על החברה

“זמננו תם?" - כיצד נדע עם הטיפול הרגשי אכן עוזר לנו

ד` בת 35 נמצאת בטיפול מעל שנה בעקבות מחשבות טורדניות. באמצעות הטיפול למדה ד` כיצד לרשום את המחשבות בכל פעם שהן מופיעות על הדף, כיצד לא להאמין לכל מחשבה שקופצת לראשה, כמו ליצן קופץ באופן פתאומי מתיבת הפתעה בעקבות לחיצה על כפתור (טריגר). בהמשך הונחתה כיצד לרשום בטור שני, מחשבות אחרות, מחזקות ותומכות. התהליך היה איטי, אבל לאחר שנה של התמדה בטיפול ובקבלת כלים מהמטפל כיצד להתמודד עם המחשבות שעולות, היא החלה לשים לב במקביל למחשבה הטורדנית שעולה, מגיעה מחשבה נוספת, מחזקת ומכילה. היא הבינה שהיא בעלת זכות הבחירה לאיזו מחשבה היא בוחרת להאמין. איזו מחשבה היא מעוניינת לחזק.


המטפל שלה הנחה אותה לכתוב מעבר למחשבות המחזקות, גם דברים קטנים וטובים שקרו לה מדי יום. מוחה לאט לאט התרגל להתבונן גם על הנרטיבים האחרים בחייה שעליהם לא נתנה את הדעת מעולם: ארוחה עם המשפחה, שיחה טובה עם חברה, אוכל טעים, משחק עם בעלי החיים שברשותה.


המחשבות הטורדניות לא עזבו לגמרי, אבל כעת יש לה היכולת לבחור כמה משקל היא מעוניינת לתת להם, כמה משקל היא נותנת למחשבות אחרות, מנחמות, מייצרות תקווה?


זוהי דוגמא לטיפול שכנראה עבד היטב. המטפל לא ניסה למחוק את המחשבות הטורדניות או לעשות קסמים, הוא פתח לה דלת למקום שבו קיימת אפשרות לתת משקל גם למחשבות אחרות, טובות, מכילות, מרגיעות ומחזקות.


היא קיבלה כלים חדשים על מנת להתמודד עם הקשיים. כיצד להגיב לסיטואציות בהם חוותה מתח ואף חרדה.


כיצד אכן נוכל לדעת שהטיפול אליו אנו הולכים אכן עובד?


טיפול הוא לרוב מתמשך, לאורך חודשים ולעיתים אפילו שנים. זה אינו אקמול ולדעת כעבור חצי שעה אם זה אכן משפיע עלינו.


אז איך נוכל לדעת האם הטיפול שאליו אנו הולכים, מתמידים בו, משקיעים זמן ומאמץ וכסף אכן עובד לנו?


מטפל אמור להיות האדם שמבין אותנו. מבין את התחושות. שיודע להכיל ולהיות אכפתי ולא שיפוטי כלפי הקשיים שלנו, יחד עם זאת לעודד אותנו לקחת צעדים אפקטיביים כדי לעזור לעצמנו להתמודד עם המשבר הנפשי והקשיים.


קביעת מטרות ויעדים לטיפול

בימים הראשונים לטיפול, המטפל והמטופל אמורים להחליט על מטרות ומטרות משנה יעילות בטיפול. המטרות אמורות לבדוק איך וכיצד אנו מתמקדים בטיפול. אם השגנו מטרה קטנה כלשהי (אפילו ברמה היומיומית כמו לנקות את הבית, לתלות כביסה, לצאת להליכה) ייתכן מאוד והאפקטיביות של הטיפול מתחילה לעבוד לנו.


מה יקרה בעוד 6 שנים?

אחת הדרכים לבדיקה האם אנו בדרך הנכונה להשגת יעדי הטיפול שהצבנו לעצמנו יחד עם המטפל, היא לדמיין מה יכול לקרות בעוד 6 שנים מעכשיו בעקבות הטיפול? האם השגנו את המטרות והיעדים שהצבנו לעצמנו בטיפול? האם אנחנו כרגע בתהליך להשיג יעדים אלו?


כשאנחנו מרגישים תקועים


חשוב לדעת שיש תקופות בהן נדמה לנו שהכל תקוע, שהטיפול לא עובד, שאנחנו תקועים. לא תמיד אנו מודעים לכך שאנו אכן מתקדמים. לאט מאוד אולי, אבל כן מתקדמים, לכן מומלץ לתת לטיפול לפחות כמה חודשים עד חצי שנה, על מנת לבדוק שוב, האם אותה תקיעות שחשנו בה בהתחלה אכן קיימת עדיין. האם גם במידה והיא קיימת, בכל זאת חלו שינויים קטנים בחיינו המעידים על אפקטיביות הטיפול?


כיצד נוכל לעקוב אחר ההתקדמות בטיפול?


נוכל לשאול את עצמנו כמה שאלות בנוגע לטיפול, שאולי יאפשרו לתת לנו בהירות לגבי המסע שלנו להחלמה בתוכו.


  1. האם אני מרגיש/ה שיש לי יותר תקווה כעת מבעבר?

  2. האם אני מעיז/ה להתחיל לקחת סיכונים חדשים שלא העזתי לקחת בעבר?

  3. האם אני מקבל/ת מהמטפל שלי כלים חדשים שאוכל להשתמש בהם גם מחוץ לטיפול בעת מצוקה או קושי וליישמם?

  4. האם מערכות היחסים שלי מתחילות להשתפר מעט בעקבות הטיפול?

  5. האם אני מוצא/ת את עצמי מתחיל/ה לחשוב מחשבות מחזקות. כאלו שלא עלו במוחי בעבר?

  6. האם אותם המשפטים שהמטפל אומר לי בטיפול שוב ושוב מתחילים להפוך מוטמעים בתוכי? גם ברגעים שאני לא בטיפול ובסיטואציות שונות?

  7. האם אני מרגיש/ה שאני יכול/ה לבטוח במטפל שלי? לתת בו אמון? לשתף אותו בחדר הטיפולים , באותם דברים שקשה לי לשתף את רוב האנשים האחרים?

  8. הקשר בין מטפל למטופל - המטפל שלכם יכול להיות המאסטר הגדול ביותר בארץ בטיפול בשיטה שאמורה לעזור לכם. יחד עם זאת אם אינכם מרגישים שיש כימיה וקשר ביניכם. אם אינכם מרגישים מובנים, אם אינכם חווים אמפתיה והכלה מול הקשיים שלכם. ייתכן והקושי הוא פשוט בכימיה בין שניכם. וזה לגיטימי. כמו שלא כל מערכת יחסים בחיינו מדויקת ונכונה לנו, כך גם מערכת היחסים עם המטפלים שלנו. אם לאחר כמה חודשים משהו אינטואיטיבי אומר לכם שקיים קושי ביניכם לבין המטפל. שהוא אינו מבין אתכם או מכיל, שאתם מתקשים להסביר לו מה עובר עליכם, ייתכן וכדאי לשקול החלפת טיפול. יחד עם זאת חשוב להבין, כי כמו בכל מערכת יחסים, גם קשר טיפולי הוא משהו שייתכן ויבנה לאט ובהדרגה. יי כדאי ורצוי לתת לפחות בן 3 חודשים עד חצי שנה לאחר תחילת טיפול על מנת לבדוק כיצד אתם חשים. אם אתם עדיין חושבים כמו בתחילה, שמשהו בכימיה, בקשר, אינו עובד? האם אתם חשים עדיין כמו בתחילה כי אינכם מובנים?


סימן נוסף המרמז על כך שהטיפול עובד, היא בחינת הסימפטומים מהם אתם סובלים לאחר תקופה של כמה חודשים עד שנה בטיפול. אם אתם סובלים מחרדות, האם אתם מרגישים שאתם יכולים כעת לנהל את החרדה או שהסימפטומים מעט מרווחים יותר? אם דיכאון הוא מה שהביא אתכם לטיפול, האם אתם חווים שיפור במצב רוחכם מדי פעם? תקופות מרווחות יותר בהם אינכם חווים דיכאון?

עוד סימן שהטיפול עובד: אתם חשים כי משהו בהתנהלותכם וההתנהגות מתחיל פתאום להשתנות מדי פעם: לדוגמא: אתם חווים מרווחים גדולים בזמנים בהם אתם מגיבים באופן אוטומטי לאירועי חיים, לאנשים אחרים.


אם הגעתם לטיפול בעקבות חרדות, ואתם מבחינים במרווחים הולכים וגדלים בין התקף חרדה אחד למשנהו או שאולי קיבלתם כלים להתמודד עם התקפי החרדה והצלחתם להמעיט בעוצמת הרגש בעת ההתקף, סביר להניח שאכן הטיפול יעיל עבורכם ואתם מקבלים את הכלים הנכונים להתמודד עם הקושי והמצוקה.

לא לפחד לדבר עם המטפל


טיפול נפשי הינו מסע שלרוב מצריך מאיתנו המון סבלנות כמו גם הבנה שאין קיצורי דרך. גם אם יצאנו ממפגש אחד או שניים מרוצים או מאושרים, זה עדיין לא אומר שהטיפול כולו אכן הצליח, ולהפך - גם אם יצאנו כועסים, אבלים וחפויי ראש מהטיפול - ייתכן שדווקא הדברים שעלו ויצרו אצלנו רגשות עזים, הם אלו שבעתיד יעזרו לנו להתמודד עם הקשיים.


דוגמא להתקדמות בטיפול: אדם מדוכא, הנוהג להסתגר רוב היום ולא לדבר עם חברים ומשפחה, פתאום מתקשר לחבר, או אפילו יוצא למפגש כלשהו מחוץ לבית.


אל תפחדו לשאול את המטפל שלכם על הדרך שנעשתה עד כה בטיפול דרך הפריזמה שלו, וכיצד הוא רואה את הדברים? אל תפחדו לשאול אותו האם אתם לתחושתו תקועים, נמצאים בסוג של התקדמות איטית או בדרך להחלמה לדעתו. האם הוא מבחין בשינוי בהתנהגותכם, רגשותיכם, הצעדים והמטרות שאתם לוקחים בחיים שמקדמים אתכם?



ההתקדמות בטיפול אינה חייבת להיות לינארית


התקדמות בתוך הטיפול אינה לינארית. יכול להיות שתרגישו בתקופה מסוימת שהתקדמתם מאוד, ופתאום תחול נסיגה. אל תיבהלו. למעשה חלק מהטיפול שהמטפל בהחלט לוקח בחשבון זו העובדה שבמהלך הטיפול גם יחולו נסיגות מדי פעם ואולי אף נפילות. זה לא אומר שאינכם מתקדמים או שהטיפול אינו עובד.


מטרות הטיפול יכולות להשתנות בהתאם לשינויי חיים שלנו


חיינו והמסלול שלנו, טבעו להשתנות לעיתים. גם במידה והצבנו לנו מטרה כלשהי בטיפול, לאחר חצי שנה של טיפול אנו יכולים להיות מופתעים לגלות שהמטרה השתנתה. שמה שרצינו בעבר, איננו רוצים כיום, וזה לגמרי לגיטימי. זה אינו סימן שהטיפול אינו עובד.


המטפל שלנו אינו ה"יודע כל"


התפיסות כיום, בניגוד לתפיסות עבר, הן שמטפל אינו ה"יודע כל". שניכם למעשה נמצאים במסע אל הלא נודע יחדיו. אם נצפה מהמטפל להצלה, לשרביט קסמים שבו ילטף בנו וילחש לחשים והכאב יעלם, אנו עשויים להתאכזב. בסשן הטיפולי מתרחש מסע מרתק אל הלא נודע.


המטפל לא תמיד יודע מתי הכלים יעבדו ומתי פחות. מטפל טוב בודק אפשרויות שונות על מנת להבין מה יעיל יותר עבורכם ומה פחות. המטפל שלכם עשוי להתגמש בתוך הטיפול. אם הוא רואה כלי אחד שעוזר, וכלי שפחות עוזר לכם, סביר שיבחר להשתמש במה שעוזר גם אם כלי זה אינו ברירת המחדל של שיטת הטיפול הרגילה מולכם. הוא עשוי להיות גמיש. ייתכן ויתכנן את הסשן הטיפולי לפני שתגיעו, אבל לאחר שיח איתכם, ישנה את התכנית בהתאם לתחושות, רגשות ומה שאתם מביאים עמכם לטיפול באותו היום.


לא בכל סשן נצא עם רוח מרוממת או הקלה


לחלקכם יישמע מוזר: סביר להניח כי תחוו גם תקופות בהם אתם יוצאים מטיפול כואבים, כועסים, מותשים. ייתכן ואפילו תחוו סוג של משבר או קושי מול המטפל, שאלות על אמון, שאלות על הטיפול. חוויות אלו לא רק שאינן מעידות על העדר אפקטיביות בטיפול, אלא בדיוק להפך. טיפול טוב אינו טיפול בו אנו יוצאים בכל פעם צוהלים ושמחים ונפשנו מרוממת.

טיפול טוב, עשוי לעיתים להוציא את השדים החוצה, ואז ייתכן בהחלט נרגיש כעס, אכזבה, כאב, שבר. זה כשלעצמו אינו סימן שהטיפול אינו מתקדם, אלא בדיוק להפך. כמעט בכל טיפול יעיל אנו עשויים לחוות ימים בהם נצא מאוכזבים, עצובים, כועסים. בתחילתו של טיפול חדש ייתכן וחלק מהרגשות והכאב אותו אנו מתמודדים אף יתעצם, בשל הנגיעה בכאב ווטריגרים שהשיח עם המטפל מעוררים בנו מחדש. טיפול שקיימים בו ימים של כאב, של תחושה של נסיגה אחורה, של משבר מול המטפל, דווקא יכולים להעיד על התקדמות הטיפול.

אם נזכר בתיבת פנדורה למשל: שנפתחה התיבה לראשונה, עפו ממנה כל המכאובים, הרגשות השליליים, החרדה, והדיכאון. הדבר האחרון שנשאר בתוך התיבה עצמה הייתה התקווה. אם לאחר כמה חודשים של טיפול אתם מתחילים להרגיש תקווה מחודשת ומעט אופטימיות זהירה, מאוד ייתכן שהטיפול עובד עבורכם.



האחריות על הטיפול היא גם ובעיקר שלנו


אבל האחריות על הטיפול היא גם ובעיקר שלנו. קרי: הגעה בזמן, העדר ביטולים, יישום משימות וכלים שניתנו שלא במסגרת הטיפול, שיתוף המטפל בקשיים, בכאב, בדברים העולים. המשפט השחוק: "אפשר לקחת את העז לבאר אבל אי אפשר להכריחה לשתות", נכון במקרה זה.


חשוב שנדע כי אנו חלק פעיל מהטיפול, המטפל אינו יכול "להציל". הוא יכול להושיט יד, להציע כלים חדשים, לטעת תחושת נראות, אמפתיה, הכלה ולהציע כלים להתמודדות ולעזור ביצירת שינוי בדפוסי או עיוותי חשיבה. אבל הבחירה האם אנו אכן מוכנים לצאת למסע החלמה שלנו ולעשות את המאמץ הנדרש, חייבת להיות בעיקר שלנו




ביבליוגרפיה:


https://www.psycom.net/is-therapy-working

הארץ - איך יודעים אם טיפול פסיכולוגי עובד


https://thelightprogram.pyramidhealthcarepa.com/6-signs-youre-making-progress-in-therapy/


https://www.self.com/story/how-to-tell-if-therapy-is-working




תמונה לכתבה



קרדיט:


הכותבת: שיר שוורץ מנחה סשנים פרטניים וקבוצתיים בכתיבה טיפולית, וויס דיאלוג, כלים השלכתיים מטפוריים

עובדת בפרויקטים שיקומיים המתמחה ב….

www.shir-schwartz.com


חזרה ל->
***