לספר מחדש - טיפול נרטיבי

זוהי גישה הומנית מאוד, עמדתה היא שהמטפל אינו מגיע מעמדת איש המקצוע היודע כל, וואי לא יותר מהמטופל ולא לשנות ולכוון למקום בו המטופל חושב שהמטפל צריך להיות או לזווית ראייתו של המטפל את הדברים, אלא לאפשר למטופל למצוא פרשנות חדשה לסיפור שהוא דבק בו על עצמו.

מטרת הטיפול היא לעזור למטופל לספר לעצמו סיפור אחר, באמצעות אמפטיה ושאלות פתוחות ולא מכוונות.

הטיפול הנרטיבי, שואף להכחדת ההיררכיה בין המטפל למטופל, ובניגוד לגישות אחרות, המטפל רשאי גם הוא לשתף את המטופל בשאלות ותהיות על עצמו במידה והדבר נראה לו נחוץ לשיח.

לדוגמא, אדם יכול לספר לעצמו סיפור על עצמו שהוא אינו ראוי לאהבה, אינו שווה, אינו נאהב ע"י אף אחד, ושקוף. בגישה הנרטיבית, יעבדו יחד המטפל והמטופל על מציאת הסיפור הראוי לחיותו, על ידי כתיבת סיפור חיים אחר של המטופל, סיפור על אומץ וגבורה ועל אדם הנאבק להכרה, הבנה, אהבה שהוא ראוי לה. הגישה הנרטיבית יכולה לעזור למטופל לספר לעצמו סיפור אחר לגמרי ולהדליק את הזרקור דווקא על אותן זיכרונות או אירועים מחייו בהם אכן זכה בה מדמות כלשהי בין אם בן משפחה, חבר או אדם אחר.

לפי הגישה הנרטיבית לא האדם הוא הבעיה, אלא הבעיה היא הבעיה. והיא אינה קשורה לזהותו של האדם.

דרך הטיפול
דרך הטיפול היא בשיח ובשאלת שאלות ללא ניסיון לפרש או לכוון את המטופל לתשובה מסוימת שקשורה לאיך שהמטפל רוצה שהמטופל יראה את הבעיה, אלא לניסיון לכוון את המטופל ליצור לעצמו סיפור אחר בו ידבוק ויאמין, במקום הסיפור הקודם שלא שירת אותו ואת תחושותיו כלפי עצמו.

אחד האמצעים הבולטים בגישה הנרטיבית הוא שימוש במכתבים הנשלחים בין המטפל למטופל. בניגוד לשיח בן שעה, מכתב ניתן לקרוא שוב ושוב ולהתחזק ממנו בכל שעה, למילה הכתובה קיים ערך גדול בשיח הנרטיבי. בנוסף נוהגים להשתמש גם באמצעים כמו תעודות הוקרה על סיום טיפול או סיום של משימה שנראה למטופל קשה במיוחד.

למי מיועד הטיפול
למעשה אנשים רבים מרגישים שהסיפור שהם מספרים לעצמם ולא מצליחים להשתחרר ממנו תוקע אותם. גוז`ף מרפי דיבר על אמונות ("כוחו של תת המודע"), והמטפלים בשיטה הנרטיבית יקראו להם סיפורים. כאשר אדם מבין שהסיפור שהוא מספר לעצמו אינו בהכרח האמת, כאשר הוא מצליח לייצר לעצמו סיפור חדש על מיהו ועל חייו ולדבוק בו, הוא עשוי להשתחרר מהתבוננות שלילית באירועי העבר ולייצר לעצמו התבוננות חיובית יותר. לא מדובר על שינוי היסטוריה של הזיכרונות, אלא על שינוי הגישה של המטופל לסיפור שהוא מספר לעצמו על מי שהוא.

אפשר לומר כי וויט ואפסטון, יסכימו ודאי אם המשפט של איינשטיין:"המדע הוא מוגבל, הדמיון הוא אינסופי". הם מבחינים בן חשיבה לוגית מדעית לחשיבה סיפורית וטוענים כי האדם יכול לספר לעצמו סיפור חדש בכל רגע נתון בהווה ובכך לשבור את הסיפור הקודם, לספר לעצמו סיפור בעל רצף כרונולוגי מואר ואופטימי יותר ולדבוק בו.