על החברה
לקבלת עדכונים מהבלוג
קוד אבטחה:

קריאה לעזרה - יש לי אח חולה נפש ומכור

יש לי אח חולה נפש ומכור, הוא מוגדר כסכיזופרן ומכור לטינר. אין מודעות בארץ לדבר הזה בכלל, שמישהו מסניף טינר, זה סם זול שמוכרים ב20 ש”ח בטמבוריות. מאז אמי נפטרה לפני כשנה הוא התגורר לבד בדירתה, בהזנחה גמורה, בתנאים מחריפים של תברואה, הוא הכניס לדירה נרקומן שלאט לאט ניסה להשתלט על הדירה ויום אחד כמעט שרף אותה. זה היה בתחילת ספטמבר, ביום הזה החלטתי לקחת אותו אל ביתי.
 
נשמע כמו התחלה של סיפור מאוד מרוחק, אבל זה כאן ועכשיו, משתלט על חיי. לקח לי המון זמן לרשום אותו, כי הוא מאוד אישי וחושפני. 
אני גרושה שנתיים וחצי, עם שלושה ילדים, הגדולה בצבא ביחידה קרבית, בת מתבגרת 14, ובן 11 אשר גרים איתי. עובדת מהבית ומחזיקה בשיניים מבחינת הכנסה מאז הגירושים.
.
המטרה העיקרית בלהביא את אחי לביתי, היתה להרחיק אותו מהסם אליו הוא מכור – טינר. המטרה השניה היתה למצוא לו מקום מתאים לתחלואה כפולה, שם יוכלו לקבל אותו ולטפל בו.
.
המקום הראשון אליו הגענו יחד, אחרי מאמצים לא קטנים של תיאום מפגש, היה קרית שלמה, מקום שהמליצו לי עליו ברווחה. הגענו למקום, אחי הראה סימנים שהוא מעונין להשתלב שם, אך מנהלת המקום ועו״סית מטעמם החליטו שהוא אינו מתאים למקום, שהוא אינו מודע למצבו ושהוא אינו יציב מספיק נפשית להתקבל לשם.
.
בהמשך, בשל הפסיכוזה הערה שלו, ובהסכמה ורצון שלו הגענו לגהה, בי״ח לבריאות הנפש, אשר מכיר את אחי מאישפוזים קודמים רבים שלו, בנסיון לאשפז אותו שם, אבל הם סירבו, בטענה שמצבו קשור לשימוש בטינר ואין להם אפשרות לאשפז אותו במחלקה שלהם.
.
אחרי שיחות לא מעטות עם העוס״ית של הרווחה, שליחת מכתבים והמלצות הגענו למרכז לתחלואה כפולה בבאר שבע לועדת קבלה אצל מנהל המחלקה, שם אחי לא הראה שום רצון להיכנס לאשפוז או לקבל איזושהי עזרה, ומנהל המחלקה הודה שאין לו אפשרות לכפות עליו אשפוז, במיוחד שגמילה מסמים זה משהו שצריך מינימום רצון ושיתוף פעולה לצאת ממנו.
 
הוא עד היום מתגורר בביתי, הוא נוטל טיפול תרופתי רציף במשך ארבעה וחצי חודשים, וגם אינו התקרב לשימוש בטינר, אך מצבו לא מראה שיפור. הוא מדבר לעצמו ללא הפסקה, הרבה מהלילות שלו ללא שינה. הילדים שלי אט אט עזבו את הבית לגור אצל אביהם, בשל המצב הבלתי נסבל.
.
אני סובבת ללא הפסקה סביב הצרכים שלו, מפגשים עם רופאים, אחיות, עוס״ים, פסיכיאטר במרכז בארי, כל זאת על מנת לקבל סל שיקום עבורו, שביטוח לאומי מאשר לו, שכולל בתוכו כל מה שאחי זקוק לו בדחיפות: דיור מוגן או הוסטל, גמילה, טיפולי שיניים, שיקום יום ועוד.
ושוב, התשובה שאני מקבלת מהעוס״ית זה שאחי אינו מודע למצבו, אינו יציב מספיק נפשית ואינו בעל מוטיבציה לעמוד בקריטריונים לקבלת סל השיקום הזה.
.
הימים מתארכים לחודשים, אני הגעתי למצב של רפיון נפשי בעצמי, ישנם לילות שלמים ללא שינה בגללו, הבת שלי המתבגרת בהדרדרות קשה בלימודים, הבן שלי רגיש ומראה סימני מצוקה והסתגרות, אני איני מצליחה לקיים חיי שיגרה, יכולת הריכוז שלי בעבודה ירדה משמעותית, כמות העבודה שלי מושפעת ישירות. ישנה עליה דרמתית בהוצאות (תרופות, סגריות, אוכל, נסיעות, חשמל) וירידה בהכנסות. אני מקבלת טלפונים מהבנק, כולי מתח ולחצים.
.
מי שמכיר אותי יודע שאני בן אדם אופטימי מלא בעוצמות נפשיות, אני משדרת עסקים כרגיל, נעזרת בקומץ חברות וחברים שמקלים על ההתמודדות היומיומית הקשה. אבל עדין אני לא מצליחה להבין איך הגעתי למצב הזה. מצב בו אני נואשת ומתחננת לעזרה ולא מוצאת למי עוד לפנות למען הילדים שלי, למענו ולמעני. אני חייבת למצוא פתרון לפני שיגיע אסון! אני מתפרקת!!!! 
 
חזרה ל->
פוסטים שיכולים לעניין אותך:

אני מסירה את הכובע בפני אותה אישה מבוגרת וכפופה הפוסעת באיטיות ברחוב. ידה הימנית תומכת בגבה להקל את עומס וזרמי כאב פריצת דיסק, אצבעות ידה השנייה מאדימות מכובד משקל של שקיות הפלסטיק העמוסות מזון בדרכה לתחנת האוטובוס להביא אוכל לבני משפחתה.


ראה מידע נוסף..

ראיון עם רותם פאר, מייסדת עמותת לנפ"ש

ומחברת הספר "בית משוגעים"


את השם רותם פאר שמעתי לראשונה כשהצטרפתי לקהילה שהיא מנהלת בפייסבוק. קהילה גדולה שמונה אלפי אנשים שהמשותף לכולם היא ההתמודדות הנפשית עם מחלת נפש. אנשים כותבים ומבקשים תמיכה, ומקבלים המון הכלה וכוחות מחברים מתמודדים אחרים. לקהילה קראה רותם "לוחמי נפש", ביטוי המבקש לשנות את הסמנטיקה של מתמודדי הנפש לנרטיב שונה לגמרי של גבורה אמיתית בהתמודדות עם מחלה נפשית.



ראה מידע נוסף..
מאמרים שיכולים לעניין אותך:

"מתאים לך ללכת לסרט אחי"?

"לא עזבו, אין לי חשק - מאז ה - 7 באוקטובר אין לי חשק.

סטנד אפ? הצחקתם אותי

סתם לשבת לקפה? הקפה יהיה מר



זוהי שיחה די שגרתית בימים אלו. אמנם חלק מהאנשים עדיין מבלים, אבל תחושות של חוסר חשק אנהדוניה פשטה בעם מאז ה - 7 באוקטובר.


מה פתאום שאלך להופעה, כשיש שבויים

מה פתאום שאשב לבלות כשיש נרצחים


ראה מידע נוסף..

ימים קשים עוברים עלינו כעת. ימי אופל שלא חווינו מעולם קודם. לא רק הניצולים והחטופים סובלים כעת, אנחנו כולנו חווים הלם, פחד ואפילו אשמה. מהי אשמת השורד?


ראה מידע נוסף..
***