האם קיימת סתירה בין המושגים?
לא קיימת סתירה. אם כי כאשר אנו נאחזים, אנו נאחזים לא באחר אלא במשהו בנו המפחד משינוי, המבקש שהכל תמיד יהיה קבוע וצפוי מראש.
לכן בהחלט אפשרי לחוות האחזות באחר מבלי לחוות רגש של אהבה, מבלי להיות מודעים כלל לכך שלא מדובר באהבה, אלא בהאחזות.
המסע של סידהרתא
הנסיך סידהרתא, עזב את ארמונו ואת אשתו וילדיו, כדי לצאת למסע ארוך ומפרך על מנת להבין מדוע קיים סבל כל כך גדול בעולם, ומדוע בני אדם חווים סבל כה רב.
לימים כתב הבודהא את ארבעת האמיתות הנאצלות
אנשים אכן חווים סבל רב בחייהם (דיקהה): לידה, הזדקנות, מוות, פרידה. כל אלה מייצרים סבל וכאב גדול אצל כל אדם.
סמודיה: האמת שמסתתרת מאחורי הסיבה לסבל: השתוקקות, דחייה ובורות
הסבל אינו גזירת גורל של אף אדם (נירוייה). אפשר להשתחרר ממנו
מרגה -הדרך לשחרור מהסבל, ממנה יוצא העיקרון של "הדרך המתומנת הנאצלת"
מהי האחזות?
בחוויה הפרטיקולרית שלנו, אנו קושרים האחזות עם "אהבה".
האחזות היא הקושי להשתחרר ממשהו שנקשרנו אליו. זה יכול להיות אדם, בעל חיים? תקופת חיים שהסתיימה או אפילו…. שוקולד
ומה בין האחזות לאהבה? מה הקשר בין השניים? האם כשאנו נאחזים באדם אחר, זוהי הוכחה לכך שאנו אכן חווים אהבה כלפיו?
קבלת העובדה שהכל בר חלוף
מהותם האמיתית של החייים שלנו הם שינוי תמידי ללא הרף, אין גל אחד בים דומה במרקמו, בעוצמתו וכוחו לגל הבא אחריו, מים הזורמים בברז שלנו, גם הם משתנים כל הזמן. אין טיפה אחת דומה לזו שתגיע אחריה.
גם אנו עצמנו משתנים כל הזמן. מי שהיינו בגיל עשרים, אינו האדם שאנחנו נמצאים איתו בגילאים מאוחרים יותר.
פעם שאלו אדם מבוגר הנשוי במשך ארבעים שנה לאותה אישה, מה הסוד שלו לנישואין במשך כל כך הרבה שנים לאותה האישה. תשובתו הייתה מפתיעה: "מעולם לא חייתי עם אותה האישה. אני חי ארבעים שנה, עם שש נשים שונות. אישתי משתנה, כל פעם הופכת להיות אישה אחרת".
דוגמא זו ממחישה היטב אדם שאינו נאחז, שמסוגל לקבל שינוי מבלי לפחד או לחשוש ממנו, מבלי לנסות להיאחז בזיכרון על האישה שבה התאהב בפעם הראשונה, ולנסות שוב ושוב לשחזר את ההאחזות במי שהייתה פעם. האם הוא אוהב? סביר להניח שלמד לאהוב שש נשים שונות לאורך כל שנות נישואיו. מבלי להיאחז רק באחת מהן, אותה האמין שאהב פעם.
להפסיק להאחז? האם זה אפשרי?
השחרור יכול להגיע רק דרך התנסות חווייתית, היכולת ללמוד לא להאחז, מתאפשרת רק על ידי התנסות חווייתית.
זוהי עבודת חיים, אנו יכולים להשיג דברים רק בהדרגה, להפסיק להיאחז בחפץ מסויים או באורח חיים, או באדם מסוים, אם ננסה מיידית להפסיק להיאחז מיידית בכל דבר ובכל אדם - סביר להניח שנחווה כשלון.
"אני סובל מחרדת נטישה האם גם זו האחזות?
לא מצאתי עד כה סתירה בין הדברים. חרדת נטישה, ריקנות או רצון במוגנות, אינם עומדים בסתירה לכך שאנו חווים כתוצאה מתחושות אלו אחזות בכל מה שאנו חרדים שיעלם או יגמר
אז בעצם "העדר האחזות", זה מה שמכונה דפוס התקשרות בטוחה?
קל מאוד להתבלבל בין התיאוריה המפורסמת של בולבי, (דפוסי התקשרות שונים (נמנעת, אמביוולנטית חרדתית, בטוחה), לבין תפיסת העולם הבודהיסטית בנושא זה,
לאמונות שאנו מייצרים ואחרים מטמיעים בתוכנו, יש לתפיסתי תפקיד חשוב מאוד, ביצירת האחזות. כאשר אנו מגדירים את עצמנו, עם דפוס התקשרות "אמביוולנטי - חרדתי,", סביר להניח שאמשיך לייצר את אותו הדפוס בו אנו מאמינים. , גאנו מספרים לעצמנו שוב ושוב, על תחושת העדר מוגנות בשל העדר האם מחיי התינוק, הוא נרטיב שאנו נאחזים בו, - נבואה המגשימה עצמה. אין כל חוק או הוכחה כי לאדם צפויים חיי סבל קשים, בגלל חוויות עבר, ילדות, ינקות.
ואין כל דרך לנבא זאת. גם מה שאנו מכנים, "האישיות האמיתית שלנו " היא ברת חלוף. ומשתנה כל הזמן לאורך השנים.
.
.אבל המשפט החשובים ביותר למי שהולך בדרך הדהרמה. "אף אדם לא נידון לחיי סבל נצחיים - גם לא מי שחווה סבל בעברו או בילדותו".
אז אסור להיאחז בדבר?
מותר להאחז בכל דבר שנרצה. האחזות אינה פשע - זו רק ההצעה לנסות להשתחרר מחלק מהדברים המייצרים אצלנו סבל וחרדה משינויי חיים, בהם אנו נאחזים.
הלימוד ודרך הדהרמה אינה אוסרת על דבר. היא רק מנסה לענות על השאלה:כיצד ניתן להפחית את הסבל הקיומי והרגשי - והתשובה אינה באיסור כלשהו, גם לא על האחזות.
אז בעצם אין לי כל דרך להשתחרר מהאחזות?
הדרך קיימת, אבל חשוב להבין כי שחרור מהאחזות תמיד יעשה בהדרגה, ותמיד בדרך חוויתית כמו מדיטציה, וודאי לא בבת אחת וגם לא דרך מאמר או כתבה כלשהי מנסה לייצר אצל הקורא תפיסה לוגית של החוויה והתחושה של שחרור מהאחזות. . .
אנו יכולים להחליט שאנו משתחררים מהאחזות לדבר אחד בלבד בתור התחלה - כמו למשל עישון סיגריה או שתיית קפה בבוקר. שחרור זה מהתחושה שאנו חייבים את הסיגריה והקפה, חייבים להיאחז בהם, היא התחלה טובה לחוות שחרור מהאחזות. שחרור מהאחזות זו עבודת חיים, אין כל אפשרות להשיג או מיידית. היא תמיד תגיע בהדרגה, ומתוך חוויה מדיטטיבית, ולא בשל הסבר כלשהו שקראנו. ל.
אפשר להפסיק לגלות עניין בדברים בהם נאחזנו בעבר?
לרוב זה קורה גם בלי ששמנו לב לכך. אנו מאבדים עניין במה שהשתוקקנו לו, כשאנחנו נאחזים בו, כשהוא כבר בר השגה עבורנו. ייתכן ונמשיך להיאחז בו, אבל כבר לא נשתוקק אליו כמו בעבר.
אהבה שאינה תלויה בדבר? יש חיה כזו?
עלינו לקבל את העובדה שאנו יצורים חברתיים. אנו זקוקים לדעת שאנו חלק מהלהקה, חשוב לציין כי האחזות אינה חטא או פשע חלילה, היא חלק מובנה מהקיום הנפשי והצרכים שלנו, יחד עם זאת, האם כשאנו נאחזים אנו בוודאות אוהבים את מה או את מי שאנו נאחזים בו כל כך בחוזקה?
הכותבת/עורכת: שיר שוורץ
הנחיה וסשן פרטי בכתיבה טיפולית וכלים השלכתיים
www.shir-schwartz.com
