התמודדות עם הפרעת אישיות גבולית – סיפור על אומץ וגבורה –סשה

ואני? אני שוב מנסה לפגוע בגוף השלם, הבריא שקיבלתי מהיקום העצום הזה. מי אני שאקלקל יצירת מופת? מי בכלל נתן לי את הזכות לסיים את חיי כי קשה לי. כי אני לא מוכנה לצאת מאיזור הנוחות שלי כדי לשנות את המצב? מי אני שמרגישה כל כך רע ששוכחת שיש כאלו שנלחמים על חייהם כל יום מחדש? מי אני שאסכים לעצמי – להרוג את עצמי רק כי אני לא מסוגלת להתמודד עם החיים?
אני מקבלת המון עזרה פסיכולוגית ותרופתית, אבל יכולה לשלוט בה. אני יכולה להמשיך, לחיות את חיי כרגיל, אפילו בצורה טובה יותר מאנשים ללא ההפרעה. תמיד אמרתי שבאנשים בעלי הפרעה נפשית, יש משהו מיוחד. יש לנו מה שאין לאחרים – לנורמטיביים. יש לנו היכולת האדירה לראות את העולם בדרך שונה, רגישה יותר, מיוחדת יותר. יש לנו נקודת מבט שונה וייחודית לנו. יש בנו הכח להביט בדברים בדרך אחרת, ליהנות מהם כמות שהם בדרך שלנו. אז למה שלא נעשה זאת? למה שלא ניתן לעצמנו חיים בריאים וטובים למרות המחלה הקשה שמלווה את חיינו. למה שלא ניתן לאחרים להיות חלק מהתהליך השיקומי שלנו?

הכול בראש. מתחיל שם ונגמר שם. את יכולה לנצח את זה, וגם אתה יכול לנצח את זה. באמצעות הכלים הנכונים, נצליח להתגבר על כל מכשול אפשרי שקיים בהתמודדות עם המחלה הנוראית הזו, למרות שכשאני חושבת על זה שוב, פתאום היא לא נראית לי כל כך נוראית. פתאום אני מבינה שאולי אנחנו יכולים במקום להילחם בה כל הזמן, לקבל אותה? לקבל אותה באהבה ולתת לה מקום – ולהבין שהיא זו שהופכת אותנו לייחודיים, רגישים. היא חלק מאתנו, נקבל אותה באהבה.
אתם יכולים לבנות חיים טובים עבור עצמכם, אתם טובים יותר ממה שנדמה לכם. הכול בתוך ראשנו. שם הוא מתחייל ושם נגמר.