מאמרים וכתבות

אחד המשפטים הנפוצים ביותר שאני מוצאת עצמי אומרת כשאני מנקה את הבית או מסדרת זה "איפה שמתי את ה...". שלוש הנקודות הללו יכולות להיות כל דבר החל ממפתחות וכלה בנייד שלי.

"לבז אין שום טענות כלפי עצמו.
מוסר כליות זר לפנתר השחור.
דג הפירנה לא מפקפק בצדקת מעשיו.
נחש הפעמונים מקבל את עצמו ללא סיג

כולנו עוברים משברים בחיים, כולנו היינו פעם באותה מערה חשוכה שלא תמיד ידענו איך לצאת ממנה. עד כמה יש לנו יכולת לייצר חוסן נפשי בעת אירוע משנה חיים או כשהנפש דואבת? עד כמה אנו יודעים ויכולים לחזק עצמנו באמצעות משאבים וכוחות שיש בתוכנו?

"החיים מצחיקים אז צוחקים" אמרו פעם הגששים. זה אכן נכון שלפעמים החיים יכולים להיות אבסורדים אבל לא תמיד הם מצחיקים אותנו, אולם שימוש בהומור אכן יכול לעזור ולהקל עלינו במצבי משבר, בעת כעס וחרדה וקושי, לאמץ זווית ראיה הומוריסטית על עצמנו ועל החיים וכך לנסות להפחית מעט את תחושת הכובד והקושי שאנו חווים.

"אותה גברת בשינוי אדרת" כינה פעם ידיד את רוב הנשים במערכות היחסים בחייו. "לכולן שמות שונים, הן נראות אחרת, בעלי אופי שונה, אבל בסופו של דבר כולם מתגלים כאותה אישה בחיי ואני מגיע לאותו מקום שבו אני סובל, נפצע ומאבד את עצמי"

רבים מאינו שמעו על שתי דמויות פנימיות ׳מפורסמות׳ שפועלות בנו: הילד הפנימי והשופט, אבל יש בתוכנו עוד הרבה דמויות שלא תמיד אנו מודעים לקיומן.
לדוגמה, קיימים בנו הרבה ילדים וילדות פנימיים עם מאפיינים ייחודיים. הם יכולים להיות בגילאים שונים מינקות ועד גיל הנעורים ולכל אחד מהם יש אופי משלו: ׳הילד הרגיש׳, ׳הילדה העליזה׳, ׳הילדה היצירתית׳, ׳הילד הבטוח בעצמו׳, ׳הילד הביישן׳, ׳הילדה האחראית׳, ׳הבת הטובה׳. אפשר למצוא גם נערים ונערות כמו, למשל, ׳הנער המורד׳, ׳הנערה הביישנית׳ או ׳הנער הרומנטי׳. אלה רק דוגמאות למרחב גדול ומגוון.

אופטימיות גדולה הציפה את העולם כולו כאשר בסוף שנות השמונים, הציגה חברת אלי לילי לראשונה לציבור הרחב ולאנשי בריאות הנפש את התרופה החדשה למניעת דיכאון שכונתה אז כדור הפלא.
היה זה כדור אנטי דפרנסטי חדש שמטרתו עיכוב סלקטיבי של קליטה מחדש של סרוטונין יצא לשוק התרופות שחולל מהפכה עצומה בשוק התרופות. הכדור המכיל פלואוקסטין (הידוע יותר בשם פרוזאק) עורר תקווה עצומה בקרב הסובלים ממלנכוליה, דיכאון ודיסתמיה. דיווחו רבים על שיפור עצום במצבם ורמיסיה. כמעט כל רופא משפחה בישראל קיבל מחברות התרופות דוגמיות מחברת התרופות והציע לאנשים במצבי משבר שונים להיעזר בו.

אלי, עובד בחברה ידועה, נשוי באושר כבר מעל עשרים שנה – הכל היה יכול להיות נהדר, אלמלא ההתפרצויות האלו שוב ושוב שקורות לו לפחות פעם בחודש. הוא פתאום מוצא עצמו מתפרץ אליה על דברים קטנים כמו ניקיון או קניות בסופר. הוא חסר אונים ולא באמת מצליח להבין מדוע זה קורה לו כל פעם מחדש?

פלאשבקים, חרדות, פחדים, הפרעות אכילה, הפרעות אישיות ומצוקה גדולה, כל אלו ועוד הם מנת חלקם של חלק גדול מהסובלים מפוסט טראומה. חוקרים, אנשי מדע ורפואה ופסיכולוגיה יושבים במשך שנים רבות על מנת לחקור ולהבין מהן שיטות הטיפול הטובות והיעילות ביותר על מנת לעזור לסובלים מ PTSD להתמודד עם המצוקה.

הנטייה כיום בישראל בארצות המערב היא לטפל בנפגעי פסיכוזה בעיקר באמצעות טיפול תרופתי. ההנחה היא כי הטיפול התרופתי בפסיכוזה הוא היעיל ביותר להקל על סבלם של הלוקים בהתקפי פסיכוזה.
אכן, הטיפול התרופתי התקדם עם השנים, ניתן למצוא כי טיפול תרופתי באביליפיי – תרופה חדשה יחסית, החלה מחליפה לעיתים קרובות את הטיפול התרופתי הקודם שלווה בתופעות לוואי קשות. בהיבט של טיפול רגשי, הנטייה היא להמליץ עלCBT .
שאלה המעסיקה שנים רבות מטפלים, חוקרי מוח ופסיכיאטרים היא האם קיימות עוד אלטרנטיבות כיום לטיפול בפסיכוזה?

מי שמכיר את קלפי הטארוט ודאי מכיר גם את קלף הנזיר המתבודד. הנזיר הוא המתבודד שמתבודד לא כדי לפרוש מחיי החברה או כדי לברוח, אלא על מנת להכיר עצמו טוב יותר וכך לצאת לעולם מחדש כשהוא מצויד במערכת יחסים החדשה שלו מול עצמו ולהאיר את נפשו ונשמתו מחדש.

רובנו נמנעים בכל מחיר ממצבים שבהם אנו מוצאים את עצמנו לבד, אבל האם התבודדות מרצון כשהיא לא מוקצנת ונעשית לפרקים ובאופן לא מוקצן יכולה להועיל לנו מדי פעם? ומדוע יש אנשים שזקוקים יותר מאחרים למצבים של פרישה למערה שלהם כדי לארח לעצמם חברה כשאחרים רואים זאת כעונש או בדידות שנכפת עליהם?

באופן כללי כאנשים נעדיף להיות במצב רוח טוב, בשמחה, בתחושה של ביטחון וכוח, שלמים עם עצמינו. אבל כדרך החיים אנחנו נתקלים הרבה פעמים גם ברגשות פחות נעימים קראתי להם רגשות קשים כמו: כעס, פחד, שנאה, עצב, בושה, קנאה, אשמה.

אנחנו נוהגים לקטלג כל דבר לטוב או רע וכך גם את הרגשות אבל למעשה אין דבר כזה רגש שלילי או חיובי, לכל רגש יש תפקיד מסוים בחיינו וכולם חיוניים. כעס שומר על הגבול שלנו. פחד שומר שלא נעשה דברים המסוכנים לנו, עצב מביא איתו בכי ודמעות ששוטפות את הכאב וגורמות להקלה.

ג`וזף לופט והארי אינגהם, פיתחו בארצות הברית, מודל ייחודי בשם חלון ג`והארי, המודל הינו מודל גרפי המייצג תיאור המודעות השונה של האדם והתנהגותו.
באמצעות מודל זה אנו יכולים להבין טוב יותר כיצד אנו פועלים ומה מ ניע אותנו לפעולות ביחס לסביבתנו ולקשרים החברתיים שלנו. מטרתו של חלון גו`הרי הוא להביא אותנו למודעות פנימית טובה יותר וכן לתקשורת טובה יותר עם אחרים.
חלון גו`הרי הינו מודל שנהוג לבצע בעיקר בקבוצות מונחות, אך כמובן שניתן גם מול מטפל לעשות זאת באופן פרטני.
המודל בנוי מריבועים המתארים התנהגות ומניעים.

בסרט "שושנת קהיר הסגולה" של וודי אלן, נשאבת ססיליה, עקרת בית נשואה, לתוך הסרט בו היא צופה. הפעם היא לא רק צופה בסרט היא הסרט עצמו.

אנשים הלוקים בהפרעה דיסוציאטיבית חווים נתק בלתי נסבל כמעט מעצמם או מגופם. קשה מאוד לאדם שעבר חוויה כזו להסביר לאחרים מה הוא חש. בוחן המציאות וזה חשוב לציין במקרים אלו, לא נפגע כלל. האדם בהחלט מודע למה שקורה לו, הסביבה לא תמיד ערה לכך. הוא יכול לדבר כרגיל, אפילו לתפקד, ללמוד או לעבוד, אבל ההפרעה גורמת לסבל כל כך גדול ולחרדה עצומה עד כדי כך שלעיתים הוא יכול להרגיש כאילו הוא בעצם רק קהל הצופה מהצד בגופו ובאישיותו. חל נתק או תחושה של זרות של האדם עצמו.

רבים מאיתנו מטופלים במשך שנים רבות, אחרים בוחרים בטיפול קצר מועד במטרה להתמודד עם משבר או טריגר שחוו בחיים. לעיתים קורה שנתלבט מה הכי נכון עבורנו: טיפול קצר מועד אכן יכול לקסום לנו. התחושה היא שלאחר כמה מפגשים נרגיש שחרור, נלמד להשתמש בכלים שניתנו לנו ונשתחרר מהסבל בדרך הקצרה ביותר. מאידך אחרים יטענו כי קשה מאוד בטיפול של 12 מפגשים או יותר להתמקד בשורשי הבעיה, לדייק אותה ולייצר יחסי מטפל מטופל שמהווים סוג של עוגן ומודל חדש ליצירת דפוסים שהם בבחינת מאין תיקון לקשיים שאנו חווים במערכות יחסים אחרות.

אז האם מתאים לנו טיפול קצר מועד או טיפול ארוך יותר?
כמובן שתמיד ניתן להתייעץ עם המטפל, אבל כדאי לקחת בחשבון שמטפל רק בטיפול קצר מועד ינסה לשכנע אותנו שזה מתאים עבורנו, מטפל בשיטות אחרות ינסה לשכנע אותנו שטיפול זה לא יעיל, כל אחד לפי אמונתו ושיטת הטיפול שלו.