על החברה
יצירת קשר
קוד אבטחה:

מאי ודאות לאי של ודאות

"כשאמא הלכה לאיבוד"

לכמה מאיתנו קרה בילדותנו, שהלכנו עם אמא או אבא למקום הומה אדם (ים, פארק, גן שעשועים) וברגע של הסחת דעת הפנינו את ראשנו למקום אחר וגילינו שאיבדנו אותם פתאום.


האם אתם זוכרים את התחושה המשתקת? את החרדה? את הפחד שחווינו כשגילנו שאיבדנו את ההגנה שלנו?

איזו הקלה עצומה הייתה לנו שמצאנו אותם שוב. חרדה ואי ודאות התפוגגו. אנחנו לא לבד. אנחנו מוגנים.

כשאנו חווים תחושה של אי ודאות, אנו למעשה חווים את אותה תחושה שחווינו בילדותינו, לרגע חשבנו שאיבדנו את ההגנה שלנו. תחושה של אובדן הגנה, היא חוויה לא קלה. המחשבות מתחילות להציק: מה יכול לקרות לנו מחר? איך נוכל להגן על עצמנו? איך נוכל לחזור לחיים’ נוכל לחוש מוגנים ובטוחים בהם?

לעיתים נחווה תחושות של חרדה או פחד. במצבים שונים אנו יכולים לחוות גם תחושות גופניות (דופק מואץ, זיעה קרה ורעד בבית החזה).


כשחוקי המשחק משתנים

מחקרים שנעשו במעבדות על עכברים וחולדות הראו כי אחד הדברים המשפיעים על החלטת המח האם הוא מצוי בסכנה, הוא המרחק הפיזי הגורם המאיים. פעמים רבות הגורם המאיים קיים רק במוחנו ובמחשבות. תחושות של אי ודאות, מייצרות אצלנו מחשבות ניבוי עתידות, כאשר אין לנו באמת הוכחה לכך שאכן הדברים יקרו.


כשהשגרה מופרת

אנו חיים אי הוודאות מאותו רגע בו נולדנו ועד לרגע בו אנו עוזבים את העולם. אין לנו מושג מה טומן לנו העתיד. מה שמנחם ומאפשר לנו להרגיש בטוחים זו השגרה היומיומית. אותה שגרה שלעיתים חוות בעיננו משעממת או אפורה, היא גם זו שגורמת לנו להרגיש בטוחים. אנו יודעים שמחר נקום בבוקר ליום עבודה נוסף, אנו יודעים את מי נפגוש בעבודה, אנו מתכננים מה נכין לצהריים, מה נאכל בערב ואת מי נפגוש. השגרה היומיומית המוכרת מרגיעה ומנחמת’ אולם כשהיא מופרת כשחוקי המשחק משתנים, כשעלינו לצאת מאזור הנוחות (להגיע ליום עבודה ראשון במקום חדש, לחוות קשר זוגי חדש או לחוות אירועי חיים משבריים כמו גירושין ופרידה) השגרה שלנו המוכרת מופרת. אנו חשים חסרי הגנה כמו אותם ילדים קטנים שהיינו כשגילינו פתאום שאיבדנו את אמא במרחב סואן והומה אדם.

במצבי דחק ומצוקה ואי ודאות, מערכת העצבים הסימפתטית מפעילה איברים מסוימים אצלנו. אנו שומעים צופרי אזעקה במוחנו, ממש כמו בעת מלחמה ומחפשים את החדר האטום או המקלט שיגן עלינו, כפי שהורינו הגנו עלינו בילדותנו.

אם נקדיש שנייה מחשבה לנושא, נגלה שאת רוב חיינו אנו חווים ללא ודאות.

אנו נכנסים לרכב באמונה ש"יהיה בסדר" והנסיעה תעבור בשלום, אנו מתחתנים באמונה ש"יהיה בסדר ונחיה באושר ועושר לנצח". אבל שמישהו משנה את חוקי המשחק המוכרים לנו, אנחנו הופכים שוב לאותם ילדים קטנים שמרגישים לא מוגנים ומבקשים את אמא ואבא שנעלמו, שיחזרו להגן עלינו.

 

היאחזות במקום המוכר

אנו נאחזים במה שמוכר לנו, גם אם אינו משרת אותנו או גורם לנו לאושר רק כדי לחוש ודאות והגנה: אנו מחזיקים שנים באותו מקום עבודה, שבליבנו מקנן חלום על קריירה אחרת שונה, אנו נאחזים בבני זוג בידיעה שלא תמיד הם הנכונים לנו. אנו חולמים על שיפוץ או מעבר דירה אבל חוששים לעזוב את המקום המוכר לנו, את השכנים, את השכונה והבניין.

כיצד נוכל להרגיש פחות חסרי אונים מול אירועי חיים שאנו חווים במהלך כל חיינו?

כיצד נוכל להפחית את רמות החרדה והפחד מבלי להפסיק לתפקד ולחוות שמחה ואושר?


טוב או רע

למוחנו דרך לנבא עתידות, לרוב בהסתמך על הדברים אותם אנו חווים בהווה. אם בהווה אנו חווים כאב וחרדה, המחשבות שלנו בדרך כלל ינותבו לחרדה גם בעתיד. אנו מסתכלים בכדור הבדולח שבמוחנו שוב ושוב בהתאם למה שאנו חווים בהווה.

 

כיצד נוכל להפחית את תחושת האי ודאות

כמה רעיונות:


תרגיל התמקדות בכאן ועכשיו לעזור להתקרקע:

נתמקד במקום בו אנו נמצאים כרגע. היכן אנו נמצאים? מי נמצא בסביבתנו. ננסה להתמקד בתחושות הגוף שלנו. היכן אנו חווים את תחושת החרדה או האי ודאות בגוף, היכן אנו חווים תחושות נעימות יותר, תחושות של בטחון. כיצד אנו מרגישים כאשר אנו יושבים על הספה או הכיסא? האם הכיסא תומך בנו? אילו תחושות גופניות עולות בנו כאשר אנו חווים את התמיכה של הכורסא הנעימה או הכיסא על הגב? ננסה למנות את כל הדברים הנמצאים בחדר לידנו. איזה חפצים אנו רואים סביבנו. איזה חפצים בצבע לבן, איזה צבעים כחול? באילו חפצים יש מרקם קשה ולאלו מרקם רך ונעים


דמיון מודרך: ננסה לדמיין את המקום הבטוח שלנו. המקום הבטוח שלנו יכול להיות מקום אותו חווינו בעבר, בהווה או אף מקום דמיוני שלא חווינו עדיין. האם המקום הבטוח שלנו נמצא בים? בשדה כלשהו? בביתנו? האם המקום הבטוח שלנו הוא ליד אנשים שאנו חשים בטוחים לידם? אפשר לכתוב או לצייר את המקום הזה. אפשר לעצום עיניים ולדמיין אותו. אפשר להתקשר לאותם אנשים איתם אנו חווים תחושת מוגנות ולבקש מהם לומר מילה מנחמת ולהקליט את הקול שלהם ולשמוע בעת תחושות של אי ודאות.

שיטת גש"ר מאח"ד: את השיטה פיתחו מולי להד ועפרה איילון. השיטה מיועדת לאוכלוסיות הנמצאות במצב של מלחמה או מצוקה, אבל היא טובה לא פחות גם למי שחווה תחושות של אי ודאות ומצוקה. ראשי התיבות של גשר מאחד (גוף, שכל, רגש, מערכת אמונות, דמיון) לכל אחד מאתנו יש ערוץ כלשהו בו הוא חזק במיוחד. אם הגוף הוא הערוץ שלנו, נוכל במצבים של אי ודאות לצאת לריצה קלה, לתרגל יוגה או ספורט אחר החביב עלינו. א אנחנו אנשי דמיון נוכל להיעזר בו כדי לדמיין את העתיד בו אנו רוצים, לדמיין יום מושלם בחיינו, כיצד אנו חווים אותו, מה אנו חשים, מה אנו מרגישים באותו יום? מערכת אמונות. זהו אחד הערוצים החזקים והמחשלים ביותר, אם אנו מחוברים לפילוסופיה רוחנית כלשהי, נוכל להיעזר בה כדי לערוך סדר בתחושות ובבלבול שאנו חשים כעת.

כתיבה אינטואיטיבית: כתיבה אינטואיטיבית ללא שיפוטיות של כל מה שעולה בנו כעת, יכולה מאוד להקל. כשאנו פורקים את התחושות על הדף, אנו משחררים את מוחנו ומאפשרים ולידציה של כל התחושות והרגשות שעולים בנו, מבלי להכחיש או להפעיל מנגנוני הדחקה שעשויים לא לשרת אותנו באותו זמן.

שיח עם פחד ואי הודאות: אנו יכולים להעניש את הפחד, את תחושת אי הוודאות. איך הם נראים? כיצד הם לבושים? אם היה להם מקצוע מה הוא היה? האם הם מדברים לאט או מהר? כיצד הם הולכים? מדוע הגיעו ועל מה הם מנסים להגן עבורנו?

תמיכה קהילתית: תמיכה של חברים קרובים ומשפחה יכולה מאוד להקל עלינו בעת מצוקה ואי ודאות. כאשר מדובר באנשים קרובים ואמינים עלינו, תחושת ההגנה מתחזקת, תחושת הודאות מתחזקת כאשר אנו יודעים שאנו נמצאים בקרבתו של אדם שיש לנו אמון בו.

אמונה: הזכרנו את גש"ר מאח"ד, כמכלול של משאבים שיכולים לחזק אותנו בעת תחושות של אי ודאות וחוסר אונים. אציין כרגע במיוחד את האמונה ככוח מחזק ומחשל. אמונה יכולה לחולל ניסים ולייצר תחושה של חוסן נפשי. האמונה יכולה להיות כל דבר שאנו מאמינים בו: פילוסופיה רוחנית כלשהי, קריאה בספר תהילים, הדלקת נרות ותפילה. כל דבר שיכול לחזק את תחושת המוגנות שלנו באותה עת.

לחיות את ההווה. תרגול מיינדפולנס יכול לעזור לנו להחזיר את מחשבות "ניבוי העתידות" שלנו וטלטולי כדור הבדולח, אל ההווה. כאשר אנו מתמקדים נשימה ותחושות הגוף, אנו מחזירים את עצמנו להווה. הפילוסופיה המזרחית טוענת כי גורמי הסבל העיקריים של האדם הם החיים בזמן שאינו קיים. זמן אשלייתי. עבר ועתיד, במקום לחיות בהווה. תרגול מיינדפולנס יכול לאפשר לנו לאמן את מוחנו כיצד לחזור להווה.

הומור: שימוש בהומור במצבי דחק ואי ודאות, הוא כלי נוסף שניתן להיעזר בו. הומור מייצר פורקן, מאפשר לנו להתבונן בתחושות שלנו פחות חשיבות עצמית ורצינות.

יצירת סדר יום מובנה: יצירת סדר יום מובנה, יכולה לעזור לנו להחזיר את תחושת המוגנות והוודאות לחיינו. אנו יודעים מה מצפה לנו היום, אנו יכולים לתכנן את היום שלנו בהתאם וכך להחזיר את תחושת השליטה והודאות לאותו יום.

רק להיום: אחד המשפטים שנהוג לומר לאנשים החווים חרדה ואי ודאות, היא לנסות לחשוב רק על היום. לא לחשוב על מחר או על עוד חודש, מאחר ואיננו יכולים לנחש מה יהיה מחר או בעוד חודש, אבל על היום הזה יש לנו שליטה. ננסה להחזיר לעצמנו את השליטה בכך שנחיה יום ביומו. כמובן שתמיד אפשר לתכנן ולחלום ורצוי לעשות זאת, אבל כאשר אנו חיים יום ביומו, אנו מחזירים את עצמנו בעתיד לא ידוע להווה ידוע והמוגן המוכר לנו.

להיאחז בדברים שיש לנו שליטה עליהם. לרוב תמיד נוכל למצוא דברים שבהם אנו יכולים לשלוט. חשבו או מנו את הדברים שבהם אתם יכולים לשלוט כרגע. בהם יש לכם כוח לשנות או לעשות סדר

 

"הדבר היחיד שאני יודע בוודאות, הוא שאינני יודע דבר".

האם נוכל להצליח לחיות עם אי ודאות’ עם הידיעה שאין לנו כל שליטה על העתיד, אלא רק על ההווה כרגע

אם נוכל לעשות זאת, האם יתכן וצפויים לנו חיים מרתקים של יציאה למסע הפתעות וגילויים חדשים’ האם נוכל לאפשר לעצמנו את הלגיטימציה לחיות עם חוסר ודאות וכך להשיג ודאות בעצם הידיעה שאנו כולנו חווים את חיינו מבלי לדעת מה ילד יום

האם ידיעה זאת יכולה דווקא לטעת בנו את הכוחות לייצר שינויים חדשים, לא להיכלא בתוך "אזור נוחות שכבר לא תמיד באמת ומשרת אותנו יותר

 
הכותבת/עורכת שיר שוורץ, עובדת בחברת פרויקטים שיקומיים, מנחת סדנאות כתיבה טיפולית וכלים וקלפים השלכתיים
shir-schwartz.com
 

חזרה ל->
מאמרים שיכולים לעניין אותך:

"מתאים לך ללכת לסרט אחי"?

"לא עזבו, אין לי חשק - מאז ה - 7 באוקטובר אין לי חשק.

סטנד אפ? הצחקתם אותי

סתם לשבת לקפה? הקפה יהיה מר



זוהי שיחה די שגרתית בימים אלו. אמנם חלק מהאנשים עדיין מבלים, אבל תחושות של חוסר חשק אנהדוניה פשטה בעם מאז ה - 7 באוקטובר.


מה פתאום שאלך להופעה, כשיש שבויים

מה פתאום שאשב לבלות כשיש נרצחים


ראה מידע נוסף..

ימים קשים עוברים עלינו כעת. ימי אופל שלא חווינו מעולם קודם. לא רק הניצולים והחטופים סובלים כעת, אנחנו כולנו חווים הלם, פחד ואפילו אשמה. מהי אשמת השורד?


ראה מידע נוסף..
פוסטים שיכולים לעניין אותך:

אני מסירה את הכובע בפני אותה אישה מבוגרת וכפופה הפוסעת באיטיות ברחוב. ידה הימנית תומכת בגבה להקל את עומס וזרמי כאב פריצת דיסק, אצבעות ידה השנייה מאדימות מכובד משקל של שקיות הפלסטיק העמוסות מזון בדרכה לתחנת האוטובוס להביא אוכל לבני משפחתה.


ראה מידע נוסף..

ראיון עם רותם פאר, מייסדת עמותת לנפ"ש

ומחברת הספר "בית משוגעים"


את השם רותם פאר שמעתי לראשונה כשהצטרפתי לקהילה שהיא מנהלת בפייסבוק. קהילה גדולה שמונה אלפי אנשים שהמשותף לכולם היא ההתמודדות הנפשית עם מחלת נפש. אנשים כותבים ומבקשים תמיכה, ומקבלים המון הכלה וכוחות מחברים מתמודדים אחרים. לקהילה קראה רותם "לוחמי נפש", ביטוי המבקש לשנות את הסמנטיקה של מתמודדי הנפש לנרטיב שונה לגמרי של גבורה אמיתית בהתמודדות עם מחלה נפשית.



ראה מידע נוסף..
***