מאמרים וכתבות

"טרגדיות רבות קרו לי בחיי" כתב פעם סופר מפורסם "מעטות מהן גם התגשמו"
המשפט הזה מדייק את שאנו חשים בעת חרדה או התקף פאניקה. חרדה זו חוויה קשה בלשון המעטה. ולא רק נפשית, גם הגוף מגיב לרוב בדופק מואץ, זיעה קרה, נשימות מהירות. המוח מגיב כמו בעת סכנה ומפעיל את מנגנון ה"קפא או ברח" ממש כאילו נתקלנו בנמר או חיה מסוכנת המאיימת עלינו

כשאדם יקר לנו שרוי בכאב ובסבל, אנו מיד מגייסים אמפתיה וחמלה. סביר להניח שנדבר אליו ברכות, ננהג בו בעדינות ואהבה.
אבל מה קורה לנו כשאנחנו מצויים בסבל או משבר? מהי מידת החמלה בה אנו נוהגים כלפי עצמנו? אילו משפטים אנו נוהגים להשמיע לעצמנו בזמן של כאב וסבל? האם אנו יודעים להרגיע את עצמנו, ללטף, לומר דברים מעודדים, לנהוג בעצמנו ממש כשם שהיינו נוהגים בחיה פצועה או בילד קטן ופגוע?

"אתה מתעורר במקלט ,המקלט היחיד שהצלחת למצוא ולהיות בו לבד, אחד שהנרקומנים האחרים לא מצאו.
אתה שוכב על ערימת בגדים מטונפים שמצאת בפחי אשפה מזדמנים , שמשמשים כמזרון וערימת מגבות שמשמשות ככרית. מסביבך ערימה של כדורים - קלונקסים, ציפרלקס, לוריוון, אופטלגין ומה לא. ערימה של בקבוקים 200 מילילטר, הכי זולים שיש, וודקה, וויסקי, ג`ין. אתה גם נזכר, באופן מעורפל ברבע גרם הרואין שהרחת אתמול בערב, מה שקבצנות הנדבות האחרונה הצליחה להשיג.

את המילה הילינג התקשו מאוד לתרגם ולכן אנחנו משתמשים בה למרות שהיא למעשה מילה לועזית. התרגום של "הילינג" אם ננסה לעברת זאת, הוא למעשה הבראה, ריפוי רוחני, הבאת מזור דרך אנרגיה שעוברת מההילר למטופל.

בחיינו, אנו מחליפים כובעים ותפקידים שונים לעיתים אף ביום אחד בלבד: הורים, בני זוג, מעבידים, עובדים, אנשי קריירה וכו`.
אבל יש לנו עוד סוגים של כובעים שאנו חובשים לעיתים בו זמנית ולעיתים מחליפים לא תמיד במודע.
אדוארד דה בונו שפיתח את שיטת" ששת כובעי החשיבה" האמין כי חשיבה רחבה יכולה לעזור לנו התבונן באירוע או דפוסים שונים בחיינו ביתר בהירות, להתמקד בהיבטים שונים ולהבין כיצד אנו פועלים כתוצאה מהם.

התפיסה המסורתית שקיימת אצל אנשים רבים עד היום מעבירה תחושה וצורת חשיבה שאומרת ש"בעיות גדולות לוקח זמן לפתור". תפיסה זו נולדה מתוך כך שהטיפולים הרגשיים היו בשלבים התחלתיים יותר שלהם ועדיין לא התפתחו כלים מתקדמים.

עצם המחשבה על תהליכים ארוכים של שנה, שנתיים ואף יותר אצל מטפלים רגשיים או אצל מטפלים מסורתיים אחרים, עשויה לעיתים לייצר איזושהי תחושת ייאוש בקרב מטופלים פוטנציאליים מצד אחד. אך מצד שני, זה מה שהם מכירים על סמך המסרים שהם שמעו במהלך השנים וכך הם מאמינים שזה אמור לעבוד.

סדנאות תרפיה קבוצתית הולכות ונעשות יותר ויותר נפוצות בארץ. אנשים מבקשים ומחפשים להכיר אנשים בעלי תחומי עניין דומים ולחוות בדרך יצירתית חוויה תרפויטית בתוך קבוצה מכילה ומוגנת.

חשוב לציין שקבוצה או סדנא העוסקת בתרפיה בקבוצה אינה טיפול קבוצתי. למנחה קבוצות תרפיה באמנות השונות אין מנדט לטפל וסדנאות כמו סדנת פוטו תרפיה, תרפיה באמנות או כל סדנא אחרת מטרתה העיקרית היא להשתמש בכלים היצירתיים בתוך קבוצה שהיא מכל מוגן ושמור על מנת לאפשר לחברי הקבוצה להתבונן בתהליכים ובחוויה היצירתית שהם עוברים לאפשר להם דרך יצירתית לביטוי של קולות מופנמים או אף חסומים, לחלוק לשתף ולתת ולקבל אמפטיה מהמשתתפים האחרים.

אחד המשפטים הנפוצים ביותר שאני מוצאת עצמי אומרת כשאני מנקה את הבית או מסדרת זה "איפה שמתי את ה...". שלוש הנקודות הללו יכולות להיות כל דבר החל ממפתחות וכלה בנייד שלי.

"לבז אין שום טענות כלפי עצמו.
מוסר כליות זר לפנתר השחור.
דג הפירנה לא מפקפק בצדקת מעשיו.
נחש הפעמונים מקבל את עצמו ללא סיג

כולנו עוברים משברים בחיים, כולנו היינו פעם באותה מערה חשוכה שלא תמיד ידענו איך לצאת ממנה. עד כמה יש לנו יכולת לייצר חוסן נפשי בעת אירוע משנה חיים או כשהנפש דואבת? עד כמה אנו יודעים ויכולים לחזק עצמנו באמצעות משאבים וכוחות שיש בתוכנו?

"החיים מצחיקים אז צוחקים" אמרו פעם הגששים. זה אכן נכון שלפעמים החיים יכולים להיות אבסורדים אבל לא תמיד הם מצחיקים אותנו, אולם שימוש בהומור אכן יכול לעזור ולהקל עלינו במצבי משבר, בעת כעס וחרדה וקושי, לאמץ זווית ראיה הומוריסטית על עצמנו ועל החיים וכך לנסות להפחית מעט את תחושת הכובד והקושי שאנו חווים.

"אותה גברת בשינוי אדרת" כינה פעם ידיד את רוב הנשים במערכות היחסים בחייו. "לכולן שמות שונים, הן נראות אחרת, בעלי אופי שונה, אבל בסופו של דבר כולם מתגלים כאותה אישה בחיי ואני מגיע לאותו מקום שבו אני סובל, נפצע ומאבד את עצמי"

רבים מאינו שמעו על שתי דמויות פנימיות ׳מפורסמות׳ שפועלות בנו: הילד הפנימי והשופט, אבל יש בתוכנו עוד הרבה דמויות שלא תמיד אנו מודעים לקיומן.
לדוגמה, קיימים בנו הרבה ילדים וילדות פנימיים עם מאפיינים ייחודיים. הם יכולים להיות בגילאים שונים מינקות ועד גיל הנעורים ולכל אחד מהם יש אופי משלו: ׳הילד הרגיש׳, ׳הילדה העליזה׳, ׳הילדה היצירתית׳, ׳הילד הבטוח בעצמו׳, ׳הילד הביישן׳, ׳הילדה האחראית׳, ׳הבת הטובה׳. אפשר למצוא גם נערים ונערות כמו, למשל, ׳הנער המורד׳, ׳הנערה הביישנית׳ או ׳הנער הרומנטי׳. אלה רק דוגמאות למרחב גדול ומגוון.

אופטימיות גדולה הציפה את העולם כולו כאשר בסוף שנות השמונים, הציגה חברת אלי לילי לראשונה לציבור הרחב ולאנשי בריאות הנפש את התרופה החדשה למניעת דיכאון שכונתה אז כדור הפלא.
היה זה כדור אנטי דפרנסטי חדש שמטרתו עיכוב סלקטיבי של קליטה מחדש של סרוטונין יצא לשוק התרופות שחולל מהפכה עצומה בשוק התרופות. הכדור המכיל פלואוקסטין (הידוע יותר בשם פרוזאק) עורר תקווה עצומה בקרב הסובלים ממלנכוליה, דיכאון ודיסתמיה. דיווחו רבים על שיפור עצום במצבם ורמיסיה. כמעט כל רופא משפחה בישראל קיבל מחברות התרופות דוגמיות מחברת התרופות והציע לאנשים במצבי משבר שונים להיעזר בו.