ההרצאה האחרונה

אתם רשאים להתעלם מאלו שירצו לחזור ולקשט את ראשם בנזרי פרחי פגיעותכם. מותר לכם להביט קדימה ולא לאחור כמו אשת לוט הקפואה, להעלים מחייכם כל מי שאי פעם זרע בכם זרעי כעס, אימה ופחד. כל מי שאי פעם נהג בכם ללא חמלה.

לאדם אחד בלבד שנמצא בחייכם הייתי מבקשת מכם לתת צ`אנס נוסף.
ייתכן ועשה דברים שבעבר פגעו בכם מאוד. כעסתם עליו לאורך תקופות ארוכות. תנו לו עוד צ`אנס. הוא כל כך רצה לאהוב אתכם, ולא תמיד ידע.

אתם מנחשים למי אני מתכוונת נכון?
כל חיינו אנחנו נוסעים ברכבת ומחכים ליעד כלשהו, בדרך עוצר הרכבת בתחנות שונות. בחלק מהתחנות עולים אנשים זרים שהופכים לקרובים. אנחנו שמחים בהם כל כך , הם מלווים אותנו לאורך חלק גדול מהנסיעה הארוכה, חלק מהם נאלצים לרדת ולהיפרד בתחנה אחרת ולהחליף רכבת כדי להגיע למטרה. בתחנות האחרונות שוב עולים אנשים חדשים שהופכים קרובים ויקרים לנו, ילדים, הורים, בני משפחה, חברים בני זוג. . אבל רק אדם אחד מלווה אותנו כל הנסיעה עד התחנה האחרונה ולא יורד באף תחנה. האדם הזה הוא יקר ערך כל כך, וכשגיליתי והבנתי את זה, כשהצלחתי להתקרב אליו לבסוף ולאהוב, לקבל, הנסיעה ברכבת שלי עם עצמי, הפכה מדרך ארוכה וכואבת, לנסיעה נפלאה.

איני משתוקקת לכתוב אוטוביוגרפיה ארוכה זה אולי אחרים יעשו. אומר רק שרוב תקופות חיי היו הייתי אישה מיוסרת, כואבת, חרדה ובודדה. בצעירותי הייתי מיזנטרופית, צינית, נעלתי על עצמי את הדלת ולא נתתי לאף אחד אחר להתקרב אלי. בזבזתי שנים ארוכות בלשבת בחדר אל מול הדלת הנעולה ולהקפיד שאף אחד לא יעז לפתוח אותה או לנסות לעכב את סגירתה עם נעליו.
פיתחו את הדלת באומץ, כי יום יבוא וכמוני תאלצו להביט אחור, וביום הזה הייתי כל כך רוצה שתאמרו בקול: " ידעתי אהבה, "
זה קשה בעיקר משום שאני יודעת שנפגעתם כל כך הרבה פעמים עד שהלב כבר לא רצה.
התחתנתי בשלהי שנות העשרים לחיי, ללא אהבה גדולה. אישה שחור גדול פעור בתוכה, תמיד תנסה למלא גם את הבורות של בני זוגה, כך, היא מקווה בכסילותה, אולי תצליח למלא גם את שחסר בתוכה. אמא תרזה פצועה.

נפלה הזכות (או הקללה) בחלקי להיות אדם רגיש מאוד. איך מרגישה אישה שלא מצליחה לישון כל הלילה בגלל עדשה אחת קטנה מתחת לאלפי מזרונים? זה כואב, זה מייסר, זה מייצר סבל נורא.

פיתחו את הדלת באומץ, אל תבחרו בפחד, אל תבחרו באיזור הנוחות ואל תבחרו באדם רק כי הוא זה שאוהב אתכם, ביחרו כי אתם אלו שאוהבים, כי אתם אלו שרוצים לאהוב. כי יום יבוא וכמוני תאלצו להביט אחור, וביום הזה הייתי כל כך רוצה שתאמרו בקול: " ידעתי אהבה, "
זה קשה בעיקר משום שאני יודעת שנפגעתם כל כך הרבה פעמים עד שהלב כבר לא רצה.

נפלה הזכות (או הקללה) בחלקי להיות אדם רגיש מאוד. איך מרגישה אישה שלא מצליחה לישון כל הלילה בגלל עדשה אחת קטנה מתחת לאלפי מזרונים? זה כואב, זה מייסר, זה מייצר סבל נורא.

בשנות ה 20 לחיי חציתי את כבישי נפשי כשאני לא מבחינה בתמרורי ה"עצור" שבדרך, או באיש האדום שהקיא נוזל סרוטונין עכור מהאמיגדלה המתנפחת במוחי, .צועק לי שוב ושוב: "אסור לחצות, אסור לחצות"

עברתי ליד קרברוס שומר הכאוס, בלי להבחין בנהימותיו, האדס, מלך השאול חטף אותי לממלכת השאול במרכבת האימה שלו כשראה אותי מפזזת על הדשא הירוק של שבילי חיי, מנסה ללקט זרי פרחים באביב של לבלוב אהבה חדשה.
נפלתי, התרסקתי לאלפי חתיכות. אמי, משפחתי, חברי, בני זוגי שאהבו אותי, הייתי אסירה. כלואה בתוך מוחי בים עכור של חושך אינסופי.

החלטתי שכצעד ראשון אלך לעבוד בכל עבודה שאמצא, אני שהייתי בעברי אשת קריירה והי טק מוערכת, הלכתי לעבוד בסקרים ובמכירות, עמדתי בסופר פארם ומכרתיי כרטיסי אשראי, הכל עשיתי, רק כדי להימלט מהאדס והשאול, לחזור לחיים בחזרה.

כשהחיים מגלים שבחרתם בהם וחזרתם לרצותם, הם יגיבו, ויבחרו בכם חזרה, חודש אחד בלבד עבדתי בטלמרקטינג עד שמצאתי עבודה בחברת היי טק שקיבלה אותי באהבה גדולה.
לא אבקש מכם לבחור להיות טובים, זה חסר משמעות . טוב ורע הם מושגים לחלוטין רלטיבסטיים אותם אנחנו שופטים דרך הפריזמה המאוד צרה שלנו.
אני גם לא יכולה להגיד לכם לעזור לאחרים, איני יודעת מה הכוונה במילה עזרה. מה שעוזר לאדם אחד, יכול להרוס לאחר.

הדבר היחיד שאני כן יכולה להשתמש בו בהקשר לחיים שהייתם רוצים לייצר לעצמכם זו המילה קבלה. לא אהבה עצמית, כי זו מילה מבלבלת ורובנו לא מבינים בכלל מה זה אומר ואיך להתמודד עם זה, אבל קבלה עצמית זו מילה טובה יותר וכאן כבר אפשר להבין איך להתחיל לקבל חלקים בעצמנו ללא שיפוטיות.

רוב האנשים משתמשים במילה הזו בלי באמת להרגיש אותה. הם משחקים בה משחקי לשון, שוחקים אותה עד תום,
זוכרים את האיש ההוא שביקשתי מכם לשמר איתו את מערכת היחסים? כשתתחילו להגיד לו מילים טובות, לאהוב ולחמול עליו, אהבתכם לאחרים תגיע באופן טבעי, כמעט בלי שתתאמצו.

באהבה גדולה לכם, לכתיבה, למילים ולחיים

____________________________________________
"ההרצאה האחרונה": תרגיל כתיבה, מתוך קורס "הנחיית סדנאות כתיבה טיפולית יצירתית" רעיה צור, מכללת כרכור 2016 – הטקסט הנ"ל מובא מתוך סדנת הכתיבה: הסיפור המבריא 2017