יום העצמאות / י.ד מוריה

מאיר נזכר פתאום בשמעון פרס מסיים את תפקידו הממלכתי כנשיא המדינה, וצילם סרטון שבו הוא מחפש עבודה, בין היתר עבד פרס בכל מיני עבודות שעובדיהן קרויים "שקופים". בנאומי הימים הממלכתיים של המדינה, שמעון פרס מרבה לדבר על "חזון", "ג`יניוס יהודי", "כושר המצאה מופלא", "מדינה תוססת", ועוד.
בזמן המשבר שמאיר עבר, הרופא שלו הציע לו לעבוד עם דוד או חבר שצריך יד נוספת, ושם, אין צורך ב"ג`יניוס יהודי".

הראיון התחיל, הם מביטים בו כולם, נועצים בו מבטים, כאילו מבקשים לחדור פנימה, להבין מה מסתתר שם מאחורי החזות של האיש הנעים והמחוייך שהגיע אליהם. בראיון נכחה המרפאה בעיסוק שזה לא מכבר סיימה את לימודיה, והמנהלת של המחלקה אליה מאיר מבקש להתקבל. הראיון נערך בנחת, אנשים נעימים, מחוייכים. ומאיר חש שפרטיותו לא נרמסה עם שאלות כמו "מה תעשה אם לא תעמוד ביעדים"? בניגוד לכל כך הרבה ראיונות אחרים, הפעם הוא הרגיש שיש כאן משהו אחר.

זיכרון: בערב יום העצמאות שאחריו, אחרי שנה רצופה של עבודה, מאיר בילה עם חברתו, הם שתו כוסית לכבוד המדינה, "והעמידה ביעדים" שנדרשת בכל כך הרבה מקומות שניסה להתקבל אליהם, הייתה נראית לו שונה עם מרחק הזמן. העולם נחלק לשניים, למי שעומד ביעדים ולא נשבר, ומי שעצם המושג מאיים על קיומו.

ומאיר, שסבל שנים רבות מקשיי פרנסה, הודה בערב החג, עם נצנוץ הזיקוקים לשמעון פרס, שככל הנראה החייה את המושג "ג`יניוס יהודי", והעביר אותו למאה העשרים ואחת, עם שינוי אחד - הג`יניוס יודע מאיר היטב, מגיע ממצוקה ולא ממגדל גבוה