בלש – רועי (שם בדוי)

אהבתי הראשונה: גבוהה מאוד, מתולתלת, ספורטאית מצטיינת. מחייכת, תמיד מחייכת, כל כך נחמדה אלי, אבל גם כל כך מרוחקת. אי אפשר היה להתקרב אליה. לא היה לי סיכוי היא תמיד הייתה עם מישהו. כשנפרדה מחבר אחד, תוך יומיים נתפסה לאחר.

רגעים של אושר, רגעים קטנים אבל טובים. סיום הלימודים בהצלחה, צבא, גיליתי פתאום שבניגוד ליעל יש בנות שמסתכלות עלי ויש מי שרוצות אותי, הייתה לי חברה מקסימה שנתיים וחצי, ואז התחילו המוח והגוף להתל בי ולשלוט.

אז אתה לא יכול לצאת עם אף אחת, אסרת על עצמך קשרים עד שתפתור את הפלונטר הזה, אבל אתה מסרב גם כשחבר מזמין אותך לצפות אצלו באיזה משחק ואתה מפחד להגיע, כי אולי לא תשלוט בעצמך אל מול כל הסטטוסטרון השוצף הצופה במשחק. אתה הולך ברחוב בצעדים מהירים, כמעט בריצה, מרכין ראש, מכריח את עינייך לבהות במדרכה: עקבי הנשים הטופפות ברעש על המדרכה, סוליות שחורות של נעלי גברים שצועדות במהירות, כדי לא להרים את הראש ולראות דברים שיגרמו לדחפים שלך לצאת החוצה. נעשיתי ברבות השנים למומחה לסוליות ולנעלים. מדהים כמה אתה יכול לדעת על אדם רק מהנעלים שהוא נועל ודרך הליכתו.

אני אדם מוסרי וערכי. ככה חינכו אותי, אז אני לא מצליח להבין למה אני ככה. נזרקתי לתופת בתוך הראש שלי והדחפים המיניים שלי שלא נשלטים אצלי. בתחילה רצו לתת לי דווקא מטפל, סירבתי כמובן. מה יקרה אם אגע בו בטעות? אם לא אשלוט בדחפים שלי? שמונים אלף כדורים ליום ומיד ישנו את האבחנה לפסיכופט שלא שולט בדחפיו המיניים. חלק מאבחנות שנזרקו לעברי במשך השנים: אני חושש מנשים ולכן אני בורח למקומות אחרים.

אלמנטרי ווטסון?
אני לא ממש מצליח לקבל את התיאוריות האלו. הפסיכיאטרים פה פשוט משחקים בבלש. מחפשים את הפושע האמיתי (המחלה) אבל אולי אין פה כלום? אולי סתם משהו שנתפס אצלי בראש ובגוף ולא עוזב לרגע. ואולי אני באמת גיי שנמשך לכל גבר שהוא רואה ברחוב?

וו זה קרס נכון? פרה טיבטית – יאק. שונא את התשבצים האלו ושונא את הסריגה, אבל אסור לי להרים את העיניים. אל תרים את העיניים. אל תסתכל רועי, בבקשה, שלא תרים את הראש גם אם הצוואר שלך כבר כואב. תעסה אותו ותמשיך להביט בסריגה ובתשבצים. העיניים שלך אסור שיראו או יבדקו או ירצו. הגוף שלך אסור שיגיב.
כשאני רק נמצא ליד גבר, אפילו בלי לראות אותו, מספיק לי לשמוע קול גברי, קול עמוק, מחוספס, חזק ועוצמתי בשביל לפחד שלא אשלוט בעצמי, שארצה ואפילו אנסה לנשק אותו ולגעת בו. אני נגעל מעצמי ומהמחשבות האלו כל כך שבא לי למות. דפוק לגמרי כל העניין הזה, בעיקר מכיוון שמעולם לא הייתי מאוהב בגבר, אבל המשיכה המוזרה הזו.
אז מה אני לעזאזל, מי אני? הומסוקסואל, בי סקסואל? הטרוסקסואל עם הפרעות ? אין לי שום דבר נגד הומוסקסואליות, אבל אני מעולם לא הייתי מאוהב בגבר, רק בנשים. תמיד בנשים. אז מה זה עושה אותי? אני לא ארים את הראש עד שנצא לארוחת צהריים. התשבץ פתור, המסרגות הסתבכו עם עצמן ועם הצמר ממש כמוני. פלונטר אחד גדול. האחות מכחכחת בגרונה, כאילו עומדת להכריז על הקמת המדינה מחדש: כדורים. כדורים ועוד כדורים ועוד כדורים, ושום בלש לא פותר לי את התעלומה של מי אני ומה אני ומה יהיה איתי. לא יהיה בלש. אני כבר יודע. לא יגיע שום בלש לפתור לי את התעלומה הזו. נכון שרלוק?