מדיכאון לשמחת חיים - שירות חונכות

ירון שהיה איש היי טק מצליח לפני הדיכאון, הגיע אלינו לאחר אשפוז יום ממושך. קשה היה לראות כמה הוא סובל, כואב היה לראות איך אדם כל כך מצליח עם פוטנציאל ענק, עם תארים ומשפחה ואהובים הופך לשבר כלי. ,

אבל כמו שקורה רבות בחיים, דווקא פגישה עם אדם אחר, יכולה להניב פירות ולהוציא מאדם שבור את השמחה החבויה בו, הרצון העצום לחיות לשמוח וליהנות, שעדיין מקנן שם בפנים.

כשניב (שם בדוי), החונך, הכיר את ירון בן החמישים, הוא היה בן 31. ספורטאי, רווק, בוגר תואר ראשון בקרימינולוגיה. שמחת החיים של ניב, האנרגטיות שלו, הביטחון העצמי והרצון העצום בנתינה, משכו את ירון אליו והשניים החלו נפגשים באופן קבוע.

בדרך כלל התקיימו רוב הפגישות בין ניב לירון בבתי קפה או בהליכות רגליות. לעיתים אף שיחקו כדורגל יחדיו. משהו בניב, ביכולת שלו לאהוב ולהכיל ולראות את מה שמסתתר בפנים אצל ירון, את הפוטנציאל, השמחה החבויה והצורך העצום להכיל את הכאב, גרם לירון להיפתח. הוא החל לשתף את ניב, בקשייו. בעידודו של ניב, החל ירון ללכת גם לחוג ספורט באופן קבוע.

מרגש ומפעמים היה לצפות בשינוי שהתחולל בירון. אט אט ובהדרגה חזר אליו ביטחונו העצמי ביכולותיו ובערך העצמי שלו. החיוך חזר לזוויות הפה, והוא החל לדבר יותר, להיפתח, לחייך, לצאת עם בני משפחתו ואהוביו לבילויים.

חזרתי מהתופת למצב הקודם, תיאר ירון את מצבו כעת. הוא יצר קשר מחודש עם חבריו, התחיל לעבוד חלקית אצל חבר וממשיך לעשות פעילות ספורטיבית.

אין ספק שקשר חברי טוב, תומך ומכיל עם חונך או אדם חיובי, כאשר בין השניים גם יש אהבה משותפת (במקרה של ירון ושל ניב הם חולקים את האהבה הגדולה לספורט), הוא אחד מהכוחות המעצימים והנוטעים תקווה הגדולים ביותר שיש.

הסיפור הזה רק מוכיח לנו שוב ושוב שלכל אדם יש תקווה ושמכל סבל, גם הסבל הגדול ביותר שיידע האדם בחייו, ניתן לצמוח.

מעוניינים לשמוע על שירות החונכת שלנו? לחצו כאן