"יש אי שם מישהו חושב עלייך" – התמודדות עם בדידות

ואז הגיע היום לעזוב. היא חזרה הביתה בשמחה והחלה לממש את הרעיון שעלה בה במהלך האשפוז, להתחיל לשפץ את הבית.

אבל אחרי יומיים של מנוחה בבית, חזר הדיכאון. דגנית ביטלה את הפגישה עם הצבעי שאמור היה להגיע, והחזירה לחנות את אריחי האמבט החדשים שקנתה.

למה זה חזר פתאום? תהתה בפגישה עם הרופא, למה זה חזר שוב? אולי צריך לשנות את הטיפול התרופתי?

אבל הרופא לא חשב שצריך לשנות טיפול תרופתי. הוא הביט בה מבעד לעדשות משקפיים כסופות ונאנח. הוא שתק לרגע, ואז אמר מילה אחת בלבד: "בדידות".

רבים ממתמודדי הנפש מדווחים על בדידות קשה. בנוסף להתמודדות עם מחלה או פגיעה נפשית, הם מוצאים עצמם פעמים רבות נאלצים להתמודד גם עם תחושת בדידות שלא מקלה על יכולתם להחלים. .הסיבות לכך רבות: סטיגמה חברתית, קושי של הסביבה להכיל את המחלה, חרדה חברתית, הימנעות מקשרים בין אישיים בשל חשש מדחייה, תבניות ודפוסי חשיבה שהתפתחו לרוב בגילאים מוקדמים.

כיצד ניתן להתמודד עם הבדידות? כמה רעיונות שחשבנו עליהם:

1. יצירת תחושת שייכות - אחד הדברים שכל אדם בעולמנו זקוק לו, זו תחושת שייכות. זה יכול להיות במסגרת מעגל משפחתי, חברתי, לימודים או עבודה. אדם שחסרה לו תחושת שייכות, ידווח לרוב על בדידות, תלישות ותחושות קשות של זרות, העדר נראות קושי להרגיש נאהב וראוי. ננסה ליצור לעצמנו קבוצת שייכות. אנחנו יכולים להצטרף לקבוצה בעלת מכנה משותף לנו. לדוגמא: אם אנחנו אנשים רגישים מאוד (HSP) נוכל להצטרף לאחת הקבוצות המיועדות לאנשים רגישים הקיימות כיום בישראל. אם אנו סובלים מחרדה חברתית, נשתדל למצוא לעצמנו קבוצה קטנה ומצומצמת הסובלים מקשיים דומים ויוכלו לגלות אמפתיה לקשיים שלנו, או להעדיף את חברתו של אדם אחד. קבוצות כאלו קיימות בכל רחבי הארץ . במידה ויש לנו סל שיקום, ניתן לקבל אינפורמציה עליהן מגורמי השיקום כגון: מתאמת הטיפול או רכזת עמיתים. גם חיפוש קצר בגוגל יכול להניב תוצאות מעניינות.

2. יציאה יומית: נחליט בכל יום על כמה שעות בהם נצא החוצה למקום בו יש אנשים. גם אם קיים בנו חשש ממפגשים בינאישיים, ננסה לתרגל בכל יום, שעה או שעתיים של מפגש כזה. רצוי כי נחליט על מקום שאנו מרגישים בו נוח. אם הים עושה לנו טוב, נלך לים, אם אנחנו אוהבים לשבת בבתי קפה, נחליט על בית קפה נחמד. רצוי שהמקום לא יהיה רחוק מדי מהבית, כך שנרגיש מוגנים.

3. עזרה מאיש צוות (חונך או מדריך שיקומי): תפקידו של חונך לרוב הוא בדיוק זה. לעזור לנו ליצור קשר עם הסביבה ולהחזיר לנו את הביטחון שייתכן ואבד ביכולת ליצור קשרים עם אחרים.

4. התכתבות : במידה ואנו חווים קשיים ורבליים וחוששים מאוד מהמפגש הבין אישי, אפשר להתחיל את ההכרות בהתכתבות. ברשתות החברתיות כיום ניתן למצוא קבוצות רבות העוסקות בנושאים כמו חרדה חברתית, בדידות וקשיים נפשיים. בקבוצות אלו ניתן למצוא הרבה מאוד מתמודדים החווים קשיים דומים, התכתבות לעיתים היא התחלה של קשר חדש שנוצר אמון דרך התכתבות, אפשר לקבוע פגישה. רצוי לקיים מפגש ראשוני קרוב למקום המגורים על מנת ליצור תחושת ביטחון ולתחמו בזמן, על מנת שתמיד תהיה לנו אופציה לחזור במידה ומתעורר קושי.

5. טיפול פסיכולוגי – לעיתים קרובות הבדידות מגיעה בשל פרשנות שלנו על התנהגות האחר כלפינו. אנו יכולים לחוש דחויים ושקופים גם בסביבה מכילה ואוהבת. הסיבה לכך ייתכן ונעוצה בתבניות שנוצרו במהלך חיינו. לדוגמא: אנחנו לא באמת ראויים לאהבה, תמיד דוחים אותנו, שום דבר לא הולך לנו, אנחנו לא טובים מספיק וכו`.

קשיים אלו לרוב מקורם לעיתים קרובות, בדפוסים שנוצרו עקב קשרים לא מיטיבים בינקות, ילדות מוקדמת או בגיל הנעורים. לכן כדאי במקביל ליצירת קשרים חדשים לפנות גם לטיפול פרטני או קבוצתי מול איש מקצוע המתמחה בנושא. מטפל מיומן יכול לעזור לנו לייצר חוויה של נראות וביטחון בקשרים בין אישיים וכך לעזור לנו להתמודד עם תחושות של דחייה, העדר נראות ובדידות.

6. בעלי חיים כפי שכבר המלצנו בעבר, אימוץ בעל חיים, יכול לחולל פלאים ולעזור להתמודד עם תחושות של בדידות וחרדה.

7. יציאה מאזור הנוחות ומעגל הקסמים: לעיתים קורה ש"הייאוש נעשה יותר נוח" כפי ששרה פעם חווה אלברשטיין, ואז אנו עלולים למצוא עצמו במעגל קסמים שבו אנו כבר לא רוצים לצאת או לייצר קשרים בינאישיים. ננסה לזהות את המקום בו אנו מרגישים בודדים, למרות ש אנו עשויים "להתמכר" לו.

לסיכום,

החדשות הטובות הן שיש פתרונות נגישים לקשיים ולבדידות שאנו חווים.