סיפור חיי - "למה לי לכתוב?"

קינן בי צורך עצום להעביר הלאה את מה שנתנו לי, הצילו את חיי בבית החולים הזה, והרגשתי צורך גדול להחזיר ולו במקצת את כל מה שקיבלתי. במשך המון זמן רציתי לכתוב את כל מה שעבר עלי, אני הרי כותבת, גם במקצועי הרשמי וגם בתחום לימודי, אבל פחדתי. פחדתי כל כך להתעמת שוב עם צללי העבר שלי, רק כשקיבלתי הצעה לכתוב לבלוג של אתר החברה, הבנתי שאני חייבת וזקוקה להעביר הלאה את סיפורי האישי בכדי שמתמודדים אחרים ומשפחותיהם ידעו שהם לא לבד בתוך הכאוס הנורא הזה, שיש להם תקווה.
ויקטור פרנקל מייסד תורת הלוגותרפיה איש שעבר בעצמו סבל נורא וחווה את השואה על בשרו כתב בספרו האדם מחפש משמעות: "אדם יכול לעבור כל איך כשיש לו למה". אני מצאתי את הלמה שלי, באהבה שלי לבתי, למשפחתי, לחבריי, ביכולת שלי לשמוח ברגעי החסד הקטנים והגדולים של חיי.
וכמו שאני רואה את זה: זו גם אחת המטרות שלנו צוות המדריכים בהוסטל והמנהלים: לעזור לדיירים שלנו למצוא את הלמה האישי שלהם, המשמעות האישית שלהם שתשמש להם ככלי נשק במלחמה מול הצללים שפוקדים את נפשם לפרקים. מלחמה שהם נלחמים אותה יום יום, בגבורה ובאומץ, ובכל יום כזה, שבו הם חווים רגעי אושר, צחוק, אהבה ושמחה, הם מנצחים בה מחדש.
לקריאת הפוסטים של סיפור חיי היכנסו לבלוג הקבוצה >>