברם באזנם, לא ממש למה שהגו בדמיונם 
רוב שעות היום שכבה אירה במיטתה ולא הצליחה להתרומם. מדי פעם ניגשה למקרר לאכול משהו מתוק, אבל אז מיהרה לחזור למיטתה, בהתה מעט בקיר המחוספס שלידה ונרדמה. אבל אז במפתיע, התעוררה מצלצול הנייד שלידה. זו הייתה חברה שלא ראתה זה זמן רב. החברה, ששמעה על מצבה, הביעה דאגה וביקשה להגיע לביקור. בבת אחת, כמו במטה קסמים, השתפר מצב רוחה של אירה. היא נשאה את רגליה הכבדות לאמבט, התקלחה ואף הצליחה להתאפר מעט. כשהגיעה החברה, עמוסה בתבשילים ומתנות, נדהמה למצוא את אירה מחייכת אליה, מפטפטת, נזכרת בדבר מה מצחיק שקרה לה פעם. חברתה של אירה הרגישה מרומה. "זו לבטח מניפולציה", חשבה לעצמה. "היא עושה זאת רק כדי לקבל תשומת לב". החברה הטיחה בפניה של אירה מילים קשות. "את מתנהגת כתינוקת מפונקת", הפטירה בפניה של אירה בכעס ועזבה. מצב רוחה של אירה העכיר. היא חזרה למיטתה ולא יצאה ממנה עוד במשך ימים שלמים. 
לא לכולנו יש מעגל חברים או משפחה שניתן לבקרם בחגים, אם אנחנו מאושפזים במקום כלשהו, התחושה יכולה להיות אף קשה יותר. לקראת ראש השנה, וכדי שתרגישו אולי קצת פחות לבד, הנה כמה מקומות במדיה שניתן לכתוב בהם, לפרוק, לקבל נחמה, להכיר אנשים חדשים ולהרגיש קצת פחות לבד. יש המון קבוצות בעולם הווירטואלי שנפתחו עבור ולמען מתמודדי נפש. השתדלנו לבחור עבורכם בקבוצות מובילות הידועות כאיכותיות במיוחד. 
במשך חודשים רבים התחננה סבתה של פטרישיה דיגן, היום הכוהנת הגדולה בבריאות הנפש, אז צעירה עצובה שלקתה בסכיזופרניה, אושפזה במשך זמן רב, ולא הצליחה למצוא לעצמה תקווה, שתצא איתה יחדיו לקניות. יום יום ביקשה סבתה שתצא איתה לקניות, ופטרישיה סרבה שוב ושוב, עד שיום אחד מבלי לדעת אפילו למה, פתאום הסכימה. ראה מידע נוסף..
במשך חודשים רבים שכבה אורית במיטה ולא הצליחה לקום ממנה. היא לא הצליחה לקום אפילו כדי לצחצח שיניים. היא לא הצליחה להיכנס למקלחת, להכין ארוחה או סתם לשבת בנחת לראות טלוויזיה. היא שכבה במיטה במשך חודשים רבים ובהתה בתקרה. היא שקעה בדיכאון עמוק ולא הצליחה לצאת ממנו. הוריה היו אובדי עצות. כל ניסיון להוציא את אורית מהמיטה להתקלח, להתלבש שלא לדבר על לצאת החוצה מהבית, נכשל. כל מה שעשו, הבאת אוכל טעים, עזרה של חברים ואפילו אנשי מקצוע לא הצליחו להוציא את אורית ממיטתה., 
ראיון עם רותם פאר, מייסדת עמותת לנפ"ש ומחברת הספר "בית משוגעים" את השם רותם פאר שמעתי לראשונה כשהצטרפתי לקהילה שהיא מנהלת בפייסבוק. קהילה גדולה שמונה אלפי אנשים שהמשותף לכולם היא ההתמודדות הנפשית עם מחלת נפש. אנשים כותבים ומבקשים תמיכה, ומקבלים המון הכלה וכוחות מחברים מתמודדים אחרים. לקהילה קראה רותם "לוחמי נפש", ביטוי המבקש לשנות את הסמנטיקה של מתמודדי הנפש לנרטיב שונה לגמרי של גבורה אמיתית בהתמודדות עם מחלה נפשית. 
לפני שיצא מאור מפתח ביתו, שמע את השכנים מלמעלה מתלחשים :"הוא שוב הולך להתאשפז?" "איזה מסכן " נדו לו בראשם. והוא רצה לעלות קומה ולספר להם שהוא לא מסכן וגם לא מסוכן אם זה מה שהם חושבים. שהוא התאשפז כדי לטפל בעצמו, שהוא בן אדם בדיוק כמותם, רק עם קשיים נפשיים וזקוק ומבקש עזרה. במקום זה הוא שתק. הוא יצא מדלת הבניין כשגולה ענקית תקועה בגרונו. 
לא פשוט ולא קל להיות סגורים בבית ימים שלמים. חלקנו נמצאים תקופה ארוכה לאורך הסגר ללא ליווי או ליווי נפשי ורגשי רק דרך הסקייפ או הזום.
|
|||||||