סיפור חיי – פוסט שישי "ברקים ורעמים"

תעזרי לי. הוא לקח טישו נוסף וקינח את עיניו שוב. בבקשה. תעזרי לי. אני אעשה כל מה שאת מבקשת. אני אלך לטיפול. תעזרי לי.
קיבלתי אותו חזרה וסילקתי בכוח את כל ספקותיי שכמו צמחי בר שוטים החלו לצמוח ולגדול להתפשט על כל כרי הדשא הירוקים עליהן הסכמתי לצעוד עמו יחד. חברי היו מודאגים, שוב ושוב חזרו על כך שאני עושה טעות, שהוא יהרוס את חיי, את רוחי וכמו עכבר מטורף מתאוות רעב יכרסם ללא הרף בליבי, לא הקשבתי, רציתי להאמין שישתנה, שהטיפול יעזור לו להפסיק עם השקרים והרמאויות, אבל בלילות התגנבה לליבי תולעת הפחד וכרסמה בליבי, לא האמנתי בו עוד, לא יכולתי לבטוח בו. לא ידעתי לאן באמת הלך בבקרים, האם לעבודה כפי שסיפר או אולי למקומות אחרים? הקשבתי לנשימותיו בלילות, מנסה להתגנב לחלומותיו, לנסות ולהבין דרכם מהי האמת, מי היה באמת האיש הזר ששכב במיטתי וחלק איתי את שיגרת חיי, אבל גם את חלומותיו כמו את נפשו המסוכסכת הצליח להסתיר מפני.