שיטות הגל השלישי בתרפיה כמו MBCT למשל הוכחו כיעילות ביותר ביצירת ריפוי והקלה עבור מי שחוו אירועים משבריים.
שיטה נוספת שד"ר פני פינבייקר ממליץ עליה, היא כתיבת סיפור מרפא. מהו בעצם הסיפור המרפא? סיפור מרפא, אינו שחזור הטראומה כמו בשיטת "החשיפה". הוא אינו שיח על הטראומה, אלא סיפור שנועד לייצר נרטיב חדש לנרטיב שאדם שחווה טראומה או אירוע משברי, מתמודד עימו.
כאשר אנו כותבים את הסיפור המרפא, לאחר שסיימנו לכתוב, הזיכרון כבר אינו רק זיכרון של טראומה או משבר, אלא גם של חוויית הכתיבה על הזיכרון. אם הוצאנו את הכתוב לאור או במידה והסכמנו לשתף אחרים בסיפור, החווויה יכולה להפוך גם לחוויה של הכלה, נראות, חמלה ותמיכת אנשים סביבנו, היכולים להחזיק אתנו את סיפור הכאב והבדידות,
שגם אם עד כה הרגשנו בודדים בחוויה, כעת כשעוד אנשים שותפים לקריאת הסיפור שלנו, כאשר עוד אנשים מחזיקיםי איתנו את הסיפור, שוב איננו לבד כל כך.
כתיבת סיפור מרפא, היא אמצעי יחסית בטוח, במיוחד כאשר אנו מלווים במנחה המכיר את תחום הכתיבה הטיפולית ויודע להנחות אותנו בעדינות כיצד לכתוב את הסיפור מבלי לייצר רה טראומטיזציה או לחזור לכאב שבלתי אפשרי לנו לחוות שוב.
כמה סיבות לכך?
1. בכתיבה האדם עצמו בוחר מה הוא יכול להתמודד. רק הוא יודע מה הוא מסוגל להוציא החוצה, אין כל לחץ המופעל עליו.
2. כתיבה יכולה לעשות באופנים שונים. כאשר לאדם קשה מאוד לכתוב את החוויה בגוף ראשון, נוכל להציע לנו לכתוב את הסיפור מנקודת מבטו של "עד מיטיב". להכניס לסיפור את אותו זבוב על הקיר, או העד המיטיב, שיכול להיות איש רוח, הבורא או כל ישות מיסטית הצופה באירוע ובאדם בחמלה ואהבה אולי גם בהתפעלות על היכולות שלו להתמודד בגבורה עם הכאוס שיצר האירוע נפשו.
3. כתיבה בגוף שלישי עבר (מספר יודע כל (כאמור אותו "עד מיטיב", שאינו חלק מהסיפור אלא מתבונן מבחוץ) ומאפשרת הרחקה שיכולה לייצר תחושת הגנה וגם יכולת להתבונן בסיפור שלנו מעט מרחוק, בחמלה, מבלי לייצר תחושות של חוסר אונים, רגשות אשם ובושה. כשאנו מתבוננים בגיבור או גיבורת הסיפור ממרחק מה בכתיבה, אנו יכולים לראות מזווית אחרת לגמרי. ייתכן ששוב לא ייראו לנו כקורבנות כפי שחווינו את עצמנו כשסיפרנו לעצמנו את הסיפור בגוף ראשון, אלא כגיבורים המתמודדים עם הקשה מכל מצליחים לשרוד אותו. גיבורי מסע קשה ומכאיב מתמודדים עם מכשולים ומצליחים להיאחז בכוחות מ חזקים.
כאשר כותבים סיפור מרפא, נוכל להכניס אלמנטים שונים שלא תמיד האדם יכול להבחין בהם כשהוא מספר את סיפורו בשיח טיפולי או לעצמו. מעבר לאירוע עצמו, מה היו הכוחות שעזרו לאדם להתמודד ולא להתפרק? איזה כוחות פנימיים היו לו כדי להתמודד עם המשבר? מי עזר לו במסע לריפוי וצמיחה פוסט טראומטית? אילו "שומרים" או חלקים בנפשו הגנו עליו ברגעים אלו. מי היו האנשים שלאחר האירוע התגלו כחברים תומכים ואוהבים באש ובמים, חברים שייתכן ולא היה מגלה אלמלא האירוע עצמו?
איזה שינויים עבר הגיבור לאחר האירוע? האם האירוע עצמו הפך אותו לאדם רגיש יותר לכאב ומצוקה של אחרים?
חשוב לציין כי ( כתיבה על אירוע משברי לא חייבת להיות אוטוביוגרפית גרידה, אפשר ומותר בהחלט לטשטש, לשנות, להפוך את גיבור הסיפור לבעל אישיות.שונה להוסיף לאירוע סיפור דמיוני ופרטים שונים ולהרחיק את הסיפור מאוטוביוגרפיה מדוייקת).
4. שיטה נוספת לעיבוד אירוע משברי דרך כתיבה , היא "שירת פנטום".
שירת פנטום לרוב מתאפיינת בשורות קצרות, כאשר שורות מסויימות חוזרות שוב ושוב בכל הבתים.
דוגמא לשיר פנטום. (לא הצלחתי למצוא את שם הכותב אז אשתמש בכינוי שהעניק לעצמו).
שירת פנטום- izik
הַגֶּשֶׁם הִתְגַּבֵּר וְנִרְאָה שֶׁגַּם הַחֹשֶׁךְ
הֶעֱבַרְתִּי לַתַּחֲנָה שֶׁאַתְּ שׂוֹנֵאת כִּי
נִרְאֵית כָּל-כָּך רְדוּמָה בַּכִּסֵּא לְיָדִי
וְלֹא רָאִיתִי שֶׁהָרֶכֶב לְפָנֵינוּ בָּלַם.
הָיָה מְאֻחָר מִכְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ
הַגֶּשֶׁם הִתְגַּבֵּר וְנִרְאָה שֶׁגַּם הַחֹשֶׁךְ
אֲבָל לֹא בָּדַקְתִּי אִתָּךְ אִם זֶה נָכוֹן
נִרְאֵית כָּל-כָּך רְדוּמָה בַּכִּסֵּא לְיָדִי
אַחַר-כָּךְ שָׁמַעְתִּי סִירֶנוֹת וְצוֹפָרִים
הָיָה מְאֻחָר מִכְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ
חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ לִי רַגְלַיִם
אֲבָל לֹא בָּדַקְתִּי אִתָּךְ אִם זֶה נָכוֹן
הָיָה מְאֻחָר מִכְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ
נִרְאֵית כָּל כָּך רְדוּמָה בַּכִּסֵּא לְיָדִי
אֲבָל לֹא בָּדַקְתִּי אִתָּךְ אִם זֶה נָכוֹן
הַגֶּשֶׁם הִתְגַּבֵּר וְנִרְאָה שֶׁגַּם הַחֹשֶׁךְ
יש לציין כי כאשר האירוע עצמו כל כך מכאיב עד שקשה להיזכר במה שהיה שם, בהחלט ניתן לכתוב לא על האירוע, או על החוויה עצמה, אלא על התחושות והרגשות בזמן האירוע, על התחושות והרגשות כעת. לכתוב את הכעס, חוסר האונים, הבושה, האימה. לכתוב מכתב לאדם הפוגעני, בהנחה מכתב כזה לא יעורר רה טראומטיזציה. לכן כדאי לפי מהות האירוע להחליט האם זה אפשרי.
בעקבות גירושין למשל ניתן לכתוב מכתב לבן הזוג הגרוש, להוציא את הכעס, הכאב, האובדן ,תחושת הנטישה ,על הנייר ואחר כך פשוט לשרוף אותו או לקבור אותו.
שיטה זו ידועה כשיטת "המכתב שלא נכתב". אנו אמנם כותבים לאדם עצמו, כדי להשתחרר מהכעס והכאב, אבל במקום לשלוח אותו ולייצר עימותים לא רצויים, אנו פשוט שורפים או קורעים את המכתב כסוג של טקס המסמל את החיים החדשים שלנו לאחר האובדן.
טיפול דרך הסיפור המרפא יכול להיעשות גם כשאדם חווה חרדות חברתיות, רגישות גבוהה וקושי בויסות חושי (עפ"י אליין איירון).
גם קריאת סיפורים מרפאים של אחרים שאנו מזדהים איתם יכולים לייצר אצלנו כוחות ותובנה שאנו לא לבד במסע שלנו. אחד מהסיפורים המרפאים הללו הוא הסיפור שאינו נגמר. סיפורו של ילד מנודה, שמזדהה עם גיבור סיפור שנשלח להציל את ממלכת פנטזיה מפני זאב הלא כלום.
אמהות רבות ללומדות כיצד לכתוב סיפורים מרפאים עבור ילדיהם כאשר הם חווים חרדות, נידוי, פחדים בלילות או קשיים לאחר משבר משפחתי.
https://storynet.org/groups/hsa/healing-story-alliance-hsa/
https://somaticmovementcenter.com/healing/
https://www.sipurimerapim.com/
