מאמרים וכתבות

אם פרויד ויונג היו יכולים לקפוץ מקברם, סביר להניח שהיו עושים זאת למשמע השאלה הזו – "שטויות והבל" היה צועק פרויד, "הוא מדבר שטויות", "יש חיה כזו" היה אומר יונג בביטחון – "בודאות, חקרתי את זה". ופרויד היה פורץ בבכי מר נוכח תלמידו, יורש העצר האהוב שלו, שהחל שוגה בחלומות.

אז האם יש דבר כזה תת מודע קולקטיבי, ואם כן מה זה בעצם אומר?

ראה מידע נוסף..

לכל אחד מאתנו סיפור אותו הוא סוחב אתו עוד לעיתים מילדות. הסיפור שלנו יכול להיות סיפור על ילדות כואבת, התבגרות בצל ומכאובים נפשיים רבים. בכל טיפול למעשה מתקיים סיפור, הסיפור האנליטי (על פי פרויד) על זיכרונות מודחקים, הסיפור של תת המודע (יונג) שבו מקננים סיפורים שונים שאנו לא תמיד מודעים להם. כאשר המטפל פוגש את המטופל, מתרחשים יחדיו סיפורים שונים, הסיפור כפי שמספר אותו המטופל והסיפור בעיניו של המטפל, כפי שהוא מבין ורואה אותו.

אבל מהי האמת? האם האמת היא בעיניו של המטפל או בעיני המתבונן, האם יש אמת סיפורית אחת לסיפור שלו מאמין המטופל ולסיפור שבו דבק המטפל ואותו הוא מנסה להראות למטופל? מייקל וויט ודייויד אפסטון, שני עובדים סוציאליים, פיתחו שיטה בשם שיטת הטיפול הנרטיבית. לפי שיטת טיפול זו אין אמת אחת אבסולוטית לסיפור חייו של המטופל, האמת אינה בחזקתו של המטפל והמטופל עצמו יכול לאמץ לעצמו סיפור אחר לגמרי ולדבוק בו בעזרת אמצעים מכוונים של המטפל.

ראה מידע נוסף..

האם כעס הוא דבר חיובי או שלילי? בחברה בה אנו חיים, יש נטייה לא להכיל כעס. אנשים יכולים להכיל עצב, בכי, כאב, בדידות, עם כעס לרובנו מאוד קשה להתמודד. הסיבה לכך היא שכעס מייצר תחושה של אשמה אצל האדם שהכעס יצא עליו.

בספרה של ג`וליה קאמרון "דרך האמן" היא כותבת על הכעס: " כעס הוא דלק. אנחנו מרגישים אותו ורוצים לעשות משהו. אבל אנחנו אנשים נחמדים. ומה אנחנו עושים עם הכעס שלנו? מדחיקים אותו, מכחישים אותו. מטביעים אותו בתרופות. קוברים אותו.

ראה מידע נוסף..

אל תלכי מכאן, אל תקחי מכאן
את עקבות הזמן האבוד שלך
אדבר איתך על אוהב נשכח
שליבו נוצח בראותו אותך
אגלה לך איך, רק למענך
מלך מאוהב את כיסאו עזב
אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן
אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן.
(ז`ק ברל, תרגום נעמי שמר)

מדוע אנחנו כל כך חרדים מנטישה?
נטישה או עזיבה נדמת בעיני רבים כסוג של מוות. האדם הננטש חווה תחושות הדומות לתחושה של אבל על אהוב או קרוב משפחה שנפטר: הלם גדול בשלב הראשוני, הכעס ואחריו האבל והעצב, ההשלמה מגיעה רק לאחר שלושת השלבים הראשונים, והיא למעשה הרגש שלאחריו האדם יכול לפתוח בחיים חדשים.

ראה מידע נוסף..

גילה, צעירה בת 25, החליטה שהיא רוצה לנסות במקביל לטיפול הרגיל גם משהו אלטרנטיבי. היא פתחה הודעה בקבוצה ושאלה מהן השיטות המומלצות. ים של תגובות שהציפו אותה בלבלו אותה לגמרי, שיטת מנשה והקוף שמעולם לא שמעה עליה, שיטת התמקדות, הילינג ותטא הילינג, דמיון מודרך, שיטות העובדות על הנפש, שיטות העובדות על הגוף ועל נקודות במוח, שיטות העובדות על גופנפש גם יחד. מה מומלץ? כל אחד מהמטפלים נשבע שהשיטה שלו היא הטובה ביותר לטיפול.

אז ניסינו קצת לעשות סדר בחדר, להבין ולהביא לכם כמה מהשיטות היותר ידועות בתחום האלטרנטיבי. לא כתבנו כאן על שיטות מיסטיות איזוטריות מדי כמו הפשטות שבאלוהות או אנתרפוסופיה שיש בהן סכנת התמכרות ואובססיה. ניסינו להביא שיטות ששמענו עליהן שאכן הן הוכחו כיעילות במצבים שונים.

ראה מידע נוסף..

סוף סוף זה נגמר. חשבתם כבר שלא יגמר לעולם, אבל זהו, זה עבר, המשבר או הקושי וקרניים של שמש זהירה מבצבצות פנימה אל תוך החשיכה שהייתם שרויים בה. בין אם שהיתם תקופה בבית חולים ובאשפוז, אשפוז בית או שטופלתם בתקופה זו על ידי קרובי משפחה, עכשיו מצופה מכם לחזור לחיים. כולם מחכים. החברים, המשפחה, שתתחילו לעשות צעדים ראשונים לשיקום. אבל אז אתם מגלים שזה לא כל כך פשוט כמו שכולם חושבים. זה שהמשבר עבר, לא אומר שההתמודדות עם השיקום והחיים שאחרי המחלה או המשבר קלים. אם חוויתם דיכאון קשה או פסיכוזה או כל משבר אחר, פתאום אתם מגלים שלאחר התקופה הקשה הזו, אתם נאלצים להתמודד מחדש עם החיים וכל מה שהם תובעים מכם: עבודה, טיפול במשפחה או ילדים, בישול, נקיון, תפקוד.

אנשים שאושפזו בעיקר לתקופה ארוכה, מגלים פתאום ששכחו איך לתפקד. איך לקום בבוקר מהמיטה, איך לשטוף את הבית, איך לצאת לעבודה. התקופה הארוכה שבה לא תפקדתם ניוונה אתכם מעט, ואתם מבולבלים ומפוחדים ושואלים את עצמכם שאלות רבות: האם אצליח לחזור לתפקד כמו פעם? האם אמצא את הכיוון שלי בעבודה? ממה להתחיל? מה לעשות כדי לחזור לחיים?

ראה מידע נוסף..

בבוקרו של יום, בדרך לעבודה לאחר שהכניס את הרכב למוסך עלה א` לאוטובוס. האוטובוס היה מלא באנשים, רועשים, צוחקים, מדברים בנייד. הוא ניסה לזמזם לעצמו שיר קצר, לעשות נשימות, אבל זה לא עזר, הוא ידע. זה מתחיל. הנה זה קורה לו שוב: הזעה מוגברת, דפיקות הלב המואצות. העולם הסתחרר סביבו. אני עומד להשתגע, חשב לעצמו. או למות.

התקפי חרדה אינם נדירים, למעשה אין כמעט אדם שלא חווה לפחות פעם אחת בחייו התקף חרדה. אבל יש אנשים שחווים אותה ברמה יומיומית, חרדה יומיומית מפריעה לתפקוד, לשינה. התחושה היא שהעולם נעצר, לעיתים אדם יכול לחוות לאחר חרדה קשה במיוחד גם התקפי דיסוציאציה. הסבל שעובר על אנשים שחווים חרדה ברמות המפריעות לתפקוד, קשה מנשוא.

ראה מידע נוסף..

רבי מכר רבים מפתים אנשים להוציא כספים והופכים למפעל ייצור כלכלי העובד בעיקר על רגש האשם שלנו במשפטים המוכרים לנו את הנוסחא לאהבה עצמית: . ספרים רבים בסגנון: "ארבע צעדים פשוטים שילמדו אותך כיצד ללמוד לאהוב את עצמך" הפכו לרבי מכר תוך ימים בודדים מאז הוצאתם.

מה אם נשנה את הסמנטיקה ונדבר על קבלה עצמית? (ושוב לא תמיד וזה גם בסדר לא להרגיש שמצליחים לייצר את זה כל הזמן). קבלה עצמית נשמעת מעט פחות מאיימת ומעורר חרדה. פה אנחנו כבר כן יכולים להבין איך לעשות איזה סוג של עבודה על עצמנו. לקבל את עצמנו נשמע פחות הרואי מפחיד ומאיים.

ראה מידע נוסף..

ראש השנה והחגים שאחריו, נועדו כדי לעשות סדר בחיינו, אבל לא לכולנו הם קלים. לעיתים הם יכולים לגרום לנו למחשבות לא פשוטות, חשבונות נפש של מה הספקנו ומה לא, תחושות לא פשוטות של מה היה ומה עברנו בשנה שעברה. בל יותר מכל הקשיים, אנשים רבים ובינהם מתמודדים חווים בדידות לא פשוטה בחגים.

לא לכולנו יש משפחה תומכת, לחלקנו אין אפילו עם מי לחגוג את החגים. המטפלים והחונכים גם הם עסוקים בהכנות לחג ולעיתים גם חלק מהחברים לא זמינים. אם אנחנו משוטטים בפייסבוק, נראה לנו שנקלענו לסוג של ללה לנד, התחושה היא ש"כולם עושים חיים" בחג, מבלים ונהנים. קל לשכוח שאנשים לא יפרסמו ברבים דברים לא פוטוגנים על בדידות וקשיים. אבל רבים מאיתנו שחיים ללא הורים, בני זוג או חשוכי ילדים, נאלצים להתמודד עם התחושה שהם לגמרי לבד.

ראה מידע נוסף..

האם יש "חולי נפש" במגזר החרדי, שאל פעם אחד הסטנדאפיסטים במופע הסטנד אפ "סליחה על ההפרעה", הרשו לי להשיב לכם, הוא אומר: "אין חולי נפש, במגזר החרדי". והקהל כמובן צוחק אבל הבדיחה מעט עצובה.

רבים המתמודדים ומשפחותיהם גם במגזר החרדי הסובלים מסטיגמה ומתחושות של חוסר אונים וחוסר הבנה כיצד מתמודדים בחברה החרדית עם קשיי הנפש? משרד הבריאות שנוכח היטב בצורך הגדול גם במגזר החרדי בתמיכה למתמודדים ומשפחותיהם, החליט על קיום אירוע בו היו שותפים גופים רבים בתחום הסיוע למתמודדים ומשפחותיהם.

ראה מידע נוסף..

בני הזוג, המשפחה ואף הוריהם של אדם הסובל ממגבלה נפשית מרגישים לעיתים קרובות חסרי אונים, רגע אחד נמצא מולם אותו אדם שהם מכירים ואוהבים: מכיל, רגיש, אוהב, מלא הומור ושמחת חיים ויצירתיות ,כאשר לפתע תוקפת אותו המצוקה הנפשית, הם נדהמים לגלות אישיות אחרת של אדם זר להם: עצוב, מדוכא, מתנתק, מסתגר ולעיתים אף בעל נטייה להתרחק מכל אלו שמבקשים טובתו ומנסים לתמוך בו.
מה יש לו אתם שואלים את עצמכם? תמיד הכלנו, תמכנו, אהבנו. מה עשינו לא נכון שהוא כעוס, מתנתק, עצוב, מסתגר, בורח מאתנו?

ראה מידע נוסף..

אמנם כתבנו בעבר על התחושות והרגשות של אנשים המתמודדים עם מחשבות שווא או שמיעת קולות. קשה מאוד להסביר למי שלא חווה את זה מעולם, כמה זה מפחיד, כמה התחושה הזו קשה, במיוחד העובדה שפתאום האדם מבין שזה משהו שהוא עצמו חווה לבדו, שרבים מהאנשים סביבו לא יכולים להבין, מה שיכול לגרום מעבר לחוויה המפחידה הזו, גם לתחושת בדידות קשה.

אבל איך מתמודדים כשזה קורה? הסבל, הפחד, האימה הגדולה? מה עושים? התחושה של האדם החווה זאת וגם של בני המשפחה היא תחושה של חוסר אונים ופחד. ניסינו לאגד יחדיו כמה טיפים שאולי יכולים להקל במצב של שמיעת קולות. איך מתמודדים כשמגיע התקף כזה?

ראה מידע נוסף..

- אתה לא מבין / - זה אתה שלא מבין / - אתה אטום / - אתה חסר רגישות. מה לדעתכם קרה אחרי שהתקיימה השיחה הזו בין שני החברים? סביר להניח ששניהם נפגעו, כל אחד מצא לו מקום מפלט מהשני, בו ישב ללקק את פצעיו בשקט, לכעוס, לכאוב ולהרגיש מאוד מאוד רע.
האם השיחה הזו הייתה יכולה להתקיים גם בדרך אחרת?

ראה מידע נוסף..

"תגידי למה את לא מורידה במשקל" אמר פעם מורה לתיאטרון לאחת מתלמידותיו בבית ספר למשחק ידוע "אם את רוצה להיות שחקנית אז תעשי דיאטה" מי י ייקח אותך לשחק בהצגות ככה"? משם זה התחיל. התלמידה החלה לרזות. בתחילה אכלה יוגורט 0 אחוז שומן בבוקר ואורז של קנור, אחר כך הורידה את האורז, אחר כך כשראתה שהולך לה וכולם התפעלו מכמה רזתה, הפסיקה לאכול גם את היוגורט ושתתה רק מים רוב הזמן.

ראה מידע נוסף..

מיכל הייתה ילדה רגילה, הורים מכילים, משפחה טובה והמון חברים ותחביבים. אבל בגיל 14 הפסיקה פתאום לאכול. היא התחילה ללכת לחדר כושר באובססיביות, לעסה מסטיקים, וכשפעם בשבוע אכלה הרגישה רע ומיד רצה להקיא. מיכל לקתה באנורקסיה נברוזה.

הוריה היו אובדי עצות, לא היה ברור ממה נובעת ההפרעה? הם לא זכרו שאי פעם כתינוקת או ילדה קטנה היו לה בעיות כלשהן. רק לאחר טיפול ממושך במחלקה בתל השומר, בעת טיפול בפסיכודרמה, פלטה מיכל סוד נורא ששמרה כל השנים לעצמה: השכן שלה היה נוהג לקרוא לה מבית הספר אליו הביתה כשהייתה בת 10 ושם עשה בה מעשים מבישים.

ראה מידע נוסף..

בשיחה אחרונה שהייתה לי עם חבר טוב, המתמודד בעצמו עם דיכאון, אמר לי בטלפון שוב ושוב את המילה "אני חולה", הוא המשיך והשתמש במהלך כל השיחה במילים "המחלה" או "המחלה שלי". הצעתי לו שאולי נחפש ונמצא שם אחר. אולי התמודדות עם הקושי, הפרעה נפשית, משבר?

"בקידום פרויקטים שיקומיים", באתר כמו גם בעמוד האוהדים שלנו, תמיד נעדיף לכתוב "מתמודדים" או "פגיעה נפשית" או "הפרעה", נמעט מאוד להשתמש במילה מחלה.

ראה מידע נוסף..