במצבים שונים בחיינו כאשר אנו חווים דכדוך, דיכאון, עצב, נדמה לנו שזה לעולם לא יעבור. אנו מאמינים כי החושך הוא נצחי. אנו מרגישים שאנו תקועים במערה חשוכה, לא מוצאים את שלט היציאה משם, או הדרך משם חזרה הביתה. אנו מבועתים ומרגישים כמו ילד שנטשו אותו לבדו.

אבל האם החושך הוא בהכרח רע? האם הקוטביות ומשחקי הצללים בין החושך לאור רעים או טובים.

ייתכן והתשובה עצמה נעוצה בשאלה. רובנו נוטים ליצור הפרדה מוחלטת בין אור לחושך, אבל האם קיימת אפשרות מו בציורי היין והיאנג היפני (הזכרי והנקבי) שבתוך החושך קיים גם אור, ובתוך האור קיים גם חושך. האם ייתכן כי הם אינם ניגודים או הפכים אלא משלימים זה את זה? האם החושך הוא בהכרח "רע" והאור הוא ה"גיבור הטוב" דווקא?

האם נוכל למצוא מקומות בעברנו בהם דווקא החושך היה זה שמתוכו צמחנו. שאלמלא הוא, לא היינו מגיעים למקומות ומחוזות מרתקים בחיינו, פוגשים אנשים מעניינים, מגלים תחומי עניין שלא ידענו על קיומם לפני כן?

לעיתים אנו חווים בחיינו משברים כל כך כואבים וסבל כה רב שאנו מרימים ידיים ומאבדים את התקווה למצוא את האור חזרה.

האם קיימת אפשרות שדווקא אותו משבר או חוויה נפשית או פיזית קשה הוא זה שאתגר אותנו למצוא את היכולת לתעל אותו למקומות צמיחה, שגשוג ופריחה?

כיצד נוכל להפוך את החושך לאור?

נוכל לשאול את עצמנו האם אנחנו רוצים בכך. האם יתכן באופן לא מודע, אנו מכורים לחושך? אנו מכירים אותו כל כך טוב שיתכן ומשהו בתוכנו מקשה עלינו להיפרד ממנו על אף שהוא מביא עלינו סבל.

תיעול משבר למקום של פריחה ושגשוג:

משמעות - יצירת תפיסת משמעות חדשה לחיינו, יכולה להביא עמה חוסן נפשי וכוחות חדשים כאשר אנו מבינים שאכן קיימת משמעות להיותנו כאן ואנו חיוניים ונחותים לאחרים ולעצמנו, אנו מזמנים לנו למעשה מקור לכוחות מחודשים, צמיחה וסיפור חדש שאנו כותבים לאחרים ולעצמנו.

הודיה - על פי תפיסת הפסיכולוגיה ההומנית, קיימת חשיבות גדולה להכרת הטוב שבחיינו. גם אם הטוב הזה הוא כרגע מאכל טעים, בעל חיים שאינו מטפחים, שיחה עם חבר. הודה על הדברים הקטנים ביום יום שלנו מאפשרת לנו לזמן לעצמנו עוד מאותו הטוב. אנו מלמדים את המוח לחשוב אחרת. לא להתבונן במה שרע או לדעתנו חסר בחיינו, אלא במה שממלא אותנו שמחה וסיפוק בהווה.

התניית תנאים לחיים: כאשר אנו לא מתנים תנאים לאושר, קל לנו יותר להרגיש שמחה. רבים מהאנשים נוהגים להתנות תנאים לחיים (אם תהיה לי אהבה אהיה מאושר, אם יהיה לי כסף אהיה מאושר, אם אמצא סיפוק בעבודתי אהיה מאושר). כאשר החיים מתדפקים על הדלת עם מתנות חדשות מהיקום - אנו עשויים לנעול את הדלת בפני אותן מתנות או לא לפתוח את העטיפה, מאחר ואנו דורשים מתנה ספציפית. תארו לכם ביום הולדתכם מביאים לכם החברים מתנות יפות לשמח אתכם, ואתם מתאכזבים ואומרים להם ולעצמכם: "אבל זה לא מה שביקשתי".. רובנו סובלים מאחר ואנו מרגישים שלא מלא המתנה הספציפית שביקשנו בחיים לא נוכל להיות מאושרים. אנו אפילו לא שמים לב כשמגיעות המתנות האחרות לחיינו (שיחה עם חבר יקר ואהוב, מאכל שמחמם את הלב, הנאה מסרט או ספר, רעיון חדש שעלה במוחנו). אנו כל כך מרוכזים בהתניית תנאים לחיים (אם תהיה לי אהבה, אם יהיה לי כסף, אם תהיה לי עבודה טובה), שאנחנו כל הזמן מפספסים את מה שהגיע לפתחנו.

רעיונות לתרגול מעברים בין חושך לאור

נסו להיזכר בתקופה שהייתה מאוד מורכבת עבורכם. אירוע מהעבר הרחוק והקרוב. אירוע בו חוויתם מרוכבות או קושי. אירוע בו האור התמעט והייתם זקוקים אורות פנימיים וחיצוניים כדי להאיר את החושך.

נסו להיזכר אילו כוחות היו לכם שם? מה האיר את דרככם? מה סייע לכם אז להיחלץ מקושי והעלטה?

מה היה לכם קשה שם? מה הביא עליכם את החשיכה?

מה היו התחושות והרגשות שלכם אז?

אלו תכונות באישיותכם שאפשרו לכם להגדיל את האור בתוככם?

מהם הכלים שיש ברשותכם כיום המאפשרים את הגדלת האור?

לא תמיד אנו יכולים לעשות זאת לבד. אין כל בושה בקבלת תמיכה ועזרה כשאנו מגלים שאנו חווים חושך.

התמודדות עם ריקנות - טבלת הצרכים של אברהם מאסלו

לעיתים נחווה ריקנות וחוסר טעם גם כשלכאורה נדמה כי יש לנו הכל. כאשר אנו מרגישים שאין משמעות או טעם לחיינו - אנו יכולים להתחיל לחפש את המשמעות לחיינו. עזרה למישהו אחר שנזקק לנו, אמונה, התפתחות רוחנית, התהליך הוא מאוד הדרגתי. אנו יכולים להתחיל בלייצר מטרות קטנות ופשוטות ולסמן עליהן וי. הכנת עוגה לשכן הקשיש הבודד, חיפוש אחר לימודים רוחניים שמאפרים יצירת עוגנים חדשים ומשמעות.

לפי פירמידת הצרכים של "אברהם מאסלו," קיימים בכל בן אנוש צרכים שונים. כאשר חלק מהם אינם מתמלאים עשוי האדם לחוות תחושת ריקנות חריפה ומצוקה שיכולים להפוך בסופו של דבר גם לדיכאון והעדר עניין וטעם בחיים.

בתחתית הפירמידה של מאסלו נמצאת טבלת הצרכים הפיזיים: אוכל, שתייה, מקום מגורים, שינה, צרכים מיניים. גם כאשר צרכיו הפיזיים של האדם מתמלאים ,אבל קיים מחסור בצרכים האחרים כמו תחושת מוגנות, משפחה, תעסוקים רכוש, עדיין ירגיש סביר להניח בתחושת ריקנות קיומית, דכדוך ואף דיסתימיה או דיכאון. גם בהנחה כי צרכיו יתמלאו ויהיו לנו כל המשאבים הדרושים לקיום חיים סבירים, יתכן ועדיין יחווה התחושות של העדר טעם בחיים וריקנות י. הסיבה לכך היא ההזדקקות של כל בן אנוש, לתחושת נראות, שייכות ואהבה. ומעל לכל הצרכים האלו טוען מאסלו, קיים הצורך במימוש עצמי (מוסריות, פתרון בעיות, יצירתיות) ואני אוסיף לזה, בתקווה כי מאסלו יסכים איתי את הצורך החשוב ביותר. הצורך ביצירת משמעות לחיינו. שבלעדיה סביר להניח שנחווה ריקנות העדר טעם בחיים.

לא מחכים לגודו יותר

במחזה הידוע של סמואל בקט "מחכים לגודו"- חכות הדמויות בהצגה לאדם בשם גודו שעתיד להביא להם את הגאולה, אבל גודו לא מגיע. ההבנה שהוא כנראה לא יגיע ואיתו הישועה מביאה אותם למצב של ייאוש, ריקנות והעדר תקווה.

האם נוכל להחליט שאנו כבר לא מחכים לאותו גודו שיושיע אותנו? גודו למעשה מסמל במחזה את הציפיה של האדם לישועה חיצונית לסבלו בדמות אדם אחר, אירוע משמח או משהו חסך בחיינו - יכול להתמלא רק בדמות אותו "גודו" חיצוני שיושיע אותנו?

האם נוכל להחליט שגודו כבר נמצא בתוכנו ובנו? האם נוכל במצב זה ליצור בעצמנו את המשמעות והתכלית לקיומנו, מבלי לחכות למשהו או מישהו חיצוני שימלא את הבור שאנו חווים?

ואולי דווקא החושך, מאתגר אותנו לצאת מתוך אזור הנוחות למסע לעבר התפתחות וצמיחה רוחנית, פיזית, נפשית ושכלית - מסע לגילוי האור הפנימי, שכבר קיים בתוכנו - אבל מצוי תחת שכבות רבות של פחדים, נרטיבים שונים וסכמות אותם אנו סוחבים לעיתים עוד עברנו הרחוק.

הערה: הכתבה מיועדת לאנשים שחווים דכדוך, עצב, ריקנות.

במצבי דיכאון ודיכאון מג`ורי, מומלץ לפנות מיידית לטיפול מקצועי.