"החיים כסרט" – הפרעה דיסוציאטיבית

בסרט "שושנת קהיר הסגולה" של וודי אלן, נשאבת ססיליה, עקרת בית נשואה, לתוך הסרט בו היא צופה. הפעם היא לא רק צופה בסרט היא הסרט עצמו.

אנשים הלוקים בהפרעה דיסוציאטיבית חווים נתק בלתי נסבל כמעט מעצמם או מגופם. קשה מאוד לאדם שעבר חוויה כזו להסביר לאחרים מה הוא חש. בוחן המציאות וזה חשוב לציין במקרים אלו, לא נפגע כלל. האדם בהחלט מודע למה שקורה לו, הסביבה לא תמיד ערה לכך. הוא יכול לדבר כרגיל, אפילו לתפקד, ללמוד או לעבוד, אבל ההפרעה גורמת לסבל כל כך גדול ולחרדה עצומה עד כדי כך שלעיתים הוא יכול להרגיש כאילו הוא בעצם רק קהל הצופה מהצד בגופו ובאישיותו. חל נתק או תחושה של זרות של האדם עצמו.

לעיתים קרובות הוא יכול לחוש כאילו הוא עומד להשתגע או להפוך פסיכוטי, אבל חשוב לציין שבמקרים כאלו כאמור בוחן המציאות נשאר תקין לחלוטין, מה שיכול לייצר סבל עצום, מאחר והאדם מודע לחלוטין כל שניה, דקה ושעה למה שקורה לו.
הספרות המקצועית מחלקת את ההפרעה הדיסוציאטיבית לכמה תחושות או אף סוגים.

דה פרסונליזציה
במקרים אלו קיימת תחושה של נתק של האדם מעצמו. האדם מרגיש שהוא מרוחק מעצמו, מרגשותיו ומחשבותיו. הוא כביכול צופה בעצמו כאילו מהצד בריחוק כלשהו. למעשה כדאי לדעת שכולנו חווים וחווינו מדי פעם תחושות של דה פרסונליזציה, בין אם זה למספר דקות או שניות. למשל כשאנחנו מתרחקים לרגע מהמציאות אל תוך העולם הפנימי שלנו לחלימה בהקיץ, או לתחושה שאנחנו לא מרגישים כמו עצמנו. ואנחנו מיד מודעים למה שאנחנו עושים במצבים כאלו. למשל אנחנו יכולים לשכוח היכן הנחנו את המפתחות, מה אמרנו לחבר בטלפון לפני רגע, אבל לרוב לאחר כמה דקות, אנחנו שבים וחוזרים למציאות ולרובנו יש שליטה על החזרה למציאות ואף על מניעת הניתוקים והחלומות בהקיץ.

לא כך הוא המצב אצל אנשים הסובלים ממצב של דה פרסונליזציה קבוע. הנתק יכול להיות קבוע ומתמשך או להגיע בהתקף של שעות וימים. האדם החווה תחושה של נתק מעצמו וכביכול יציאה מעצמו להתבוננות בעצמו. התחושה היא כאילו הם צופים מהצד בעצמם או צופים בסרט, וקיים נתק בינם לבין האני והרגשות.

אנשים קרובים, אפילו משפחה או חברים יתקשו להבחין בכך מאחר ולרוב האדם מתנהג כרגיל, מדבר ומתפקד כרגיל ובוחן המציאות אינו נפגע. אם כי קיימים מקרים בהם ההפרעה כבר כל כך קשה ומייסרת שהתפקוד כולו נפגע, ההפרעה מלווה בייאוש, חרדה מהתחושות העולות והניתוקים ואף דיכאון.

אנחנו עצמנו לא נבחין בכלום. גם לא בשינוי דפוסי התנהגות, או בבוחן המציאות. האדם יענה כרגיל, ידבר כרגיל, הקוגניציה לא נפגעת וכאמור גם לא בוחן המציאות. אבל הסבל שהוא חווה בלתי נסבל.

דה ריאליזציה
בניגוד להפרעת "דה פרסונליזציה", בהפרעה זו, האדם מרגיש עצמו מנותק מהמציאות ולאו דווקא מעצמו. הוא מרגיש לרוב כאילו הוא עצמו "צופה במציאות כמו בסרט מוזר". המציאות נראית כסרט סוריאליסטי מוזר. תחושתו של האדם החווה דה ריאליזציה היא כאילו העולם השתנה. יש למעשה קיר שלם החוצץ בינו לבין העולם והמציאות, בינו לבין גופו. המציאות הנחוות מוזרה והתחושה היא כאילו הוא עצמו צופה במציאות כמו בסרט שלא נגמר לעולם. חשוב להדגיש ולהקל על החרדה של הסובלים מההתקף גם במקרה של דה ריאליזציה לרוב בוחן המציאות אינו נפגע לרוב, והאדם מודע כמעט לכל מה שקורה לו כל הזמן, למרות שהתחושות הן תחושות שרבים מתארים במשפטים כמו כ"אני מרגיש שאני עומד להשתגע". תחושת הזמן משתנה. התחושה היא כאילו הזמן עוצר, או שהמציאות נחוות בתמונות מקוטעות ולא ברצף.

למה זה קורה?
הסברה הידועה ביותר, היא התקפי חרדה קשים מאוד שגורמים לנפש להגן על עצמה על ידי כך שהיא מפרידה או יוצרת נתק בין האדם לעצמו או האדם לסביבתו. הנפש שכבר אינה מסוגלת להכיל חרדה ותחושת חוסר מוגנות ברמות המאיימות לגרום לקריסתה, הניתוק מייצר קריסה של ה"אני הפנימי" של האדם, ובידול כדי להגן על האדם החרד מפני המציאות או מפני התחושות שלו עצמו בתוכו והחרדות והרגשות שאינו מסוגל להכיל. הנתק הוא למעשה מנגנון הגנה שיוצרת הנפש. לעיתים קרובות ניתן למצוא את שורשי החרדה ומצבי הלחץ בעקבות טראומה בילדות, התעללות מינית, נפשית או הזנחה.

יש להבין כי התחושות שמתארים אנשים החווים "דה פרסונליזציה" או "דה ריאליזציה", הן תחושות לגמרי אמתיות עבורם, רגשית, גופנית ואף פיזית.
כמו למשל התחושה של "קושי להרגיש את הגוף הפיזי" או של נתק מהמציאות היא תחושה גופנית ופיזית ולא רק רגשית.

האדם מרגיש לכוד בתוך סבל גדול פיזית ונפשית וחרדה ממה שעובר עליו, מבלי למצוא את הכלים או השליטה לצאת ממנו.
לעיתים קרובות קורה שגם המשפחה והקרובים אינם מצליחים לראות או להבין שמשהו לא בסדר, האדם מדבר באופן נורמלי, היכולת השכלית לא נפגעת, והתסכול עצום מאחר והוא מתקשה מאוד להסביר למעגל קרוביו מה הוא חווה ומה בעצם קורה לו, מה שמייצר אצל האדם החווה תחושות ניתוק, תסכול עצום ולסבל גדול ותחושת בידוד ובידול קשה.

ממה זה נגרם
כל מקרה יכול לגופו, אבל לרוב סימפטומים של חרדה ומצבי דחק קשים, יכולים לייצר תחושות של נתק ודה פרסונליזציה, ולעיתים בבדיקה אף ימצאו עדויות להתעללות מינית, נפשית, טראומה או פוסט טראומה שהנפש לא הצליחה לעמוד בהם. בין אם מדובר בהפרעת דחק טראומטית, או חרדה אחרת כמו תחושה שהחיים בסכנה, התחושות הן של חוסר שליטה בהתקפים של ההפרעה. האדם לא מצליח לשלוט מתי יגיע ההתקף ומתי לצאת ממנו, זאת בניגוד לרוב האנשים החווים מדי פעם ניתוקים לזמן קצר באופן מודע ויודעים לצאת מהם באופן מודע ובשליטה מוחלטת.

לא נדיר לשמוע אנשים שחוו חוויה של דה ריאליזציה בעקבות עישון קנאביס או חומרים אחרים. אנשים הרגישים מאוד לקנאביס בשילוב עם מצב נפשי של חרדה ברמות גבוהות יכולים לעיתים קרובות לחוות את תחושת הנתק מהמציאות ואף מגופם שלהם. כאמור מאחר ובוחן המציאות לא נפגע, אנשים בקרבתם יתקשו להבין מה עובר עליהם. לא מדובר בהזיות או בהתקפי פסיכוזה, האדם המצוי בתחושת נתק מהמציאות מרגיש כאילו הוא חווה "סרט" שאינו נגמר לעולם. אבל מסוגל בהחלט להמשיך להתנהג לפי הנורמות המקובלות לעיתים קרובות. הפרעת דה רדיקליזציה או דה פרסונליזציה יכולה להיגרם גם מתסמינים פיזיים כמו אפילפסיה למשל.

במקרים של שימוש בקנאביס או חומרים הזייתיים אחרים, לרוב התופעה יכולה לחלוף מיד עם השפעת הסם על הגוף, אבל חשוב לדעת שקיימים מקרים בהם הסם מהווה טריגר לדה ריאליזציה ולהתקפות של חרדה קשות בעיקר במצבים של חרדה גדולה ולחץ, היעדר שינה או אכילה, שבהן ההתקפות יכולות לחזור בהתקפים ואף לתקופה ממושכת.

מאחר וההפרעות נבדלות במקור ובסיבותיהן, יש למצוא את השורשים גם בהפרעות אחרות כמו הפרעת דחק וחרדה גדולה ממנה יכולה להיגזר תופעה של דה פרסונליזציה וניתוק, מצבי דחק פוסט טראומטיים, התעללות מינית או נפשית בעבר או בהווה, תחושה של סכנת חיים, עישון של חומרים להם האדם רגיש. גם דיכאון והפרעות אישיות יכולות להיות סיבה לחלק מהתסמינים.

לכן כדי לאבחן את התופעות יש לאבחן קודם את השורשים ואם מדובר בהפרעת נלוות ל PTSD , לא מאובחן, הפרעות חרדה קשות או כל מצב אחר שבו האדם מרגיש כי הוא מצוי במצב של מצוקה דחק ואולי אף סכנת חיים.

אופן הטיפול בתסמינים
טיפול תרופתי אנטי חרדתי. טיפול רגשי כמו גם מודעות של הסביבה והמשפחה הקרובה לבעיה חשובה מאוד. כשהקרובים והסביבה יכולים להכיל ולהבין שאכן קיימת בעיה, למרות שהם מתקשים להבין או לראות אותה (כזכור בוחן המציאות לרוב נשאר תקין), קל יותר לאדם הסובל להיתמך בעת ההתקפה וכך להפחיד את רמת החרדה ממה שקורה לו.

שיחה עם רופא או מטפל יכולה מ אוד לעזור להפחית את החרדה. המטפל יכול להסביר לאדם שהוא אינו הולך להשתגע, מה שמאפיין את הלוקים בהפרעה דיסוציאטיבית, היא החרדה שהתחושה הגופנית והפיזית שלהם יכולה לגרום להם להשתגע. שיחה עם מטפל ורופא יכולה מאוד להרגיע ולהפחיד את החרדה מהפחד לאבד את בוחן המציאות.

המטפל יכול להסביר לאדם שהתופעה שהוא חווה מוכרת ותסמינה אינם יכולים לגרום לשיבוש בוחן המציאות או לשיגעון וכך להפחית את רמת החרדה שבאופן די פרדוכסלי מייצרת מעגל סגור: החרדה העצומה שחווה האדם הלוקה בניתוק מעצמו, רגשותיו או מגופו או תחושת מציאות סוריאליסטית (כמו בסרט , מייצרת פחד וחרדה עצומה מההתקף הבא וממה שיכול לבוא בעקבותיו, מה שכמובן מעלה את רמת החרדה שוב ועשוי לייצר התקף נוסף.

שיטות טיפול שונות כמו השיטה הקוגניטיבית התנהגותית או הפסיכודינמית, יכולה גם היא להפחית במקרים רבים את ההתקפים. כמו גם שיטות המתמקדות בהפחתת חרדות ומצבי דחק שונים, שיטות שונות לטיפול בטראומה ממנה נובעת תחושת הנתק.
לאחרונה נשמעים קולות חדשים גם בתחום הטיפול האלטרנטיבי בסובלים מדה פרסונליזציה או דה ריאלזציה כמו טיפול בביו פידבק למשל, המנסה ללמד את הלוקים בהתקפים כיצד לשלוט עליהם באמצעות שליטה בחרדה והפחתתה באופן מודע.

חשוב: הכתבה הספציפית הנ"ל אינה מתייחסת להפרעת זהות דיסוציאטיבית פתולוגית (פיצול אישיות), או למצבים של אמנזיה (פוגה) דסוציאטיבית לאורך זמן ממושך, או למצבים בהם פתולוגיה דיסוציאטיבית מייצרת מצבי קיצון כרוניים.