לקום? אוהו זה כבר סיפור אחר. כל נפילה כזו מצריכה אחר כך מאמץ עילאי בשביל הקימה. אז אחרי יום שלם שבו הסתובבתי עם פרצוף חמוץ, הלכתי ללימודים וישבתי שם בשתיקה לא משתתפת כהרגלי, ערימות כביסה שנערמו וכלים שחרצו לי לשון מתוך הכיור, קיבלתי פתאום טלפון מפתיע. בחורה זרה שאיני מכירה, בחורה שמתמודדת עם סבל נוראי. בבת אחת, ובלי להבין מה אני עושה בכלל, קמתי. קמתי והסתערתי על הטלפון: שיחות לעמותת ידיד, שיחות לעמותת הקול הנשי, שיחות לעוס"יות שאולי יכולות לעזור.
כל מה שניסו כדי לרומם את רוחי בשבוע הזה, לא צלח. חבר שהגיע והביא לי מתנה חברה שדיברה איתי על נפלאות האהבה. כלום לא גרם לי להרים את הראש למעלה, רק אישה אחת שלא הכרתי עזרה לי להרים ראש פתאום. אישה זרה ואמיצה שהיו לה הכוחות לטלפן אלי כדי לבקש ממני עזרה.
החיים יכולים להתיש אותנו עם הבירוקרטיה שלהם (שוב מס הכנסה, מה הם רוצים? אמא צריכה לחזור על הבדיקה שלא יצאה טוב שוב? למה? ואיפה לעזאזל שמתי את הקבלה על התיקון של המזגן להעביר לבעל הבית?) הדברים המדאיגים האלו שלפעמים משתלטים על הכל מעצבנים כל כך. ואז מגיעות המחשבות: טוב לי בחיי? רע לי?
ואז מה שאנחנו עושים זה מלקטים. מלקטים מחשבות רעות כמו שמלקטים פטריות רעילות. אל תאכלי מהפטריה הזו אמרו לאליס בארץ הפלאות, היא תקטין אותך. היא תגדיל אותך, היא תקטין ותגדיל ותקטין ושוב תגדיל, ואז לעולם לא תוכלי לראות את עצמך כמות שאת באמת.
בדרך כלל במצבים כאלו, אנחנו מחכים שמישהו יושיט לנו יד. אל תחכו. חפשו את זה שאתם אלו שתוכלו להושיט לו יד, זה שכדי לעזור לו כבר לא תהיה לכם הפריבילגיה לשחק תופסת עם המחשבות שלכם, כי אתם תהיו עסוקים בו ובמחשבות עליו ועל איך לעזור לו.
כשאנחנו עוזרים לאדם אחר, אנחנו למעשה עוזרים לעצמנו. כשאדם במצוקה מבקש מכם עזרה, גם אם אתם בעצמכם ביום מורבידי עם עצמכם, קשה מאוד לסרב. ואז אין ברירה, אנחנו מרימים את עצמנו בכוח כדי לעזור למישהו אחר.
זה פטנט ששווה לנסות אותו. אם נפלתם למרה שחורה, (אני לא מתכוונת לרמה של דיכאון מג`ורי, אלא נפילת מצב רוח ואולי סוג של דיסתימיה?) לא בא לכם כלום, אתם רבים עם כל העולם, בן הזוג לא מבין אתכם, החברים מדברים איתכם על העומסים שלהם, נסו לעשות משהו טוב עבור מישהו אחר שזקוק לכם. מישהו אחר שסובל יותר מכם. מישהו שמשווע לעזרה שלכם. ותמיד, תמיד יהיה בעולם שלנו מישהו שסובל יותר. אתם אולי לא תקומו כדי לשטוף את הכלים, לא תקומו כדי לעשות כביסה, אבל אתם כן תקומו כדי לעזור לאדם שביקש מכם עזרה, ותוך כדי כך תגלו להפתעתכם שאתם מלאים בכוח וחיוניות שלא ידעתם שיש בכם, תוך כדי כך שאתם מדברים עם אותו אדם, לוחשים מילות חיזוק, מסתערים על הטלפון בנסיון למצוא אנשי מקצוע שיסייעו לו, אתם תגלו שבלי לשים לב (איזה קטע), שטפתם גם את הכלים וקיפלתם כביסה.
העורכת שיר שוורץ מנחת סדנאות כתיבה אינטואיטיבית לפגועי נפש. עובדת בקידום "פרויקטים שיקומיים" המתמחה במתן שירותי שיקום למתמודדים עם הפרעות פסיכיאטריות כגון סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה, דיכאון, OCD, הפרעה דיסוציאטיבית, הפרעה דו קוטבית.
הכותבת שיר שוורץ מנחת סדנאות כתיבה אינטואיטיבית לפגועי נפש. עובדת בקידום "פרויקטים שיקומיים" המתמחה במתן שירותי שיקום למתמודדים עם הפרעות פסיכיאטריות כגון סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה, דיכאון, OCD, הפרעה דיסוציאטיבית, הפרעה דו קוטבית.
