מתמודדים עם סטיגמה

ל` ניגשה יחד עם מתאמת הטיפול שלה לראיון עבודה. הריאיון הלך נהדר, היא סיפרה על התפקידים הרבים שמילאה בחייה, תפקידים חשובים שבאחד מהם אף זכתה בעובד מצטיין. א סיפרה על התפקיד החשוב שביצעה בצבא והכל היה כשורה עד שנעץ המעביד מבט תוהה במתאמת הטיפול שליוותה אותה ואז הגיעה השאלה:":את מתמודדת? והיא השיבה בחיוך מבויש שכן,. ל` לא התקבלה לאותה עבודה שכל כך רצתה. עצובה ומבוישת יצאה מהריאיון, מבוישת כי שוב הרגישה שבגלל העבר שלה אין לה שום סיכוי, עצובה על כל החלומות שלה שרבים מהם עוד לא הצליחה להגשים והדרך כל כך קשה כשעל כל שעל היא שוב ושוב נשאלת את אותה שאלה שיפוטית, מביכה, לא הוגנת ולא רלוונטית למקום העבודה ולה כעובדת.
מתמודדים רבים חווים אירועים כאלו. יש מי שייקח אותם מאוד קשה, יש שפחות, אבל אין ספק שהחברה שלנו לא תמיד מבינה או מקבלת אנשים החווים קשיים רגשיים ונעזרים בטיפול.

אז מה זו סטיגמה בעצם?
לפי המילון סטיגמה היא אות כוויה או קלון. היא לקוחה מימי קדם כאשר הרומאים והיוונים היו מטביעים חותם קלון בבשרם של פושעים. אבל מתמודדי נפש אינם פושעים ולרוב גם אנשים רגישים, מכילים ואמפטיים גם לסבל של אחרים. אז מדוע נגזר אליהם לשאת אות קלון? מהי הסיבה לכך?
אות קלון,: ציון חברתי של אות קלון כלפי כל מי שנחשב חריג חברתית דהיינו: מתקשה לתפקד/לדבר/להתנהל בדיוק כמו שהחברה מכתיבה.

למרבה הצער קיימות מחלות שמייצרות סטיגמטיות יותר מאחרות. סיכוזופרניה למשל תייצר סטיגמטיות ופחד במקומות שבהם דיכאון מז`ורי יתקבל בפחות פחד והבנה. ייתכן והסיבה לכך היא כי יותר אנשים חווים דיכאון מאשר סכיזופרניה, ואולי משום שדיכאון יותר מדובר כיום בחברה, לכן יאנשים רבים כולים להבין את החוויה.

מהם הפרמטרים העיקריים שמחזקים את הסטיגמה כלפי אדם בעיני הציבור?
אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי – בתי חולים אלו נתפסים בעיני החברה הישראלית כבתי משוגעים והמאושפזים כמשוגעים ולעיתים אף מסוכנים, אנשים שעדיף להתרחק מהם ולהרחיק מהם את האופציות להתפתח ולהתקדם בעבודה ובלימודים, מפחת הלא ידוע.
אלימות : העיקרי של החברה הישראלית היא מפני הפגנת אלימות של פגועי הנפש, למרות שמעטים בינם האנשם האלימים ויתכן ואפשר לשאול את השאלה כמה אלימות קיימת בחברה הישראלית גם ללא תיוגים כאלו או אחרים ומה מדד הסטטיסטיקה של אלימות מתמודדי נפש מול האלימות שפושה בחברה הישראלית כולה?
לא צפוי: פחד מפני אדם שנתפס כחריג, משונה ולא צפוי.
פחד לא רציונלי להידבק: אז נכון, רוב האנשים היום מבינים שאי אפשר להידבק במחלת נפש, אבל מקנן בהם פחד לא רציונלי שהם אכן יכולים להידבק. במקרים רבים הפחד הוא גם מכך שזה יכול לקרות גם להם או שזה מקנן גם בהם מבלי שיידעו.
בורות: בורות מייצרת סטיגמה. כל מה שאנחנו לא מבינים גורם לנו לחשוב עליו בפרשנות מסויימת שהיא רק שלנו. אם הייתה פחות בורות בנושא, ייתכן והסטיגמה הייתה פוחתת

הסטיגמה החברתית לא פעם מובילה לסטיגמה עצמית קשה. המתמודד ופגוע הנפש לא רק מתקשה להתמודד עם מחלה קשה ולטפל בה, כעת הוא צריך גם להתמודד עם החברה הישראלית. עם העדר קבלה, פחדים של אנשים סביבו, בדידות שאותה חברה כופה עליו, מעסיקים שמסרבים להעסיקו ועוד.

רבים המתמודדים שחיים חיים של הסתרה. הם מנסים בכל כוחם להסתיר את היותם מתמודדי נפש מול אחרים שעובדים או לומדים איתם, להסתיר את הצורך ליטול טיפול תרופתי, ללכת לפסיכיאטר, להסתיר גם את האשפוז הפסיכיאטרי בעברם. וכך הם בעצם נאלצים להתמודד עם קושי כפול. גם המחלה והסבל שהיא מייצרת וגם האנרגיה המתישה שמושקעת בהסתרה יום יומית של חייהם, עברם וההתמודדות שלהם עם המחלה.
מחקרים רבים עלו במשרד הבריאות במטרה למצוא דרכים כיצד להפחית את הסטיגמה. סרטים שונים כמו סרט על מתמודדים וחייהם בטלוויזיה ובתככנית "סליחה על השאלה" עלו בניסיון לקרב את החברה לאנשים הסובלים מסטיגמה חברתית וסטיגמה עצמית., נראה שהיום יותר מתמיד העולם מתקרב לכיוון של פתיחות לנושא, אבל זה לא מספיק. החברה עדיין נגועה בסטיגמתיות כלפי מתמודדי הנפש ועדיין מסרבת לאפשר להם להשתלב בחברה כפי שהיו רוצים, בעבודה שהולמת את כישוריהם ולא כזו ההולמת את מצבם הנפשי דווקא.

שאלנו כמה מתמודדים כיצד הם מתמודדים עם הסטיגמה. (רוב התשובות מובאות בשם בדוי)
גילית:" מבינה שסטיגמה נובעת מבורות נטו ולא מרוע לב, אז לרוב משתדלת להסביר לסטיגמתיים מהי התמודדות נפשית. לגבי סטיגמה עצמית זה יותר קשה כי זה אתה מול עצמך... וכן יש לי מחשבות על עצמי, שאני כנראה דפוקה".

דניאלה: "סטיגמה עצמית בהתחלה היה לי קשה מאוד לקבל את העובדה. הלכתי להשתתף במחקרים פסיכיאטריים רק כדי שיאשרו לי שאין לי שום בעיה. חיפשתי אישורים
לגבי סטיגמה חברתית: היום אני נוהגת לומר ישר מה הבעיה כי אני מפחדת שאנשים אחרים יתחברו אלי ואז יגלו ויעזבו אותי בגלל זה, אז אני מעדיפה מהפגע מההתחלה מאשר לפגע אחר כך".

רותם פאר מנהלת עמותת לנפש, קהילת לוחמי הנפש וכותבת הספר "בית משוגעים: כל אחד מאיתנו סוחב על עצמו תיק כבד אבל רובנו שותקים...נ וזה מתחיל לבנו בכלל. מהבושה שעוטפת אותנו, פועלים מתוך אמונה בכל מיני אנשים שיזרקו טייטלים והגדרות ואולי הם בעצם סתם אנשים מורכבים פחות. שגרתיים, שפשוט לא יודעים להכיל אישיות מורכבת משלהם. דרך הטייטלים האלה הם מייצרים סדר בעולם, ואת האנשם הלא שגרתיים, הם מתייגים מחוץ לסדר הזה. הפכנו לדור שלם שנוטל כדורים פסיכיאטריים בגלל שאסור לדבר! חיים במדינה וחברה שמרימה גבה בנוגע לקיום שלנו, לחולשות שלנו, לכאב שאנחנו חווים.
אז כדי להתמודד עם הסטיגמה אני מספרת לעצמי את הסיפור הזה כל פעם מחדש. שאני לא חולה אלא מיוחדת. שהעולם הדביק על המיוחדות שלי תווית של מחלה, כי אם הוא לא ידביק עלי את התווית, זה בעצם להודות: אני סתם איש רגיל.

חיים`: אצלי הבעיה זה הסטיגמה. המחלה כמעט שלא... לפני כמה שנים שהיה לי התקף פסיכוטי , מישהו בעבודה אמר לי:" שמע נראה לי שאתה רצחת את תאיר ראדא" שלחתי לו היום בבוקר הודעה מהביטוח הלאומי על מחקר של סטיגמות בקרב פגועי נפש אצל התקשורת. שהם מגמתיים, מקצינים, מגזימים ושיפוטיים כלפי מתמודדי נפש. 80 עד 95 אחוז מהמקרים לרעתנו. רץ חזק בקבוצות של האינטרנט של הנפשיים. תחפשי שם.

איריס: אני אישית לא דופקת חשבון ולא רואה אף אחד ממטר. עסוקה בתהליך שלי ובהתקדמות שלי, לא מבזבזת כוחות על סטיגמות. עם ני אחשוב מה זה חושב ומה ההוא חושב אני סתם אבזבז זמן יקר. זה סתם להתייסר לחינם וסטיגמות יש כמעט על כל דבר.

אריאלה: אני מתמודדת מצוין, כל מי שמנסה ללעוג/להקטין או כל דבר שלא ניראה ליל, אני מגיבה באגרסיביות מודעת.

גבע: לא מתמודד, בורח לקורבנות עצמית ומקווה שהטיפולים השונים יגרמו לי לשנות תפיסה

אלה: "אני מרצה מטעם נגישות ישראל לכל מיני קהלים וזה שובר את הסטיגמה. יש לי כרטיס פטור מתור ואני מתביישת להראות אותו כי זה מעצבן את האנשים בתור אז אני לא משתמשת בו. הכי כואב לי כשאומרים לי שאני לא צריכה לקבל קצבת נכון כי יש לי ידיים ורגליים, עיניים ואוזניים. אנשים ממש כועסים עלי שאני מקבלת קצבה מהמדינה, אבל הם לא רוצים להעסיק נפגעי נפש ואם הם כבר עושים טובה ומעסיקים אותנו אז משלמים לנו פחות משכר מינימום"

דפנה: "הסטיגמה הכי קשה קיימת בקרב אנשי המקצוע והמטפלים פסיכיאטריים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, רופאים. הם שמים עלינו את הסטיגמה הכי קשה. אולי כי הם פוגשים במקרים הקשים. חשוב מאוד לעשות הסבר4ה בקרב אנשי מקצוע ומטפלים. גם התקשורת מגבירה את הסטיגמה".
שאלה: האם לדעתך יש קשר לאבחנות השונות ואו לDSM או שאין כזה קשר?
דפנה תשובה: "יש בעיה עם האבחנות. נותנים לאנשים תרופות ואבחנות כמעט בלי לבדוק אותם כמעט. מחלקים תרופות כמו סוכריות. מעבר לכך, יש אנשים שמתבלבלים בין המושגים. יש אנשים שחושבים שפסיכופט ופסיכוטי זה בדיוק אותו הדבר"

עינב: "עד שאימצתי את מודל הטראומה הייתי שטופה בסטיגמה עצמית גם כאשר הסביבה לא שידרה לי את זה, הסתרתי את הבעיות (המלצה חמה ביותר על הספר נרשים בגוף). גם יכולת הטיפול שלי בבעיות עלתה לעין ערוך וגם הסטיגמה העצמית הסתיימה ואני משתפת הרבה יותר בקלות את הסביבה שקרובה אלי במה עובר עלי"

דורית: "אני לא מתביישת בהפרעה הנפשית שהיא חלק` ממני"

אלה: "משפחה שלי פרימיטיבית. אמא שלי שטפה לי את המוח שאסור שידעו שיש לי בעיות נפשיות ושאם כאן אלך מתישהו לפסיכולוג או פסיכיאטר אלך רק באופן פרטי. כך יצא שהלכתי לאבחון רק בגיל 38 וביקשתי עזרה רק בגיל 40. עדיין אני מסננת ולא מספרת לכל אחד מה יש לי. אני לא סומכת על אנשים ונתקלתי במספיק תגובות שיפוטיות ובהתרחקות של אנשים שפוחדים "להידבק" או שלא רוצים להתמודד עם זה, למרות שההתמודדות היא שלי".

וכמה מילים כמענה לסטיגמות שונות בתחום בריאות הנפש.
פגועי נפש הם אנשם אלימים/מסוכנים: פגועי הנפש אינם אנשים מסוכנים ברובם. גם אלו הלוקים בסכיזופרניה או פסיכוזה. לרוב אם יצא לכם לשוחח עם אדם כלשהו שמתמודד עם מחלה נפשית, תגלו נפש עדינה ורגישה, חכמת חיים ואהבה והמון חמלה לאחרים שנמצאים במצוקה. תגלו אדם ממש כמוכם עם כישורים ויכולות שדווקא העדינות, הרגישות והיכולת להבין מצוקות בשל החוויה והניסון האישי, יכולה לגרום לו להפוך למועיל לחברה, פרודוקטיבי, רגיש לאחרים
אנשים עם מגבלה נפשית הם עצלנים ופרזיטים: הכי לא. אם אדם צריך להתמודד עם מחלה ויחד עם זאת גם עם טיפולי גוף ונפש וטיפולים תרופתיים, הוא אינו עצלן, הוא אינו פרזיט, הוא לוחם מול מחלה שהוא לומד להתמודד איתה. הוא רוצה לעבוד וללמוד, אבל לא תמיד החברה מאפשרת לו זאת, לרוב היא אינה מקלה עליו ביצירת מוטיבציה והנאה לעבודה ולגילוי הכישורים האינדיבידואליים שלו.
מתמודדי נפש אינם צפויים: כמה פעמים נתקלתם באנשים לא צפויים לא היו מתמודדי נפש? רובנו לא תמיד צפויים.
פחד להידבק: פחד לגמרי לא רציונלי, מאחר וידוע היטב שמחלות נפש אינן מדבקות, הפחד המקנן באנשים נובע יתכן מהחשיבה כי גם להם זה יכול לקרות או גם בהם זה מקנן ולכן הם מתרחקים.

מדברי מתמודדי הנפש המתמודדים עם הסטיגמה, ניתן להבין כמה ההתמודדות עם הסטיגמה מכאיבה להם, מייסרת, נוטעת תחושה של חריגות ובדידות. מי יתן ובחברה האנושית שלנו נלמד להכיר את מי שחווים קשיים רגשיים ונפשיים כבני אדם עם יכולות גבוהות וכישורים שיש להם הרבה מה לתרום ולתת לחברה, ושיום אחד כשנדבר על סטיגמה, רובנו נרים גבה ונשאל, סטיגמה, מה זה?




הכותבת/עורכת שיר שוורץ, עובדת בחברת פרוייקטים שיקומיים, מנחת סדנאות כתיבה טיפולית וכלים וקלפים השלכתיים shir-schwartz.com