מי הבוס – על שיטת "וויס דיאלוג" ו׳דרך פריחת היהלום׳

על פי גישת ׳וויס דיאלוג׳ (Voice Dialogue), לא רק ילדים ונערים פנימיים רבים שוכנים בתוכנו אלא דמויות רבות נוספות שלכל אחת מהן אופי, כישורים, צרכים ורצונות שונים. הדמויות השונות והמאבקים ביניהן משפיעים על כל פן של חיינו. למרות זאת בדרך כלל איננו מודעים להשפעות הללו ולאפשרות שלנו להיטיב מאוד את חיינו דרך ההיכרות והעבודה איתן.

 

מי שתרמה במיוחד למודעות אליה בישראל היא אורה גבריאלי, שזהו עיסוקה המרכזי מזה כעשרים שנה. אורה גבריאלי כתבה את הספר בנושא: השד, הנזירה והילד הקסום - מסע אל הדמויות שבתוכנו (2006), יצרה ׳ספר חי׳ שהוא שילוב של קורס וספר אינטראקטיבי ססגוני ומלא חיים ללימוד הנחייה בגישה ולימדה דורות של תלמידים את הגישה .

 

אורה גבריאלי פיתחה גם דרכים נוספות לעבודת הרוח והנפש עם דמויות ומרחבי-זהות ותודעה: היא מלמדת כיצד לרפא את העבר דרך העבודה עם דמויות-עבר אישיות, כיצד להבין ולרפא את המימדים הקולקטיביים של הנפש והחיים ואת ׳הרקמה החיה של התודעה׳ ועוד. היא מרצה, חוקרת ומלמדת במסגרת ׳דרך פריחת היהלום׳ (Flowering Diamond Way) שפיתחה שנועדה, בין השאר, לתמוך במסעם של מי שעשו כבר כברת דרך משמעותית בעבודתם הפנימית וחשים קריאה להתפתחות נוספת כמורים, מנחים, מרפאים, מנהיגים ומשני-עולם.

 

ראיון עם אורה גבריאלי

מה זה בעצם ׳וויס דיאלוג׳?
וויס דיאלוג היא גישה יעילה, עמוקה, משעשעת וקסומה המאפשרת לנו להתבונן בתופעה הטבעית של ריבוי דמויות פנימיות (שאפשר גם לכנות גם ׳חלקים׳/ ׳קולות׳/ ׳עצמיים׳ וכד׳) ולהתחיל ליהנות ממנה במקום לסבול מריבוי הזהויות הזה.

בניגוד למה שעדיין מקובל לעתים לחשוב, ריבוי הקולות הפנימיים הוא תופעה שאינה פתולוגית או בעייתית. מזווית הראייה של ׳וויס דיאלוג׳, זה דווקא המצב הטבעי והבריא. אלא שאצל כולנו נוצרים כל מיני ״שיבושים״ שגורמים לכך שהדמויות בפרט והמערכת בכלל מפסיקות לעבוד היטב. כבר בינקות שלנו, למשל, חלק מהדמויות משתלטות על המערכת הנפשית שלנו ודמויות פנימיות חשובות לא פחות מוכחשות, מוחלשות ואפילו מודחקות.

גישת ׳וויס דיאלוג׳, מלמדת ומדגימה איך אפשר לזהות את הדמויות, לקבל את כולן בהדרגה כחלק מאתנו מבלי שהן ינהלו אותנו או ישפיעו עלינו לרעה. במצב זה, גם דמויות שהקשו על חיינו מאוד הופכות מנטל ובעיה׳ למשהו מעשיר ובעל ערך. יש משהו בגישה הזו שעושה את כל זה בשילוב של אחריות, הומור, קלילות וחמלה, גם כשמדובר בדברים כאובים וסבוכים. זה אחד הדברים שמשכו אותי דווקא לדרך הזו.

אני מבינה שיש בגישה גם גורם חשוב נוסף מלבד עבודה עם דמויות פנימיות?
כן. אחד הדברים המייחדים את הגישה, מלבד הקבלה הכללית והחיבה לכל הדמויות באשר הן מבלי להזדהות איתן, הוא הטיפוח של תהליך ומצב תודעה שמכונה ׳האני המודע׳. הגילוי של מצב התודעה הזה (שאינו רק ׳התבוננות׳ אלא קשור גם לניווט מעשי בדרכי החיים ופעולה בהם) משנה חיים ממש למי שחווה אותו. מזווית הראייה של ׳וויס דיאלוג׳, ׳האני המודע׳ אינו דמות. הוא מצב התודעה שמאפשר לנו לקבל כל דמות באשר היא, ללמוד כיצד לעזור לדמויות, איך להקשיב לדעות ולצרכים שלהן, להיעזר בהן, לבחור בין רצונותיהן המנוגדים להשתחרר מקונפליקטים בלתי פתירים וליהנות ממה שיש לכל דמות בתוכנו, לכל ׳איבר נפשי׳ כזה, להציע לנו.

איך אנחנו יכולים לדבר עם הקולות והדמויות בתוכנו?
יש כמה אפשרויות. הדרך הנפוצה ביותר היא להיעזר במנחה שמכיר את העבודה באופן עמוק. המנחה יודע כיצד לגלות דמויות במונחה שלו, והוא מסייע לדמויות להרגיש רצויות, להתגלות ולדבר ו׳מחזיק׳ את המרחב ואת התהליך עבור המונחה. המנחה המיומנת יודעת לעזור לדמויות להפוך ׳מובחנות׳, כך שהייחוד שלהן נגלה לעין. היא יודעת גם איך ליצור תהליך שיש בו איזונים פנימיים טובים, כך שהתהליך גם בטוח מאוד.

דרך חשובה נוספת היא בעבודה עצמית בכתיבה. כשלומדים לשוחח עם דמויות בעבודה עצמית, נפתחת האפשרות לעבוד גם כשאין מנחה בסביבה: אפשר להבין את מקורם של רגשות ומצבים על ידי שאלות כמו: מי כועס בי? מי לא רוצה ללכת לעבודה? מי בתוכי קשור לתחושת הריחוק מבת הזוג שלי? האם יש דמות שקשורה לכאב הראש שלי? נניח, למשל, שאישה מתעוררת בבוקר ומרגישה עצב לא מוסבר. היא יכולה לחפש את הדמות בתוכה שמרגישה עצבות, להבין מה קורה איתה, להקשיב לה ולתמוך בה ואז להזמין דמות קוטבית שתסייע לה להיחלץ מן ההזדהות עם הדמות שמרגישה עצב, ולהמשיך להיות עם הדמות שחווה עצב ממצב התודעה של ׳האני המודע׳. כשמפתחים את המיומנות הזו מגלים חירות גדולה מאוד ויכולת לעזור לעצמנו בכל עת.

טוב מאוד לשלב הנחייה מיומנת עם עבודה עצמית כזו. זה אחד הדברים שאני מלמדת ב׳ספר החי׳ האינטרנטי שיצרתי (מסע אל הדמויות שבתוכנו) שכולל הסברים, הדגמות חיות, תרגילים ושיעורים מצולמים שמאפשרים ללמוד את הבסיס של ׳וויס דיאלוג׳ ולהתחיל לתרגל. יש גם מפגשי תרגול וקורסים שלי ושל תלמידים שלי שמאפשרים להעמיק בגישה הן לאנשי מקצוע והן למי שפשוט מתעניין בנפש, ברוח ובאיך לחיות טוב.

אפשר לשלב את הגישה הזו עם כל דבר כמעט. עם יצירה, תנועה, ביטוי קולי, דרמה ועוד. למי שמבין את העקרונות ששומרים את העבודה בטוחה ויעילה האפשרויות בלתי מוגבלות.

אז איך בעצם הכל התחיל? איך התחברת וגילית את הוויס דיאלוג?
גיליתי את ׳וויס דיאלוג׳ לאחר עשור של דיכאון כבד שחוויתי בין גיל 13 ל-23 בערך. עשר שנים שבהן, למעשה, הלכה החיוניות שלי ונשחקה עד שחייתי בניתוק רגשי עמוק ומייאש. כעבור עשר שנים קשות אלה, הצלחתי למצוא את הכוחות והוצאתי את עצמי בבת אחת מהדיכאון. זה כמובן היה רגע מכונן מכל בחינה אפשרית: תוך זמן קצר מאוד וללא סיוע חיצוני, פתאום התחלתי לחיות ושמחתי לחיות. הסכמתי להרגיש ולחוות הכל. זה היה אושר גדול ומדהים לאישה צעירה שעד רגע לפני האמינה שאין דרך לצאת מהייאוש, הסיוט והשממה. למרות השמחה והחגיגה, בשנה הראשונה אחרי הדיכאון, עדיין התקשיתי לעתים עם רגשות שנהוג לכנות ׳שליליים׳. לא ממש ידעתי מה לעשות איתם וזה עורר בי אי שקט.

ואז הגיע לידי ספרם הנהדר הראשון של בני הזוג סטון (Hal Stone, Sidra Stone) על ׳וויס דיאלוג׳. זו הייתה התגלות, התעוררות. הרגשתי בכל ישותי עד כמה הגישה הזו חכמה, יפה ומועילה. כמה היא מתייחסת בחמלה ובפשטות עמוקה לטבע האנושי. מיד חשבתי שצריך לתרגם את הספר מאנגלית לעברית. לא העליתי אז בדעתי שב-2006 אפרסם ספר על הגישה שאכתוב בעצמי אחרי שאצבור הרבה שנות ניסיון- השד, הנזירה והילד הקסום - מסע אל הדמויות שבתוכנו.

את כל מה שקרה בהמשך לא יכולתי אפילו לדמיין בשלב הזה, בגיל 24. קראתי את הספר של האל וסידרה סטון שוב ושוב וראיתי שבאמת יש בתוכי אינספור פנים, צדדים, קולות, דמויות, גוונים, אפשרויות. התובנה החשובה ביותר מבחינתי באותה תקופה, ועליה אני מודה לזוג הנפלא הזה מאז ועד היום, הייתה שזה בסדר! שזה נורמלי שיש בתוכנו דמויות רבות וטבעי שרבות מהן מנוגדות לגמרי זו לזו. קלטתי באופן עמוק שאפשר לקבל גם את הדמויות המוזרות, האפלות והקיצוניות ביותר ושהן יכולות להפוך לחלק מבורך של השלם שאני. בשנים הללו ראיתי באופן מעשי מאוד שאפשר לחיות בשלום עם כל המגוון הזה, ויש דרך מהנה, בטוחה ואחראית לעשות את זה. אחרי ההתרגשות הראשונית הגדולה, התחילה צלילה הדרגתית אל תוך העולם של הדמויות שבתוכנו, כולל התעמקות בספרים של קרל יונג שהיווה מקור השראה מרכזי לגישה ולי.

הייתי צעירה מאוד. אמנם חילצתי את עצמי מתהומות של ייאוש ודכאון והרגשתי לפעמים מאוד עוצמתית, אבל במובן מסוים רק התחלתי לחיות והיה כל כך הרבה לגלות. הרגשתי קצת כמו תינוקת שנולדה מחדש. כמו ילדה שחותרת להשלים פערים, רוצה לטעום ולהבין את החיים, רגשות, יחסים. ובאמת, תוך כדי שהקדשתי הרבה מחיי להיכרות מעמיקה והולכת עם נפשי ועם הדמויות שבתוכי, הקדשתי הרבה זמן גם לחיים בכל המובנים האחרים: יחסים, חברויות, עניינים כלכליים ומעשיים, יכולות מעשיות. למדתי לתואר ראשון באוניברסיטה, למדתי עיצוב וטכנולוגיה של הדפוס ופתחתי סטודיו קטן לעיצוב גרפי.

איך בעצם התחלת להנחות וללמד ׳וויס דיאלוג׳?
בשנות השלושים המוקדמות שלי, כשהתפרנסתי מעיצוב גרפי, התחלתי ׳לשמוע׳ קול פנימי שהתעקש: ״מה שאת עושה יפה מאוד, את לומדת ומצליחה, אבל האם את ממצה את יכולותיך?״ זו הייתה שאלה רטורית, ובכל זאת היא הפתיעה והלחיצה אותי. התחושה שאני צריכה לשנות את חיי הלכה וגברה. הבנתי שאני צריכה לוותר על הקריירה שפיתחתי במשך כ-7 שנים (כולל שנות הלימודים) וללכת אל הלא נודע. זה היה מבהיל לוותר על פרנסה ומסלול שהצלחתי בהם. הייתה לי פרנסה טובה כמעצבת גרפית ולא היה לי שמץ מושג מה יפרנס אותי ומה אעשה אחרי ש׳אקפוץ מהצוק׳ אל הים של אי הידיעה. בכל זאת קפצתי, אבל תוך הקשבה גם לדמויות שחששו והתנגדו לקפוץ וגם לדמויות שיודעות לתכנן ולהיות מעשיות ושקולות. התארגנתי כך שאוכל לא לעבוד במשך שנה, סגרתי את הסטודיו ועברתי לתל אביב.

את ׳שנת השבתון׳ שיצרתי לעצמי, הקדשתי לחריש עמוק של עצמי בדרכים שונות, בעיקר דרך העבודה עם הדמויות שבתוכי ב׳וויס דיאלוג׳. התמסרתי לזה. אי שם במהלך שנת המהפך ההיא, שמעתי שוב את קול הידיעה הפנימית שאמר: ועכשיו, אחרי עשור של היכרות עם הדמויות הפנימיות שלך, את צריכה להתחיל לספר על הגישה הזו לאנשים אחרים. לפני כן לא עלה בדעתי שזה יהיה מרכז חיי. מאותו רגע, תהליך של הבשלה, העמקה, ריפוי וטרנספורמציה שהיה עד אז פרטי מאוד התחיל לצבור תאוצה והפך לעיסוק וליעוד שלי.

תוכלי לספר עוד על מפתחי הגישה?
מדובר בזוג מאוד מיוחד, פסיכולוגים בהכשרתם, ד"ר האל סטון וד״ר סידרה סטון. הם נשואים כבר עשרות שנים ושניהם עברו את ה-80 (סידרה) ואת ה-90 (האל) אבל נראה שהם נשארו חופשיים, רעננים, סקרנים, מתפתחים. הם מספרים שהגישה שהביאו לעולם התפתחה מתוך היחסים שלהם. הם הבינו, למשל, שיש בתוכם דמויות שונות שמגיבות לדמויות של בן/בת הזוג והתחילו לפענח איך זה עובד, למה זה לא עובד כל כך טוב ומה מאפשר לשנות את זה לטובה. זו באמת דרך נהדרת לשפר את מערכות היחסים בחיינו וללמוד מהן על עצמנו.

אז העבודה בוויס דיאלוג יכולה להיעשות גם כעבודה בתוך זוגיות או במשפחה?
׳וויס דיאלוג׳ (והדברים הנוספים שאני מפתחת ומלמדת) מצוין כעבודה שמסייעת להבין ולרפא מערכות יחסים, אבל זה רק חלק מתמונה עשירה. אפשר לקדם בעזרת הגישה כל נושא: מימוש עצמי, מציאת היעוד, קריירה ויצירתיות, זוגיות, מיניות, הורות, מנהיגות, בריאות וכל דבר אחר. ההתבוננות והעבודה דרך הפריזמה הזו יכולה לעזור אפילו למי שמתלבטת לגבי רכישת רכב או מעבר לטבעונות, נישואין או בחירת שם לעסק. זו הקלה גדולה כשאפשר להבין איזו דמות רוצה לעזוב ואיזו רוצה להישאר, איזו דמות מונעת ממני לצייר למרות שאני רוצה לצייר, איזו דמות גורמת לי להרגיש חלשה ולמה ואיזו מאפשרת לי לחוש אינטימיות גדולה יותר, מי בתוכי מקשה עלי להרוויח מספיק כסף ומי יכול לעזור לי לשווק את עצמי. כל הסוגיות והמטרות האלה חשובות, אבל מבחינתי המטרה החשובה ביותר היא הלימוד שכל החלקים, כל הדמויות, לגיטימיים, ושכדאי ואפשר לקבל את כולם ללא יוצא דופן, אבל מבלי להזדהות עם אף דמות. זה מאפשר לנו לגלות עוד ועוד מעצמנו ולחוש שלמים ונוכחים יותר ויותר.

פתאום אנחנו מגלים שיש לנו חירות והיא מתרחבת והולכת ככל שאנחנו עובדים עם עוד דמויות בתוכנו. אנחנו מגלים שיש בחירה אמיתית בין אפשרויות שונות של תגובה, של התבוננות. אנחנו לומדים לנווט בין הצרכים השונים של הדמויות הפנימיות, ליהנות מהיכולות והמתנות שיש לכל דמות ודמות. אנחנו לומדים שאנחנו גם רגישים ופגיעים וגם אסרטיביים ובטוחים, גם ׳גבריים׳ וגם ׳נשיים׳, גם פראיים וגם מנומסים. אפשר ללמוד לנווט בחיים המורכבים שלנו ממצב התודעה שמכונה ב׳וויס דיאלוג׳ ׳האני המודע/ת׳. אלה חיים מאוד מעניינים!

אז אפשר לחיות בהרמוניה עם כל הדמויות שבתוכנו?
כן, בהחלט, ולמרות שזה אולי נשמע מסובך לחיות עם המון דמויות, בעצם זה הרבה יותר פשוט ומשמח מהדרך שבה רובנו חיים. המצב הנפוץ הוא שאנחנו מנוהלים על ידי מספר קטן יחסית של דמויות בתוכנו כאשר דמויות אחרת מוכחשות, מודחקות או פשוט לא אהובות. אפשר לראות את המצב הזה כסוג של פגיעה בעצמנו, אפילו כמחלה אוטואימונית. נניח שהנפש שלנו היא כמו גוף, ושכל דמות היא ״איבר״ של הנפש. דמות אחת היא יד ימין, דמות אחרת היא ברך שמאל, דמות שלישית היא הלבלב, רביעית היא שריר מסוים וכן הלאה. במצב העניינים הרגיל, אדם אוהב, למשל, את יד ימין אבל שיפוטי מאוד כלפי יד שמאל. אם נעמיק בדימוי הזה, במובן מסוים יד ימין מנסה להקטין, להעלים ואפילו לזרוק או לחסל את יד שמאל. כשאני במלחמה פנימית בין הדמויות שלי, שכולן בעצם בעלות ערך, שכולן איברים שלי עצמי, אני מזיקה לעצמי מאוד. בלי להתכוון לכך ובלי להיות מודעת לכך, אני גורמת לעצמי פגיעה ממשית.

אבל מה עם דמויות שממש גורמות מצוקה ואפילו מזיקות לנו ולאחרים?
זו שאלה מצוינת. יש דמויות פנימיות שבאמת גורמות נזק. אבל עדיין הן חלק ממני, חלק ממה שתיארתי קודם כאיברים של ׳הגוף הנפשי׳ שלי. אני לא יכולה פשוט לזרוק את הריאות שלי ולהמשיך לי בדרכי, נכון? מה שמאוד משמח הוא שבעצם לכל דמות יש אפשרות להתבטא גם בצורה שעובדת טוב וגם בצורה שלא עובדת טוב. כלומר, אותה דמות בדיוק יכולה להפוך את חיינו לגיהינום ויכולה להביא תועלת גדולה או לפחות לא לגרום נזק. מה שעוזר לדמות לעבור ממצב שבו היא מקשה עלינו למצב שבו היא מועילה לנו הוא הקבלה שלנו אותה כמו שהיא, גם אם היא מזיקה כרגע, אבל בלי להישאב לתוכה, בלי להזדהות איתה. כשאני מקבלת דמות בלי להזדהות איתה אני נעשית גם חופשיה ממנה וגם יכולה ליהנות ממנה, מהיכולות והייחוד שלה. ממש קסום לראות את זה קורה וזה קורה כל הזמן לכל מי שעובד ברצינות על פי העקרונות של הגישה הזו ומבין אותה באמת.

אבל חשוב להבין שזה לא תרגיל אינטלקטואלי. קורית כאן עבודה ממשית. ניקח למשל את הדמות הקלאסית, ׳המבקר הפנימי׳ שרובנו מכירים את ההשפעה הקשה שיכולה להיות לו עלינו. המבקר הפנימי יכול לגרום סבל רב, חוסר בטחון, שנאה עצמית, רצון למות. אבל כשאני מתחילה להעז להקשיב לו באמת, לא כמי שבידיו האמת עלי אלא כדמות שיש לה ייחוד, כישרונות מסוימים, זווית ראיה שהיא מתמחה בה (במקרה הזה המומחיות היא לראות מה לא בסדר אצלי) הוא בדרך כלל מתרכך בהדרגה ויכול להפוך למבקר קונסטרוקטיבי, כזה ששווה להקשיב לפחות לחלק מדעותיו ואבחנותיו. לפעמים המבקר אפילו נעשה מין מאמן שתומך בנו. הוא נותר חד, רואה מה אפשר לשפר ויכול לעתים לבקר, אבל הרוח שונה לחלוטין. התיידדות עם דמות כמו המבקר יכולה לשנות את חיינו, אם היא נעשית בתבונה.

אין פה הוקוס פוקוס, זו גישה שאת מיטב פירותיה קוטפים כשמבינים אותה לעומק ומשתמשים בה ומתרגלים אותה בפועל. זה משתלם מאוד ולעתים ממש משנה חיים בדרכים מפתיעות ומשמחות מאוד. גם אם לא מעמיקים להבין ולעבוד בה, עדיין ההבנה שיש בנו דמויות פנימיות, שכל אחת מהן מיוחדת במינה ובעלת ערך ושכולן בסדר גמור - כבר לזה יש ערך גדול, כי לאנשים שמבינים את זה הרבה יותר קל לקבל את עצמם על כל הפנים שלהם.

איך מיישמים זאת? איך למשל הופכים מבקר קטלני למאמן קונסטרוקטיבי?
הרעיון הוא למצוא את הדרך הנכונה להיות בדיאלוג עם הדמויות השונות. הדיאלוג הזה עובד רק בתנאים מאוד מסוימים. למשל אם אני רוצה ליצור יחסים מבורכים עם המבקר שלי, אני חייבת לקבל אותו בדיוק כמו שהוא עכשיו. אני מקבלת את קיומו ונותנת לקיום שלו לגיטימציה, לא כמי שהאמת בידיו אלא כחלק שלי, כקול שיש לו זווית ראיה ייחודית משלו. הקבלה המלאה של הדמות בתוכי היא הבסיס אבל זה לא אומר לקבל כל מה שהדמות אומרת או להסכים עם כל מה שהיא מציעה. דמות כלשהי יכולה לרצות ללכת ברחוב ולהרביץ לאנשים. זה שיש דמות כזו, זה בסדר גמור וכדאי לנו לקבל אותה. אבל זה ממש לא אומר שבאמת ניתן לה להרביץ לאנשים.

אם תפגשי את דמות המבקר הפנימי, ותדברי איתו תגלי, שבדרך כלל, המטרה הבסיסית שלו הייתה לעזור לנו. זה מה שמגלים בדרך כלל גם מתחת לביקורת שיכולה להיות ממש אכזרית: רצון ש׳נשתפר׳, דאגה שמא נכשל או נפגע. המנגנון שהיה בבסיסו מועיל בפוטנציה השתבש ואפילו ירד מהפסים. עכשיו יש הזדמנות להחזיר אותו למצב שבו הוא לא מזיק ואפילו מועיל. היכולת לקבל ולהקשיב יוצרת בהדרגה הבחנה בין המבקר הפנימי ל׳אני המודע׳. חשוב גם לאזן את זה בשיחה עם דמות קוטבית, כמו דמות ׳אובייקטיבית׳ או ׳מפרגנת׳ או ׳גאה׳ ועוד. כל זה ועוד מאפשר לדמות לחזור לתפקוד הבסיסי והמועיל שלה. זה קורה עם עוד הרבה מאוד דמויות פנימיות בדרכים שונות.

אז בעצם יש הרבה דמויות פנימיות? לא רק המבקר ודמות הילד הפנימי שאותם מכירים?
יש דמויות רבות. עולם עשיר ומלא הפתעות ומתנות. אבל אם נתמקד במה שמכונה ׳הילד הפנימי׳, כשעוסקים ב׳וויס דיאלוג׳ מגלים שיש הרבה מאוד ילדים וילדות פנימיים ושמועיל ונפלא להתייחס לכל אחד מהם באופן אישי. יש גם נערים ונערות, תינוקות, ילדים שמרגישים שהם בני שלוש, חמש, עשר ולכל אחד מהם יש אופי ומהות ייחודיים להם. למשל יש ילדים שהאופי המובחן שלהם הם שהם חולמניים ומופנמים ויש ילדים מוחצנים. יש ילדים ׳טובים׳ שאוהבים לשמח ולרצות. יש ילדים חצופים או מרדניים, יש ילדים חברותיים במהותם ויש ילדים שמהותם היא רגישות. כל דמות כזו היא משהו מיוחד במינו ולכל דמות כזו יש מתנה לתת לנו, אם נדע לקבל אותה. כשהילדים הפנימיים המגוונים האלה מתחילים להרגיש רצויים, אהובים, מוערכים וזוכים לטיפול שהם זקוקים לו, זה מחזק, מעצים, מרפא ומופלא ברמות שקשה להבין עד שלא חווים את זה.

ספרי על עוד דמויות שקיימות בתוכנו.
יש את דמויות ה׳הנהלה׳, שכוללות בדרך כלל מבחר של דמויות שקיימות אצל רבים מאתנו כמו המבקר שהזכרנו, המגן, הממונה על יחסי הציבור, הלוחץ ועוד. ויש לכל אחד ואחת מאתנו דמויות יותר ייחודיות בהנהלה שלנו. למשל, אצלך יכול לשבת ב׳הנהלה׳ פרפקציוניסט או מרצה ואצל מישהו אחר זה יהיה דווקא הזורם והאגואיסט. יש לפעמים גם ילדים פנימיים שיושבים בהנהלה שלנו ומנסים לנהל את חיינו.

מה משפיע על מבנה ההנהלה הייחודי של כל אחד?
אלה שאלות שאפשר לכתוב עליהן ספרים שלמים, אבל אומר בקצרה: יש הרבה גורמים שמשפיעים על מבנה ההנהלה הייחודי שלנו, ביניהם גורמים משפחתיים, הוריים, חברתיים, גנטיים, מיקום בסדר האחים והאחיות, מאורעות החיים ועוד. הדמויות המנהלות שלנו יכולות גם להתחלף בזמנים שונים בחיינו. זו מערכת שממוקדת מאוד בהישרדות, בהימנעות מכאב ובהצלחה - בהתאם לתפיסת המציאות של הדמויות השונות.

נניח שקמתי בבוקר במצב רוח זועף, אני יכולה להסיק מכך שכפי הנראה קיימת דמות בהנהלה שמנהלת את הזעף הזה?
זאת אפשרות אבל יש עוד הסברים למצב כזה. לאנשים מסוימים, בהחלט לא לכולם, יכולה להיות בהנהלה דמות שטובה בלכעוס. זו יכולה להיות אסטרטגיה של המערכת שלנו למשל כדי שנרגיש מוגנים וחזקים או צודקים וטובים מאחרים, כדי להפחיד אנשים וכדומה. אבל הסיבה להתעוררות במצב רוח זועף או עצוב או מיואש יכולה להיות אחרת לגמרי. לפעמים נחווה זעם, ייאוש, מתח או עצב לדוגמה דווקא בגלל שלדמות כלשהי אין מקום בתוכנו.

ניקח לדוגמה ייאוש. יתכן שיש בנו ילדה פנימית מקסימה ומלאת רגישות ואהבה במהותה. אם אנחנו לא מקשיבים לה, לא מטפלים בה ולא אוהבים אותה, איך היא תרגיש? ברור שתוך כמה שנים של הזנחה ואפילו של ניסיון לסלק אותה, היא תתחיל להרגיש לא טוב. זו יכולה אפילו להיות אחת הסיבות להתפתחות של דיכאון.

אז המקור של הייאוש או העצב יכול בעצם להיות בילדה, שאם ניתן לה מקום, תביא איתה דווקא חמימות, מלאות, אהבה ונועם. זו דוגמה למתנות שמסתתרות בתוך דמויות, אפילו כשעל פני השטח נדמה שהן משפיעות עלינו לרעה או מקשות על חיינו.
גם זעם יכול לנבוע מכך שיש בנו דמות שאין לה מקום בתוכנו. למשל דמות שבמהותה היא אסרטיבית או מנהיגה שלא מקבלת מקום יכולה להתחיל לכעוס מאוד. אם נקבל אותה בצורה מאוזנת, בלי שהיא תשתלט עלינו, נקבל את המתנה המקורית שלה. כך שלכל דמות חשיבות ויש מה להציע. בכלל, כל דרך העבודה שלי, בין אם זה וויס דיאלוג או ב׳דרך פריחת היהלום׳, יש בה משהו אופטימי שמבוסס על הרבה מאוד ניסיון עם הרבה מאוד דמויות אצלי ואצל אחרים. אני מאמינה בתהליך של בני אדם ואני מאמינה בשינוי.

איך בפועל נראית העבודה עם דמויות פנימיות ב׳וויס דיאלוג׳?
בקלאסיקה של הגישה עובדים עם מנחה שמנחה את הדמויות, אבל, כאמור, אפשר לעשות את העבודה הזו גם בכתיבה ואפשר לשלב אותה עם אימון וטיפול נפשי, רוחי וגופני מכל סוג שהוא כמעט. אפשר לרקוד דמויות, לשיר אותן, לצייר אותן. העבודה הקלאסית היא בעיקר בדיבור, אולם כשעושים אותה היטב מתייחסים גם למאפיינים רבים אחרים של הדמות כמו תחושת הגוף, הקול של הדמות, המראה שלה, היציבה ועוד ועוד.

בווייס דיאלוג עובדים תמיד עם צמד של דמויות מנוגדות, קוטביות זו לזו. למשל עם המרצה והאגואיסט, או ׳המקצוען׳ וה׳חפפן׳. זה לא מובנה מראש, זו גישה מאוד גמישה ולכל דמות יש מגוון דמויות שיכולות להיות קוטביות לה במידה כזו או אחרת. העבודה עם שתי דמויות מנוגדות משמעותית מאוד והיא גם מה שמאפשר את התהליך, את מצב התודעה המיוחד שמכונה ׳האני המודע׳.

מה זה ׳האני המודע׳?
בניגוד למה שרבים חושבים, האני המודע אינו רק צופה לא שיפוטי בכל הדמויות. האני המודע עושה גם את זה אבל הוא גם הופך למצב התודעה שדרכו אנו יכולים לקבל יותר ויותר חלקים של עצמנו בלי להזדהות איתם. זה מצב תודעה שמאפשר לנו לנווט מתוך ידיעה וקבלה עצמית. הנה דוגמה קטנה למשהו שבאמת מן הראוי להקדיש לו הרבה מאוד מקום:
נניח שאת מתקשה להחליט אם להישאר עם החבר שלך או להיפרד. סביר להניח שיש בך דמויות שרוצות להישאר ויש שרוצות להיפרד. הרבה פעמים התחושות הללו ממש לא ברורות או ששומעים בעיקר את אחד הצדדים ולא את הצד השני. זה מבלבל ויתכן לפעמים שנחיה בתוך קונפליקט במשך שנים.

באמצעות עבודת דמויות, אני יכולה לאתר מי מרגיש כך ומי מרגיש אחרת, מי חושב שנכון לעזוב ומי שצריך להישאר. תוך כדי שאני מבינה מי בעד ומי נגד ומקבלת בכבוד גם את אלה וגם את אלה, אני יכולה להגיע למצב שאיני מנוהלת על ידי אלה או אלה אבל אני כן מכבדת את כולם. כך אני נמצאת במצב התודעה של ׳האני המודע׳ ומשם אני מנווטת בין שתי האפשרויות, משם אני בוחרת באמת ולא מופעלת בצורה אוטומטית על ידי דברים שאני לא מכירה בכלל. כשעושים את העבודה הזו בצורה נכונה, הסיכוי גדול שנהיה גם שלמים עם מה שנבחר לעשות. כלומר המטרה היא לא לפעול באופן אוטומטי דרך דמויות שקופצות ומשתלטות על ההגה, אלא להקשיב לכולן ואז לבחור מ׳האני המודע׳. זה שינוי משמעותי מאוד. כך שהאני המודע הוא לא דמות, הוא מצב תודעה שבמובן מסוים חופשי מדמויות אבל גם מעריך ומקבל אותן. מהאני המודעת שלי אני גם מקבלת עצות ומידע מדמויות שונות וגם יכולה לטפל במי שזקוק לטיפול. זה באמת משנה חיים.

בכל אדם יש את כל הדמויות?
לדעתי, לכולנו יש את כל הדמויות. זה כמו אבני היסוד, הדנ״א, של הנפש האנושית. זה דבר שמשותף לכולנו. יחד עם זה אצלך הביטוי של המבקר, למשל, יכול להיות שונה מאצלי. אצלי הוא יכול להיות חריף מאוד ואצלך פחות, אצלי הוא יכול ׳להראות׳ כמו מורה קפדן ואצלך אולי תהיה בכלל מבקרת שנראית כמו ספרנית. זה כמו שלך ולי יש עיניים אבל הן לא נראות ולא מתפקדות בדיוק באותו אופן. בנוסף, אצלך אולי יהיו ב׳הנהלה׳ דמויות מרצות ונחמדות שממש ינהלו את חייך ולא תהיה לך גישה לדמויות אינטרסנטיות, אסרטיביות, כועסות וכדומה ואצל מישהו אחר יהיו דמויות מנהלות שונות לחלוטין ודווקא דמויות נחמדות יהיו מוכחשות, לא נגישות או שנואות. אז כפי שבדרך כלל יש לכולנו רגליים, לב, אוזניים, ידיים וכן הלאה, יש בנו את כל ה׳איברים הנפשיים׳. גם אם איבר מסוים יכול להיות חולה, לתפקד לא טוב, להרביץ לאיברים אחרים - עדיין צריך את כולם.

אז יש בי גם דברים משמחים שאני לא יודעת על קיומם?
כן! עם מספיק השקעה, אפשר למצוא בתוכנו גם כל דבר שאנחנו מרגישים שחסר בנו. אם את מרגישה שאת רוצה יותר רכות בחייך, נגלה מי מונע ממך גישה לרכות ולמה. ומאחר שנעבוד עם הדמות הזו שמונעת ממך לחוות רכות מתוך כבוד ובלי לנסות לשנות אותה, יתכן מאוד שההזדהות שלך איתה תפחת ותתחיל להיות לך בהדרגה גישה בטוחה ומאוזנת גם לרכות. וזה נכון גם לגבי עוצמה, מנהיגות, יצירתיות או כל דבר אחר. לא כל אחד יהיה אמן גדול, אבל דמות יצירתית יש בכולנו, אם רק נמצא מי מתנגד לה ואיך לתת לה מקום לצד כל הדמויות האחרות.

האם ניתן לעבוד ב׳וויס דיאלוג׳ רק עם אנשים בעלי בוחן מציאות תקין?
העבודה הקלאסית בגישה יכולה גם להיות עם אנשים שסובלים ממצוקות קשות מאוד, אבל בדרך כלל אלה אנשים שמצליחים לתפקד במידה סבירה ומעלה בחיי היומיום שלהם. היא יכולה גם לעזור במצבים חריפים ביותר, בתנאי שהיא נעשית על ידי אנשים שגם מבינים ׳וויס דיאלוג׳ באופן עמוק וגם מיומנים בטיפול בפגועי נפש. ברור שכל מי שמנחה בגישה צריך להכיר את הדרך הזו היטב מבפנים, על בשרו, ולא להשתמש בה כאילו זו טכניקה. מנחה טוב בגישה הוא כזה שחווה אותה על עצמו. כל מנחה כדאי שיהיה מודע למגבלותיו ולהתפתחות שלו ומכך נובע עם מי נכון לו לעבוד ועם מי לא.

הבנתי ממך שמבחינתך ׳וויס דיאלוג׳ הוא רק חלק מעולם ומלואו של דמויות. תוכלי להרחיב?
אני כל כך שמחה שאת שואלת על כך, כי אני מאוד מזוהה בישראל עם ׳וויס דיאלוג׳ אבל למעשה, בעשור האחרון פיתחתי גישה שלמה שכוללת עוד הרבה סוגים של דמויות. בגלל שיש כבר כל כך הרבה סוגי דמויות, התחלתי לקרוא להן גם בשם הכולל ׳מרחבי זהות ותודעה׳. הסוגים השונים של הדמויות דומים זה לזה במובנים מסוימים אבל יש גם הבדלים חשובים מאוד מבחינת הזיהוי והגילוי שלהם וגם מבחינת העבודה איתם.

תוכלי לתת דוגמה לסוגים שונים של ׳מרחבי תודעה וזהות׳?
כאמור, יש הרבה מאוד סוגים של דמויות ומרחבי זהות וכולם יחד יוצרים משהו שאני מכנה לעתים ׳הרקמה החיה של התודעה׳. הפעם אתן כדוגמה שני סוגים נוספים על הדמויות ה׳קלאסיות׳ של ׳וויס דיאלוג׳: הסוג הראשון הוא דמויות ומרחבי זהות קולקטיביים. זה עולם ומלואו שגיליתי ופיתחתי בשיתוף עם טים קלי (Tim Kelley) בעיקר בשנים 2010-2015 ויש לו חשיבות להבנה, טרנספורמציה וריפוי גם ברובד האישי וגם ברובד הקולקטיבי.

ישנן גם הדמויות האישיות ההיסטוריות-ביוגרפיות שאני מכנה כעת ׳דמויות-עבר׳ אישיות. הכוונה היא למי שהיינו בעבר - כדמויות או מרחבי זהות שהן נפרדות ומובחנות. כמובן שבפסיכואנליזה ובפסיכולוגיה עסקו תמיד בכל מה שקרה לנו בעבר - אבל כאן התגלתה לי דרך נוספת שמניסיוני עם עצמי ועם אחרים היא עוצמתית ויעילה ביותר, לרפא את העבר שלנו. העניין הוא לא רק לרפא את דמויות העבר האישיות שלנו שחוו טראומות או תקופות קשות שברור לנו שיצרו בנו פגיעה ברורה. מסתבר שיש עוד הרבה מאוד עניינים ואירועים קטנים לכאורה שעד שלא מרפאים אותם מכבידים עלינו במידה שקשה לתפוס.

 

התחלתי לעבוד עם ׳דמויות עבר׳ כאלה לפני עשרים שנה אבל ההבנה שלי התפתחה מאוד בזמן האחרון גם מתוך התהליכים שלי וגם מתוך השראה שקיבלתי מאחרים, כך שהיעילות של העבודה והדיוק שלה התפתחו מאוד. את העבודה הזו אני מלמדת כרגע בשיתוף עם רויטל שטיאט בקורס לרפא את העבר, לברוא את העתיד. הקורס הבא יפתח בראשית אוקטובר 2018 והוא כולל גם מבוא מעשי ל׳וויס דיאלוג׳ קלאסי וגם התנסות מעמיקה בריפוי העבר האישי של המשתתפים/ות. המחזור הראשון זכה לתגובות מרגשות ביותר ולכן החלטנו לעשות עוד מחזור, למרות שממש בוער בעצמותי ללמד כבר על עוד סוגים חדשים של דמויות ומרחבי זהות שכדאי להכיר.

 

 מידע על הקורס הקרוב: לרפא את העבר, לברוא את העתיד

הרשמה לקבלת מידע ומתנה - מפגש מבוא עם וויס דיאלוג

קבוצת הדמויות שבתוכנו Voice Dialogue בפייסבוק

Ora Gavriely - Flowering Diamond Way

אורה גבריאלי בפייסבוק
03-5241075
ora.gavriely@gmail.com

 

 

 

 

השד הנזירה והילד הקסום, מסע אל הדמויות שבתוכנו/אורה גבריאלי 

 

 

עמוד לדוגמה מהספר החי האינטראקטיבי (קורס+ספר) האינטרנטי - מסע אל הדמויות שבתוכנו 

 

 

הכותבת/עורכת שיר שוורץ מנחת סדנאות כתיבה יצירתית טיפולית. עובדת בקידום פרויקטים שיקומיים המתמחה במתן שירותי שיקום למתמודדים עם מחלות נפש סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה, דיכאון, OCD, הפרעה דיסוציאטיבית, הפרעה דו קוטבית. shir-schwartz.com