בתחילת גיל ההתבגרות, משהו משתנה אצלנו. אותן דמויות הוריות שהיו לנו למודל כמעט אלוהי, שראינו בהם כילדים את האלוהות והמקור עונש ותגמול על מעשינו, הופכים פתאום לבני אדם רגילים לאכזבתנו. אנו מתחילים להבין להפתעתנו, שמה שחשבנו עליהם כשהיינו ילדים שהם דמויות כל יכולות, היה רק אשליה.
כשאנחנו מגיעים לגיל 12,13 אנו יכולים לעיתים להתחיל אף למרוד באותן דמויות הוריות. התובנה הזו שהם רק בני אנוש ולכן ההגנה שלהם והיכולת לקחת מאתנו את הכאב והסבל, מוגבלים מאוד, כמעט בלתי נסבלת.
תחושת ההגנה, גם אם היא הייתה הגנה אשלייתית כל אותן שנים, נעלמת. אנו מבינים שגם אם הורינו יעשו הכל עבורנו, התובנה שמדובר באשליה, שהורינו לא כל יכולים ואינם נתפסים עוד ישויות אלוהיות המגנות עלינו, כפי שחשבנו כילדים
תובנה זו מלווה בכאב גדול והתפכחות כשאנו מגלים שלא תמיד היינו מוגנים על ידם כילדים כפי שרצינו להאמין, לעיתים אפילו להפך.
ואז מתחיל מסע לחיפוש משמעות לחיים. )אולי יותר נכון לקרוא לו חיפוש תחושת המוגנות?
אחד המשאבים שרבים מאמצים אליהם לחיזוק החוסן הנפשי ותחושת ההגנה, הוא כוח האמונה.
האמונה בישות אלוהית המלווה ואוהבת, מייצרת חוסן נפשי חזק במיוחד.
אצל חלק מהמאמינים דווקא האמונה בשכר ותגמול נוטעת כוחות ושלווה ותחושה שאינם חסרי אונים.
האמונה שמעשינו שלנו יוצרים תגמול או עונש, מרגיעה מעצם הידיעה שאנו לא לגמרי חסרי אונים ושיש סיבה ומשמעות לחיינו.
חלק מהמאמינים גורסים בכך שהבריאה אינה מתערבת במעשי האדם, על מנת להעניק לאדם את מתנת יכולת הבחירה וחלק אחר יאמין שכל מעשה טוב או רע יזכה לתגמול כלשהו.
אבל מה שחשוב באמת אלו הכוחות שהאמונה נוטעת בנו. אנשים בודדים למשל עשויים להתחזק מעצם האמונה בכוח אלוהי שמלווה אותם ולחוש פחות לבד, מעצם האמונה בכך.
הכח המרפא של האמונה אכן מסוגל לחולל ניסים. חולים יכולים להתאמץ ולהתגבר, לחזק את התקווה בתוכם גם שנסיבות החיים או מהמורות נפשיות מקשות עליהם
האם זה פלצבו או אכן מדובר בסודות הבריאה? זה כבר דיון למאמר אחר. אבל אין ספק מי שמאמין בכוח עליון, יכול לייצר בתוכו חוזק נפשי להתמודדות ושיקום חייו גם כשהוא שרוי בתהומות אפלים.
טקס התפילה לדוגמא, עצמו הוא סוג של מדיטציה עוצמתית במיוחד עצמה בעלת כוח מרפא חזק. כשאדם מבצע טקס תפילה, הוא למעשה מאפשר לעצמו לשחרר את מצוקתו בפני האל בו הוא מאמין, מחזק את כוחותיו באמצעות אמונה שיש מי שמקשיב לו, מגן עליו ונוטע בו תקווה.
אחד הדברים המציעים אנשי טיפול לאנשים החווים קשיים, זה לכתוב חמש דברים שהם מודים עליהם בחייהם. עצם ההודיה גם על הדברים שנחווים בעיננו פחות משמעותיים בתחיחה, מייצרת במוחנו את המסוגלות לחיזוק התבוננות חיובית במאורעות החיים. גם מטקסי תפילה, המאמינים מונחים להודות על טוב בחייהם ורק ואחר כך לבקש מה שנחווה כחסר
אין ספק שלאמונה כוח מרפא חזק במיוחד. בין האם מדובר באמונה עצמה שהיא כוח מרפא כל כך חזק במיוחד, מה שמוביל לתהייה מדוע רוב האסכולות הפסיכולוגיות הקונבנציונליות לא מרבות להשתמש במשאב זה?
בסדרת הסרטים הידועה של קישלובסקי "עשרת הדיברות" - אחד הסרטים שבסדרה ("לא תעשה לך אלוהים אחרים על פני") מספר על מדען אתאיסט. אלוהיו של אותו מדען הוא המחשב המשוכלל. באחד הימים כשהוא מתכנן חופשת סקי עם בנו, הוא מיד ניגש אל המחשב לוודא שאכן תחזית מזג האוויר מאפשרת זאת. אולם כשהוא יוצא עם בנו לחופשת סקי, הוא נקלע לסופת שלגים ומאבד את היקר לו מכל. את בנו.
בסצנה האחרונה בסרט, נכנס האב השכול, לכנסיה המנפץ בזעם את כל הפסלים.
יחסו של אותו מדען אל האל אמנם אמביוולנטי: הוא כועס וזועם על הטרגדיה שפקדה אותו, אבל עצם העובדה שאכן נכנס לכנסיה מעידה על אמונה שאכן כנראה קיננה בתוכו פנימה בלתי אפשרי הרי לכעוס או לשנוא מי שכלל אינו קיים.
חיפשתי ברשת ודיברתי עם מטפלים רבים, לצערי מצאתי מעט מאוד מידע בפסיכולוגיה הקונבנציונלית שעוסקת גם במימד הרוחני ומציעה טיפול שקיים בו גם ואולי בעיקר מימד של חיזוק האמונה ככוח מרפא.
בספרו: "אמת, אהבה, אמונה: מבט פסיכואנליטי והיסטורי על משמעות החיים", כותב המחבר גדעון לב כי: "החיים האנושיים מושתתים על שלושה ערכים יסודיים - אמת, אהבה ואמונה. לב מציג בספרו שלוש גישות אסכולות טיפוליות של הפסיכואנליזה הקלאסית הנותנות דעתן על כוחה המרפא של האמונה ומשמעות החיים. לב עצמו הוא גם פסיכולוג קליני אבל גם חוקר תודעה ופילוסוף, הוא מתאר בספרו התפתחות של הגישה הפסיכואנליזה הרוחנית הרגישה, הנותנת דעתה על אמונה כאמצעי לחיזוק נפשו של האדם ונטיעת תחושה של משמעות לחייו.
אולם האם הפסיכואנליזה הקלאסית והאסכולות הפסיכולוגיות השונות הלמדות כיום באוניברסיטאות אכן נותנות דעתן על חיזוק אמונתו של האדם כמשאב חזק וכוח מרפא?
זרמים חדשים מתפתחים כל הזמן שיתכן ומונחים על מצע הפסיכואנליזה הקלאסית, כפי שכתב לב באתר האוניברסיטה העברית: "במקביל הפך העיסוק בדת וברוח ליותר ויותר לגיטימי גם בתחומי הפסיכואנליזה, זוהי תופעה מפתיעה בהתחשבות בעמדותיו של פרויד, שתיאר את הדת כדלוזיה המונית".
המילה "אמונה" מתקבלת באהדה ובפחות אנטגוניזם מהמילה "דת" אצל חלקים נרחבים באוכלוסייה, לכן אולי כדאי לדבר על המילה אמונה ולא על מילים כמו דת ומצוות, כאשר משתמשים במשאב זה ככוח מחזק אצל מטופלים שונים?
במילה "אמונה" טמונות המילים, מאמין, אמן ואפילו המילה אומן. ולכן לא ממש חשוב במה האדם מאמין, מה שחשוב הוא זה הכוח שבאמונה שלו שמייצר ריפוי לכאב נפשי ופיזי.
בשיטוטי הרבים ברשת, כמו גם תשאול מטפלים על מנת לאתר טיפולים שונים המציעים את האמונה ככוח מרפא, מצאתי את "מכון רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית".
פרופ` רוטנברג חתן פרס ישראל, חקר במשך שנים את שורשי הבעיות בתרבות המערבית, ופיתח מודל יהודי לריפוי ותיקון החברה.
לטענתו של רוטנברג מחלות נפש כמו חרדה, דיכאון, מאניה דיפרסייה סכיזופרניה יזכו לטיפול נכון באמצעות אסכולות כמו פסיכולוגיה חיובית, פרשת השבוע, קורסים ותכנית לימודים המבוססת על רוחניות.
באם טיפול פסיכולוגי מביא אל חדר הטיפול את כוח האמונה כמשאב, האם יש לקחת בחשבון את מהות אמונתו של האדם ולחזקה? בין אם מדובר בדת כלשהי או גישה רוחנית שאינה מבוססת על דת שבה המטופל מאמין?
האמונה בעיקרה היא ביכולתו של האדם להאמין שקיים כוח עליון שיכול להביא מזור לנפשו ולשקם את חייו. האם עצם היכולת לחזק את האדם כך שיוכל לצלוח קשיים נפשיים, טריגרים ונסיבות חיים בזכות כוח האמונה ולא אמונה ספציפית כתשובה ומזור, היא החשובה?
אסכולת הפסיכולוגיה רואה בחיזוק אמונתו של האדם משאב חשוב לחוסן נפשי, אולם מציאת אסכולות וזרמים בפסיכולוגיה הקונבנציונלית השמות דגש מיוחד על כוח האמונה ככוח מרפא, עדיין מעטות יחסית.
לפי מרטין סליגמן (אסכולת הפסיכולוגיה החיובית) חיים בעלי משמעות חשובים במיוחד לחיזוק החוסן הנפשי.
כמו בשיטת הלוגותרפיה של פרנקח, הוא שן דגש על נטיעת משמעות אצל האדם החווה קשיים נפשיים. משמעות יכולה להיות בהחלט גם אמונה, אבל עדיין הדגש הוא על חיזוק המשמעות בחיי האדם כשחלק ניכר ממנה, היא האמונה
גם פסיכולוגיה הבודהיסטית אינה נמנית עדיין עם הפסיכולוגיה הקונבנציונלית, למרות ששיטות פסיכולוגיות קונבנציונליות של הגל השלישי אכן אימצו חלק משיטות הטיפול המזרחיות, אבל עדיין חסרות ראייה מרחבית של פילוסופיות שונות עשויות לחזק את משאב האמונה של המטופל.
אנשים רוצים לטפל בעצמם על ידי חיזוק האמונה ככוח מרפא, פונים לרוב לטיפולים אלטרנטיביים. שם ההיצע גדול במיוחד. רבים הטיפולים האלטרנטיביים המציעים שילוב טיפול רגשי עם שימת דגש במיוחד על הטיפול הרוחני ככוח מרפא. (הילינג, תטא הילינג, רייקי הילינג, ליווי רוחני)
למרבה הצער, בתחום זה קיימים מטפלים אלטרנטיביים נהדרים, אבל גם שרלטנות.
בטיפול רגשי אלטרנטיבי, עדיין אין פיקוח מספק. שרלטנים רבים יכולים לנצל את רצונו של האדם לטיפול באמצעות חיזוק רוחני כדי להשיג מטרות שאינן עולות בקנה אחד יחד עם מטרותיו של המטופל.
אנשים ונשים במצב של מצוקה עלולים להיקלע לסיטואציות שונות המחזקות או אף הופכות את המטפל הרוחני שמציע חיזוקים רוחניים לגורו או שליח מואר או נפילה לכת המנצלת את מצוקתם הנפשית ומחמירה בדיעבד את מצבם ומצוקתם בחיפוש אחר שליח רוחני לחיזוק וריפו באמצעות האמונה
בשל העדר הדגש על הצורך של המטופל בחיזוק משאב רוחני, התפתחו כיום קורסים ולימודי פסיכותרפיה רוחנית שונים. ממכללת רידמן למשל מציעה כיום לסטודנטים קורסים בפסיכולוגיה רוחנית ככלי טיפולי לגוף ולנפש. ברוב המכללות כיום ניתן למצוא לימודים המשלבים תפיסות פסיכולוגיות קונבנציונליות שיטות רוחניות והוליסטיות. למרות שבחלק מהמכללות הלימודים נותנים אכן מענה לגידול אוכלוסיית המטפלים ההוליסטיים והרוחניים ברובן הלימודים לא פחות יסודיים מאלו הנלמדים באוניברסיטה, רבים עדיין רואים בשיטות אלו, שיטות אזוטריות ולא רציניות מספיק.
אחד ממייסדי האסכולה הפסיכואנליטית ויורש העצר (שכאמור נזרק מכל המדרגות של אנשי המדע ופרויד בשל תפיסותיהן ה"ביזאריות") הוא יונג
בעקבות חלום שחלם, פיתח תיאוריה על תת מודע קולקטיבי ועל הארכיטיפים הקולקטיבים שקיימים אצל כל בני האדם, גם בארצות רחוקות ונידחות.
התיאוריה שפיתח יונג והתבטאויותיו על תת המודע נשמעה תמוהה ותלושה לפסיכואנליטיקאים ואנשי מדע, ממש כשם שכיום, מטפלים רוחניים עדיין נתפסים בעיני אנשי מקצוע קונבנציונליים "ביזאריים ולא רציניים".
הזרמים האלטרנטיביים המתפתחים לאחרונה יותר ויותר וריבוי מכללות נפתחות השכם והערב, מעידים כפי הנראה על צרכים של מטופלים רבים שלא באים לידי מימוש בזרמים ובשיטות הקונבנציונלית, ובתחושות של מטופלים רבים שהרצון בחיזוק רוחני ושימת דגש על כך לא נותנים להם מענה.
שילוב בין זרמים שונים אסכולות פסיכולוגיות שונות ושימת דגש על משאב האמונה ככלי מרפא, כמו גם ופתיחת דלת חדר הטיפולים לחדר שיש בו מקום גם לטיפול רוחני ושימת דגש על הבנה שכלי זה אכן יכול לרפא, יתכן ויוכל להביא למציאת כיוון נכון לחיזוק החוסן הנפשי שלנו וחיזוק החוסן הנפשי של האדם באמצעות משאב האמונה כמקור לכוח וחוסן בעולם שלא תמיד ברורים לנו חוקי המשחק שבו.
הכותבת/עורכת שיר שוורץ, עובדת בחברת פרוייקטים שיקומיים, מנחת סדנאות כתיבה טיפולית וכלים וקלפים השלכתיים shir-schwartz.com
