ללמוד לחיות מחדש - דיור מוגן אשדוד

בכל פעם שאתם מסובבים את המפתח בדלת, חוזרים או יוצאים מביתכם באופן לגמרי אוטומטי, במהלך שיגרת חייכם, עצרו לרגע וחישבו על כל אותם אנשים שמתאווים לעשות זאת ממש כמוכם – לצאת החוצה, אל החיים, אל השמש, לראות אנשים. אבל לא יכולים: החרדה מאנשים, מהסביבה בחוץ ממה שיכול לקרות להם כשהם אינם מרגישים מוגנים, משתקת אותם ומשאירה אותם גלמודים, לבד בביתם, בתוך סבל עמוק ובדידות כואבת ועצובה.

רובנו לא נדע לעולם מה זה אומר להיות גר וזר בארץ נכריה: כמה זה קשה להסתובב ברחוב כשאתה לא מבין מה אנשים סביבך אומרים, כמה זה קשה לשבת מול פקידה בביטוח לאומי או בקופת חולים כשאתה לא מבין מה היא מנסה להסביר לך. להתמודד עם קשיים בירוקרטיים ועם תרבות חדשה כשבנוסף לכל גם צילה הכבד של מחלת הסכיזופרניה בה לקית, מאיים עלייך כמעט כל הזמן, אבל קשיי השפה גם לא מאפשרים לך להסביר היטב מה בדיוק אתה מרגיש ולתאר את המצוקה שלך.

לעיתים חולפים הימים באיטיות מרגיזה, יום ועוד יום בתוך שיגרת קיום מתישה, לעיתים נדמים השבועות כמסע סיזיפי ללא תקווה. אבל לחיים יש את היכולת שלהם להפתיע אותנו תמיד במסע קיומנו. כוחות עצומים שמתגלים דווקא כשנדמה שאפסו הסיכויים . כשנדמה שאין עוד תקווה, פתאום קורה דבר מה מופלא, שמשנה הכל.