לא כולנו מודעים למה שעובר על מתמודדי ולוחמי הנפש. לא כולנו מבינים את ההתמודדות היומיומית הקשה - את המלחמה היומית שעוברים מתמודדי הנפש, לפעמים רק כדי להצליח לשרוד את היום. האומץ, הכוחות והגבורה לעבור את הימים שמכילים בתוכם רגעים לא פשוטים של מצוקה וקשיים - לא תמיד מובנים למי שלא חווה את הקשיים והכאב שיכול להגיע שוב ושוב. לפעמים אפילו כמה פעמים בכל יום. הבחירה האמיצה מדי יום ביומו לקום בבוקר ולנסות להתמודד שוב ושוב עם הכאב, החרדה, המצוקות, הדיכאון מבלי להיכנע להם - היא גבורה אמיתית של מתמודדי הנפש.
הפעם בחרנו לראיין אישה צעירה ורגישה, בת 25 מתמודדת ולוחמת נפש.
היא ביקשה לבחור לעצמה את השם "היא לי" לכתבה
ראיון עם "היא לי" - מתמודדת, לוחמת נפש וחולמת
איך את מתעוררת בבוקר. מה המחשבות והרגשות שעולות בך כשאת רק פוקחת עיניים ליום חדש?
ההתעוררות שלי תלויה בכ -20 (!) שעונים מעוררים. אני אף פעם אני לא יכולה להיות בטוחה אם אקום בשעון הראשון או באיחור. אני קמה לאור מנורה, בספה שלי, כי אני לא מסוגלת לישון במיטה.
מה המחשבה הראשונה שעולה לך לראש כשאת מתעוררת?
המחשבה הראשונה שלי היא "למה אני בכלל קמה?", אחר כך באות מחשבות כמו "אני סובלת, ואני אסבול. ואין לי ברירה".
כשעולות מחשבות אלו, איך את מניעה עצמך לקום? מה מאפשר לך בכל זאת לקום?
ביום חופשי, אני יכולה להבין בערב שלפני למה רציתי לקום. אבל כשמגיע הרגע, אני כאילו לא זוכרת יותר. לא קיים בי שום רצון לשנות את המצב לערנות.
הדברים היחידים שמניעים אותי לקום באמת, הם דברים מחייבים כמו למשל: עבודה, פגישות שקבעתי בדיור מוגן, תור לרופא. אבל לפעמים גם תורים שאני צריכה להגיע אליהם, לא מספיקים כדי שאצליח לשכנע את עצמי.
ובשינה יותר קל לך?
זה לא שבשינה אני לא סובלת, אבל זה אני מרגישה שבעירות אסבול בוודאות.
מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת קמה מהמיטה?
אני משפשפת חזק את העיניים, את הפנים, אחרת אני עדיין שקועה במצב הביניים של בין שינה לערות. סובלת מזה. אז אני מנסה לתת זעזוע לפנים, לנסות לקבל את הצורך להתעורר.
האם יש משהו אחד שאת יכולה לחשוב עליו שכן נותן לך כוח לקום ולהתחיל יום של סידורים, פגישות, עבודה?
הידיעה שיש לי את הכדורים שלי. זה לא שהם "מספיקים". עדיין אין לי טיפול שעוזר מאוד. אבל כן הם מביאים תועלת בעיקר בשעות הבוקר- עוזרים לי להרגיש ערנית מספיק כדי להתחיל תפקוד.
ואחרי הקימה, מה עובר עלייך בהמשך היום? מהו סדר היום שלך?
קודם כל - צחצוח שיניים. חייבת להתנער מהטעם של האתמול. משם ישר לחתולה שלי. אני מדברת איתה, שואלת לשלומה. זה עוזר לי להרגיש חיה, היא נותנת לי חיים.
אחר כך אני משתדלת לאכול משהו כדי לאגור יותר כוח. לא תמיד זה מצליח לי, אבל אני עושה מאמצים.
בימים בהם אני עובדת, אני מתקלחת לפני היציאה לעבודה. קשה לי עם מקלחות ולכן זה עוזר לי לתפקד. הידיעה שאני חייבת לצאת החוצה ולהיות נקייה.
בימים שאני לא עובדת - לרוב גם אין מקלחת. אני אדם נקי בטבעו, אבל כרגע לפחות, הבעיה עם העניין הזה של המקלחות חמורה למדי.
מה את אומרת לעצמך שאת מצליחה כן להיכנס למקלחת לפני יום עבודה כדי להצליח לעשות זאת?
אני אומרת לעצמי "קודם כל, תכבדי את עצמך". אני מאמינה לצאת מהבית נקייה ומאורגנת. לכבד את עצמי. כבוד בסיסי. קשה לי מאוד לתת לעצמי מקום ראוי, אבל כאן אני מצליחה להרגיש שאני מכבדת את עצמי.
תוכלי לתאר לי קצת את ההתמודדות שלך במקום העבודה? איך את מרגישה שם? באיזה מצב רוח את מגיעה לעבודה?
לעבודה אני מגיעה באופן קבוע במצב של חרדה, ועצב. יש בי עצבות כשאני רואה את האנשים שמספרים שהם נותנים לפחות עשר שעות של משמרת.. אני מרגישה עלובה על חמש השעות שאני מצליחה לתת ביום. מה שכן - כשאני מגיעה ויושבת בחברת האנשים, המצב משתפר.
מה קורה במהלך שעות העבודה?
לרוב יש החמרה במצב שלי עם התקדמות המשמרת. מתחילות תהיות של "איפה העזרה?" "איפה כולם?", "מישהו שומע מבפנים שאני זועקת?"
האם יש גם רגעים טובים בעבודה?
הרגעים הכי טובים בעבודה הם כשלקוחות מודים לי באהבה, וההגעה להסעה הביתה. ולא בגלל שנגמרת המשמרת- אלא בגלל שרק אז אני מצליחה להרגיש גאה בעצמי. גם המשוב מהלקוחות שאני עובדת איתם מחזק אותי. נותן לי תחושה שהנה- עשיתי משהו בשביל מישהו. עשיתי את היום שלו קצת טוב יותר.
אז בעצם מה שנותן לך כוחות זו התחושה שאת עוזרת לאנשים אחרים?
התחושה שאני עוזרת לאחרים, התחושה שאני מצליחה, למרות הכל, לעזור גם לעצמי. חשובים לי מאוד שני הדברים הללו: להרגיש שאני עושה טוב לאחר, ולהרגיש שאני מקדמת את עצמי. תמיד הייתי מאוד עצמאית, כשהתפתחו הקשיים הנפשיים שלי, נבנתה אצלי תלות בגורמים חיצוניים, דבר שמקשה עליי. התמודדות עם העבודה עוזרת לי להרגיש שוב את העצמאות שלי חוזרת אלי. לשמוע לקוחות עונים לי באהבה ששימחתי אותם, שעזרתי להם, שהם קיבלו ממני שירות שלא חוו זמן רב. זה עושה לי טוב בלב. אני מרגישה שנתתי משהו טוב לעולם
מותר לשאול עם מה את מתמודדת?
אני מתמודדת- פוסט טראומה מורכבת, הפרעה דיסוציאטיבית, הפרעת אישיות לא מוגדרת, חרדה, דיכאון, והפרעות קשב.
איך הפרעה דיסוציאטיבית, דיכאון והפרעת הקשב מתבטאות במהלך היום? האם הן באות לידי ביטוי גם בעבודה?
הפרעות הקשב מקשות עליי לפעמים לנהל את השירות שלי לכל אורכו. אני שוכחת פרטים ונאלצת לחזור עם האנשים על הצורך שלהם. הניתוקים, ההפרעה הדיסוציאטיבית מופיעים לפעמים בעבודה, והם קשים מאוד, אבל אני נעשית דווקא מאוד ריאלית. זה קשה בנפש, אבל משפר איכשהו את התפקוד בעבודה..
הדיכאון משחק תפקיד הכי רציני בעבודה- אני מתמלאת תחושות כאב וצער, תחושות שאני זקוקה לחזור לשכב על ספה שלי בבית ולא מסוגלת להישאר בעבודה. אבל אני תמיד נשארת בכל זאת, אבל המחשבות והכאב- זה רודף אותי
איך את מתמודדת כשמגיעים פלאשבקים בעקבות פוסט טראומה?
הפוסט טראומה נמצאת אצלי בשלב הזה בכל שעות היום ונוכחת בראש ובלב. אני מרגישה כאילו מוקרנים לי בראש חלקי זיכרונות שלא מפסיקים להופיע ולהתחלף. אני כלואה במוח שלי- כמו אולם סגור ללא דלתות וחלונות.
אף פעם לא יודעים מה מזג האוויר בחוץ, מה השעה ביום. הראש מלא הבהובי זיכרונות שאי אפשר גם לעצור על אחד מהם ולנסות להבין. זה לא מפסיק להתחלף.
מעניין שציינת ניתוקים ודיסוציאציה במובן מסוים משפרים את התפקוד בעבודה ואת נעשית יותר ריאלית? במה זה משפר?
זה ממקד אותי. הזיכרון שלי מתחדד. המוח שלי מתרוקן מכל דבר, ויש מקום להכיל רק מה שמולי. זה בעצם ניתוק רגשי והנפש ריקה. זה כן מאפשר לי לחשוב אך ורק על מה שאני עושה מול הלקוח. אני משתדלת לקחת לי משהו קטן לאכול ולו כדי ללעוס קצת ולהרגיש משהו פיזי ולא את הכאב הנפשי. לשתות קצת קפה.. לאט לאט. הכוחות מגיעים בעיקר תחושת המחויבות שלי כלפיי מקום העבודה שלי, הכבוד שאני רוכשת לאחראית שלי, מגלה כלפיי הבנה ואמפתיה בצורה יוצאת מהרגיל.
האם את עוסקת באיזו יצירה אמנותית? האם מצאת דרך להוציא את הדברים החוצה?
עד לא מזמן נהגתי לכתוב את התחושות שלי במחברת. לאחרונה, בעצת העובדת הסוציאלית שלי במסגרת דיור מוגן, הפסקתי עם המחברת. אני חושבת שזה לא עשה לי טוב, כי הכתיבה החמירה את ההתבססות בכאב.
מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת חוזרת מהעבודה הביתה? באיזו תחושה את חוזרת?
אני חוזרת בתחושת געגוע עמוק לבית שלי, למקום שלי, ובעיקר לחתולה שלי שממלאת אצלי מקום של בתי לכל דבר.
מה הדבר הראשון שאת עושה בבית?
אני לרוב מיד נשכבת בספה, שרה שירים ומתחבקת איתה.
אחרי שכיבה בספה עם החתולה שלי אני מנסה לקום לאכול משהו. לפעמים זה מצליח, לפעמים פחות. אני מנסה גם לכתוב לחברים קצת
האם את מצליחה לתקשר עם אנשים בעבודה וחברים במצבים של דיסוציאציה או לפוסט טראומה המציפה?
במצבי הדיסוציאציה התקשורת איתי היא מינימלית באופן קיצוני. אני מסוגלת להגיד בצורה עניינית מה קורה לי, אבל לא להגיב לשום עניין באופן רגשי.
בזמנים בהם פוסט טראומה מציפה אני דווקא יותר תקשורתית. אני משתפת כמה שאפשר, תלוי בחברת האנשים שסביבי. מצליחה גם להראות רגש ואמפתיה כלפי הסובבים.
כשאני מוציאה רגשות החוצה התחושה המיידית היא של הקלה, אבל לצערי, התחושה בטווח הארוך היא של חרטה. אני מרגישה ששיתפתי יותר מדי, הכבדתי על הסובבים. שאני "זולה" כי אני לא שומרת לעצמי את הפרטים האלה. זה קשה.
ואיך את מתקשרת במצבים של ניתוק ודיסוציאציה?
במצבי הדיסוציאציה התקשורת איתי היא מינימלית באופן קיצוני. אני מסוגלת להגיד בצורה עניינית מה קורה לי, אבל לא להגיב לשום עניין באופן רגשי.
ומה את עושה במהלך היום? עד הלילה?
חוזרת לספה. קשה לי לתפקד לאחר מכן. מרגישה תמיד אשמה על האכילה, גם כשהיא לחלוטין נורמלית. יש תחושות של אשמה על הצורך באוכל.
לרוב מרגישה אשמה על כך שאני לא עושה משהו אחר-למשל לנקות בבית.. דברים כאלה. מרגישה שאני לא מתפקדת מספיק טוב, כי אני ישר מגיעה לספה. כאמור תמיד מרגישה על הצורך באוכל.
אם עבדתי בבוקר- אני מרותקת להמשך היום כמעט לחלוטין. אם עבדתי בערב-כנראה שהייתי מרותקת טרם המשמרת. קשה לי לתפקד בין השינויים של בית-עבודה.
האם את חווה במהלך השבוע גם ימים יותר קלים וטובים?
כשאני ביום חופשי אני משתדלת ללכת לשחות. בבריכה. אני מרגישה דברים שקשה לי לתאר. זה כמו קסם. אני שוחה, אני מתיידדת עם אנשים מבוגרים שבאים לשחות. אני אוהבת מאוד את הקשישים, הם תמיד חכמים ועדינים בעיני. יש בהם משהו מיוחד. אני גם קוראת בבריכה.
אם אני בבית ביום חופשי, אני ככל הנראה אכנס לאחד משני מצבים: בתקופה טובה, אני אסדר את הבית לאורך כל היום תוך כדי שאני לוקחת מנוחות כל הזמן בגלל הקושי. בתקופה האחרונה למשל, שהיא קשה במיוחד, אני פשוט אפול לחוסר תפקוד. פעם היו לי גם תחביבים אומנותיים שהייתי מתעסקת בהם בזמן הפנוי. אני מקווה לחזור לזה במהרה.
מהם הרגעים המאתגרים ביותר במהלך היממה? איך את מתמודדת איתם?
הרגעים המאתגרים ביותר הם היקיצה משנת הלילה, וההליכה לישון. קשה לי מאוד לעשות את המעבר הזה. יש סבל רב ביקיצה, ויש המון חרדה מלנסות להירדם, מלשחרר.
עוד רגע שהוא מאוד מאוד קשה לי זה רגע ההחלטה להיכנס למקלחת. הרגע שבו אני מורידה את הבגדים. התחושה כמעט בלתי נסבלת. קשה לי להתמודד עם העירום של עצמי.
מה מייצר את הקושי?
הקשיים שלי לגבי השינה, וגם לגבי המקלחת, באים מאותן החוויות הטראומטיות שעברתי. לכל אחד מהדברים יש סיבות ברורות וזו תוצאה של הטראומה. אפשר לומר שהגוף "זוכר". התחושות הקשות הן חלק ממני כבר.. זה כבר אוטומטי
האם יש גם רגעים טובים במהלך היום? רגעים בהם את חווה שמחה רגעית, הנאה ממשהו או תקווה?
יש, אבל לא בכל יום. רגעים של שמחה יש לי עם החתולה שלי, כשהיא שמחה שחזרתי הביתה ומלקקת אותי, כשהיא רצה אליי כשאני שרה..
אני גם נהנית לפעמים מצפייה בסדרות שעושות לי טוב, שעוזרות לי קצת לצאת מהמחשבות והראש של עצמי.
אני גם מצליחה לפעמים ליהנות משיחות עם האנשים שאני אוהבת, אבל זה לא תמיד קל, כי יש ברקע תמיד חששות
ממה נובעות החששות בשיח עם אנשים?
רוב הקשרים שלי בתקופה האחרונה הם בתקשורת טלפונית, כי קשה לי להיפגש עם האנשים פיזית. זה נובע בחלק הגדול מבעיות דימוי גוף מאוד רציניות שיש לי. אני מתביישת להראות את עצמי. באופן מפתיע עדיין יש לי לא מעט חברים, אנשים שאוהבים אותי. החששות הם תמיד מלפגוע, להיפגע, לומר משהו שלא כדאי להגיד.
מה יכול לקרות בשיח עם אנשים אם תפגעי או תפגעי?
ני לא יודעת לומר בוודאות אפילו מה יותר מפחיד אותי-לפגוע, או להיפגע. לפגוע. בלתי נסבל בעיני לפגוע או לאכזב. זה רודף אותי. להיפגע אני מפחדת, כי אני מרגישה שאני כבר על הקצה, שעוד קצת ואני אאבד את האמונה לחיים אחרים.. בלתי נסבל בעיני גם לפגוע או לאכזב. זה רודף אותי.
אם אפשר עוד שאלה, את לא חייבת לענות אם היא קשה לך מדי
אין בעיה
מה את עושה כשמגיעים פלאשבקים מפוסט טראומה. האם הצלחת למצוא דרך להתמודד?
אמת היא שלא מצאתי עד כה דרך להתמודד מולם. לעיתים נפלתי לפגיעה עצמית. זה לא באמת עוזר. זה רק מחמיר הכל.
אני לרוב מנסה לשכב, להירגע. זה לא באמת עוזר לגמרי.. אבל לפחות זה גם לא מזיק. אני מלאת תקווה שימצא פתרון טוב יותר עבורי. בעזרת טיפול פסיכולוגי שאתחיל בקרוב, אולי בעזרת שינוי טיפול תרופתי, או רישיון לקנאביס רפואי שגם כן עומד על הפרק. אני תולה בדברים האלה את התקווה שלי כרגע.
אם הייתה איזו פיה שהגיעה פתאום ובמטה קסם יכולה לשנות או לשפר את היומיום שלך? איך היית רוצה שהוא יראה?
הייתי רוצה להיות מסוגלת לקום בלי בלי הכאב. הייתי מאוד רוצה להפסיק להיות כל כך עייפה כל הזמן. הלוואי ויכולתי להרגיש יותר בטוחה בעצמי, שהייתי יכולה לתפקד בבית טוב יותר. הייתי רוצה שהיום יום שלי יהיה מלא בפעילות ועשייה
מה החלום הכי גדול שלך שהיית רוצה שיתגשם?
החלום הכי גדול שלי הוא לאהוב את עצמי בלב שלם, לכבד את עצמי כמו שאני מכבדת אחרים. אין לי אהבה לעצמי כמעט בכלל. אני חושבת שעם אהבה עצמית הייתי מגיעה לכל שאר החלומות שלי בלי בעיה.
התוכניות שלי רבות, וזה באמת מה שמחזק אותי למרות הכל. אני רוצה לחזור לאקדמיה וללמוד חקר מדעי הקוגניציה, אני רוצה אהבת אמת עם האדם הנכון, אני רוצה להתחזק נפשית ופיזית, להקים משפחה משלי ולראות עולם. אני מאמינה שעם הגשמת היעדים והחלומות שלי יתווספו נוספים
אם יש לך מסר להעביר לאנשים שמתמודדים עם קשיים נפשיים דומים לשלך? מה חשוב לך לומר להם?
הייתי רוצה לומר להם שאסור להפסיק לחלום. בכולנו קיימת להבת החיים, לעיתים היא אש בוערת, לפעמים מרגישים שהנר כמעט כבה. אני רוצה לומר לכם, המתמודדים, שגם להבה קטנטנה, היא עדיין אור. ואת האור הזה אפשר להזין ולהגדיל לאור גדול ויפיפה. אל תאבדו את הלהבה שלכם, אל תוותרו על החיים. אל תתנו לאנשים שפגעו בכם להגדיר מי אתם. אתם חזקים בכל יום כשאתם קמים בבוקר, גם בלי שעדיין עשיתם דבר. אם קמתם, ואתם בעולם הזה, עם כל הקושי שלכם-כבר ניצחתם.
לסיכום האם יש לך משהו שחשוב לך לומר לאנשים שלא תמיד מצליחים להבין ולהכיל קשיים של שחווים סטיגמה חברתית קשה?
הייתי רוצה להוסיף שאנחנו, פגועי הנפש, אנשים לכל דבר. חיינו לא שווים פחות, ערכנו לא נמוך יותר. אל תתביישו בכותרות שנתנו לכם. מתחת לכל האבחנות אתם מי שאתם, ומי שיאהב אתכם באמת יראה מעבר לכל כותרת שקיבלתם. זכרו את זה.
פוסט לעמוד האוהדים
מה עובר על אדם שמתמודד עם קושי, משבר או מחלה נפשית? איך נראה יומו של אדם שכמעט כל חייו צריך להילחם להתגבר על השדים המקננים בתוכו? מהן הכוחות שמניעים אותו לקום בכל יום ולהמשיך להתמודד בגבורה ובאומץ ראוי להערכה ואולי אפילו להערצה.
כתבה חדשה בסדרת יום בחיים של מתמודדי הנפש והצוות המלווה אותם. והפעם על לוחמת נפש ומתמודדת שלמרות כל הקשיים לא מוכנה לוותר.
הכותבת / עורכת שיר שוורץ עובדת בחברת "פרויקטים שיקומיים", מנחה סדנאות וליווי פרטני בכתיבה טיפולית וכלים והשלכתיים
shir-schwartz.com
