מאמרים וכתבות

אמנם כתבנו בעבר על הפרעת איישיות נרקסיסטית אבל לאחר שהוזמנתי לכנס בנושא התמודדות הקורבנות עם התופעה חשבתי לנכון לכתוב עליהן. על מי שעברו זאת בעצמם כקורבנות וההשלכות הנפשיות המרחיקות לכת על אביוז כזה.

וְחָזַרְתָּ מִשָּׁם אִישׁ אַחֵר -

קְלִיפָּה עֲצוּבָה וְרֵיקָה

לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לְדַבֵּר

לִפְעָמִים מַסְפִּיקָה הַשְּׁתִיקָה

הָעֵינַיִים שֶׁלְּךָ הֵן שְׂדֵה קְרָב

פָּגָזִים חוֹרְקִים וְשׁוֹרְקִים בַּחוֹלוֹת

כְּאֵב שֶׁעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו

וְנִפְתָּח כְּמוֹ תָּמִיד בַּלֵּילוֹת

וְהַצְּעָקוֹת מֵהַסִּיּוּט הָאַחֲרוֹן

גִּילּוּ לִי אֶת כָּל הָאֱמֶת -

לֹא צָרִיךְ לַחְזוֹר מִמִּלְחָמָה בְּאָרוֹן

כְּדֵי לַחְזוֹר מִמֶּנָּה מֵת.

(מִלְחָמָה / נֹעַם חוֹרֵב)

אירועי חיים שונים יכולים לייצר חוויה משברית קשה ואפילו לעיתים טראומטית (בהתאם לאישיות ומידת הרגישות של האדם):

אנחנו נוטים לחשוב בהקשר למילה הקשה הזו על אביוז והתעללות מינית, אלימות, הזנחה

אבל אירוע טראומתי יכולים להיות גם נידוי, חרם קשה על נער בכיתה , מחלה פיזית, גירושין ועוד.

"כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת

אבל טוב שנפגשנו בליל מלילות

אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת

רק אותה אהבה עניה וסוררת

באותו מעילון עם אותו ציץ הורד

באותה השמלה הפשוטה משמלות

אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת

יהיה כך, כך יהיה אות באות"

אנו מורגלים לדבר במושגים של "נכון" ולא נכון". כשאנו קוראים תיזה כלשהי, לרוב לא נחפש גם את האנטיתזה לאותו מחקר. לרובנו הנטייה לאחוז בתזה מסוימת ולחשוב עליה כעל האמת המוחלטת".

בעקבות המצב הביטחוני, החלטנו הפעם לכתוב על התמודדות עם פחדים.

פחד הוא מנגנון נפשי הישרדותי חשוב. זהו מנגנון נפשי מולד והישרדותי חשוב המתריע על כל איום קיומי ממשי הנשקף לחייו של אדם. בניגוד לחרדה, בה לאיום אין לרוב זיקה לסכנה כלשהי בהווה,

גם בעת פחד כמו במצבי חרדה, יכול להופיע כשהוא מלווה בתסמינים פיזיולוגיים (דפיקות לב, זיעה קרה, גוף מתוח, קושי לישון) וגם נפשית. פחד הוא חלק בלתי נפרד מחייו של אדם, ומטרתו להזהיר את האדם. לעומתו חרדה, הינו פחד שאינו תלוי במציאות או סיטואציה כלשהי במציאות הקיימת.

ראיון עם פנינה לוי - ייעוץ משפחתי והדרכת הורים

מהם גבולות? מדוע אנחנו זקוקים להם? מדוע הם חשובים כל כך בחיינו?

תארו לכם שלא היו לנו גבולות. מה היה קורה? ילדינו היו אוכלים שוקולד ובמבה ללא הגבלה ולוקים בבריאותם, בני הזוג  והחברים  מאפשרים לעצמם לעשות כל דבר העולה על דעתם מבלי שנגיב, מה היה קורה לנו אז? סביר להניח שהיינו בולעים הכל ואז אחרי כמה חודשים מתפוצצים, עוזבים או מגיבים בכעס לא צפוי. 

הגבולות חשובים לא רק לאדם המציב אותם, אלא גם למי שאנו  מציבים אותם בפניו. להציב גבול בפני מישהו אינו מעשה שנובע מכעס אלא מתוך רצון לגיטימי  להגן על עצמנו ולפעמים גם על האחר שמנסה לפרוץ את הגבולות שלנו.

רובנו מקיימים קשרים חברתיים עם מספר מצומצם של חברים. אין לנו אפשרות וייתכן וגם לא היינו רוצים לתקשר עם יותר מחמישים חברים, זה מתיש, זה מבלבל וזה גוזל אנרגיה רבה.

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, וְיֹאמַר אֱלֹהִים:"וַיְהִי אוֹר"! וַיְהִי אוֹר וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד".

יום אחד ללא כל התראה מוקדמת, אמרה אשתו של נ` שהיא רוצה לעזוב. להיפרד. היא עייפה, מותשת, רוצה זמן לעצמה, מרגישה שכל חייה נתנה לאחרים.

לפני שנים בהיותי סטודנטית צעירה, הגיעה המרצה לכיתה כשידיה עמוסות מראות שונות. מראות פשוטות שניתן לקנות בכל בית. היא חילקה לנו אותן בנדיבות.

ומיד הוצאנו את כלי האיפור, צחקקנו למול המראה, ליטפנו אותה. אולי אפילו התאהבנו בה קצת..

נכון שאין לאף אחד מאיתנו מטה קסמים להעלים כאב, דיכאון, קושי נפשי או מצבים אקוטיים אחרים, אבל מסתבר קיימים חמישה קריטריונים שאם הם מיושמים, יש סיכוי טוב לאדם להרגיש יותר טוב, להקל על דיכאון מג`ורי ודיסתימיה להתמודד עם תחושת ערך עצמי נמוכה.

"כשאמא הלכה לאיבוד"

לכמה מאיתנו קרה בילדותנו, שהלכנו עם אמא או אבא למקום הומה אדם (ים, פארק, גן שעשועים) וברגע של הסחת דעת הפנינו את ראשנו למקום אחר וגילינו שאיבדנו אותם פתאום.