מאמרים וכתבות

כשפרץ אצל עומר דיכאון קשה שגם טיפול פסיכולוגי לא עזר לו, היו מקורביו אופטימיים בתחילה. הידיעה על כך שיש כל כך הרבה התקדמות בתחום הטיפול התרופתי בדיכאון גרם להוריו להאמין שמתישהו ימצא הכדור הנכון לו. סבלנות אמרו להם כולם. אתם צריכים פשוט סבלנות, לוקח זמן להתאים את הכדור הנכון.

עומר ניסה הכל, החל מקבוצת התרופות מסוג ה SSRI והNSRI ותרופות ישנות יותר. כל סבב של תרופה לקח לפחות חודש חודשיים של מתח שבהם התבקשו הוריו לגלות סבלנות. האם התרופה החדשה תשפיע הפעם? האם הפעם יצליח עומר לצאת מהסיוט שאליו נכנס?

אני חייב טיפול, כתב מתמודד בקבוצת פייסבוק ידועה. בבקשה, אני זקוק להמלצות. השרשור העלה המלצות אלו ואחרות, המון שמות, המון מטפלים ורופאים. אחד המתמודדים כתב לו להיזהר מפסיכיאטר מסויים, אבל מתמודדת שהגיבה אחריו בשרשור, נדהמה: מה? כתבה. זה המטפל שלי, הוא מעולה, הוא הציל את חיי, איך אתה יכול להגיד שאתה לא ממליץ עליו?

רון ישב מול המחשב מבולבל לגמרי. המלצות מרובות, המון שמות. כל אחד סיפר את סיפורו שלו, כיצד המטפל הזה וההוא שהציל את חייו, וכיצד לא התחבר למטפל אחר. מה עושים? איך ימצא מטפל כשאין שום המלצה גורפת בין חבריו לשיח?

במשך שנים שכבה דניאלה בת ה 25 במיטה. הרופאים ניסו לתת לה כדורים שונים, אבל כלום לא עזר. גם טיפול פסיכולוגי לא השפיע, דניאלה המשיכה להרגיש לא טוב: חרדות קשות, חוסר מוטיבציה, עייפות מטורפת בכל פעם שניסתה לעשות צעד אחד פשוט מחוץ לבית. כמעט כולם דיברו על דיכאון קשה. חרדות ואפילו מחשבות קומפולסיביות. בדיקות הדם שעשתה לא גילו כלום, אבל אמה של דניאלה שנכנסה למאמר אינטרנטי על בלוטת התריס, פנתה לרופאים בבקשה לבדוק את הבלוטה ורק אז התגלתה הסיבה האמיתית למצבה של דניאלה: בלוטת התריס של דניאלה פשוט לא תפקדה, מה שגרם לעייפות ודיכאון כבד.

במשך שנה ישב רועי בבית ולא העז לצאת. פחד עצום מהיציאה החוצה ובעיקר מאנשים. הוא חרד מאנשים, חרד מפגיעה. העולם בחוץ נתפס בעיניו כמסוכן ולא בטוח. בשלב מסויים החל טיפול באמצעות האינטרנט, הטיפול כלל לא רק שיחות אלא גם שיעורי בית. אחד מהשיעורים הללו, היה בדיוק מה שרועי חרד ממנו כל כך – לצאת החוצה. לא לצאת ליום שלם, גם לא לכמה שעות. לכמה דקות בכל יום.

בתחילה נמנע בתירוצים שונים, סיפר למטפל שהוא חולה, סיפר שאינו יכול לצאת כי שכח את המפתח. יום אחד נשמעה דפיקה בדלת. כשפתח רועי את הדלת הופתע לראות את המטפל שלו בפתח. במשך שבוע שלם יצא רועי מהבית עם המטפל לכמה דקות בלבד. בשבוע שאחריו לשעה, אחר כך הזמן התארך והיום הוא עובד ולומד ומקפיד לצאת מהבית כל יום. רועי בעזרת המטפל, הציל את חייו.

התכונות המיוחדות של הקטמין הפכו אותו לחומר הרדמה ייחודי ולסם מסיבות פופולרי, אך בשנים האחרונות מצאה בו הקהילה הרפואית ענין מחודש כתרופה לדיכאון. ניסוי שמתקיים בימים אלו באיכילוב רוצה להפוך אותו לגלולה זמינה שתסייע לסובלים מדיכאון עמיד ותמנע התאבדויות.

"אני סובל מדיכאון מרבית החיים שלי. מילדות אני בטיפול, הייתי באישפוזים, כל הטרראם. אם לנסות להסביר את הדיכאון למי שלא חווה אותו בעצמו – זה כמו דרך עדשות, אתה רואה את העולם בעדשה רחבה ואז פתאום משהו נופל וזה מראה לך רק נקודה אחת ואתה לא יכול לראות שום דבר אחר. הקטמין עזר. היה שיפור במצב רוח והוא מיידי, שזה מה שטוב בקטמין. למחרת אתה כבר מרגיש יותר טוב."

האם יכול אדם לרפא עצמו בכוח המחשבה והרצון מכל מחלה? אפילו כזו חשוכת מרפא? סיפורה של לואיז היי, הוא סיפור השראה לכולנו על אישה אמיצה אחת שהחליטה לרפא את חייה בעצמה ויהי מה. הביוגרפיה האישית של לואיז היי לא קלה לעיכול. היא סבלה מהתעללות קשה בילדותה, עברה סבל בלתי נתפס שרק מעטים מאיתנו יכולים לדמיין. היא סבלה מהתעללות נפשית מאביה החורג, בגיל 5 נאנסה בברוטליות על ידי שכן משפחה. בגיל 16, ילדה בת שנמסרה לאימוץ. בשנת 1977 אובחנה כסובלת מסרטן סופני. הרופאים הודיעו לה שאין מה לעשות. רק לחכות לגזר הדין. לואיז היי סירבה לקבלו. זה מה שהם חושבים, אמרה לעצמה. אני חושבת אחרת. כאן התחל המסע המדהים שלה בנסיון לרפא את חייה. והיא אכן הצליחה. לואיז היי הבינה בעצמה את הקשר הסימביוטי בין גוף לנפש. היא העלתה השערה שכל המחלות שלנו קשורות קשר בלתי ניתן להפרדה למצבנו הנפשי. באמצעות טיפול בנפש, חשיבה חיובית, אמונה ואופטימיות, כך האמינה, ניתן לשנות כל דבר בחיינו, גם מחלות סופניות.

אלה, אישה כבת 30 חטפה שיתוק פתאומי, ורגליה הפסיקו לתפקד. במשך שנתיים ישבה על כסא גלגלים ללא יכולת ללכת. בכל הבדיקות הרפואיות, לא נמצאו ממצאים המעידים על בעיה פיזיולוגית כלשהי שבשלה לא הצליחה ללכת.

יום אחד, בעת שחצתה את הכביש במעבר חצייה ישובה על כסא הגלגלים, עבר שם במהירות רכב, וכמעט ומחץ אותה. ברגע האחרון, התרוממה פתאום, נעמדה וברחה לצד השני של המדרכה.

במשך שנתיים שכבה אישה בשם קייטלין במיטתה כשהיא סובלת מדיכאון קשה ואינה יכולה לצאת ממנה. המחשבות זמזמו ועקצו בראשה כמו יתושים, היא רצתה למות, להתאדות. הסבל היה גדול מדי. אבל אז קרה משהו ששינה את חייה והקים אותה ממיטתה. היא הגיעה לדבריה לסוג של הארה ותובנה. היא הבינה לראשונה בחייה שלא המציאות מייצרת את הסבל שבראשה אלא המחשבות והאמונות שהקשיבה להן וטיפחה אותן כאילו היו ילדים אבודים.

אנחנו מכירים היטב את האמונה שמחשבה מייצרת מציאות ואמונות מייצרות סבל. כמעט כל שיטה פילוסופית או טיפול פסיכולוגי יעבדו על הדרך לגרום לנו לשנות את דפוסי החשיבה המייצרים אצלנו סבל. שאלת מיליון הדולר היא כמובן איך עושים זאת? קיימות כל כך הרבה שיטות: CBT , טיפול קוגנטיבי, טיפול תרפויטי, מיינדפולנס המנסה באמצעות מדיטציה להגיע למצב של קשב ואי שפיטה של אמונות מרעילות, שיטת המסע, ושיטות איזוטריות כמו תטא הילינג.

אחת האגדות הידועות מספרת על מלך שחיפש לבנו הנסיך כלה טובה והגונה. מכל רחבי הממלכה הגיעו נסיכות רבות, אבל התנאי של המלך היה שהן ילונו לילה בארמון, כשמתחת לאלפי מזרונים, הטמין המלך עדשה קטנה, כמעט בלתי נראית. רוב הנסיכות ישנו שנת ישרים ולא הרגישו בעדשה מתחת למיטה. יום אחד הגיעה לממלכה צעירה בבלויי סחבות. המלך היה ספקן אבל נתן לה ללון במיטה והטמין כהרגלו את העדשה הזעירה מתחת לאלפי המזרונים.

כל מה שצריך לדעת על סוכרת אצל מתמודדים עם מגבלה נפשית. ממה המחלה נגרמת? מהם הסימפטומים? ומהם דרכי ההתמודדות במצבים מסויימים. יום עיון בנושא הציג בפנינו את כל המידע החשוב בנוגע למחלה זו.
תמונת מצב עדכנית: חולי הסוכרת בארץ מהווים כ-9.5% מהאוכלוסיה הכללית היום (כמעט כל אחד מ-10 אנשים).
מהי סוכרת? סוכרת היא הפרעה שבה הגוף אינו מייצר מספיק אינסולין או אינו יכול להשתמש באינסולין שהוא מייצר, ולכן רמת הגלוקוז בדם הינה מעל הנורמה.
מהי היפרגליקמיה? מושג שמבטא מצב בו רמת הסוכר בדם הינה מעל הנורמה. עודף סוכר בדם גורם לסימפטומים קלים בטווח הקצר כמו צמא ,עייפות ומתן שתן מוגבר. בטווח הארוך, מדובר בסיבוכי סוכרת שונים כגון נזקים חמורים לעיניים ,לכליות ולמערכות נוספות בגוף.

כמה קל לחברה לומר בהנד ראש על כל אדם שעשה מעשה אלים שהוא "משוגע" או "חולה נפש". פרופ` גרינשפון במאמר למעריב:" יש אנשים שמבצעים פשעים שאינם חולי נפש, כמו הרוצח ממגדל שרצח את אישתו ושני ילדיו. הוא עבר אבחון אצלנו פעמיים והוא אחראי למעשיו ואיננו חולה נפש"

גם בשיחת הסאלון שהתקיימה בפרוייקטים בעמוד האוהדים האחרון דיברנו על הנושא. מדוע לחברה שסביבנו יש נטייה לפטור כל מעשה אכזרי שאדם עושה במילים "חולה נפש". גם בשיחת חברים שנכחתי בה לאחרונה עלה הנושא. אנשים העלו השערה שייתכן והחברה מנסה להכניס למגירות אדם שעושה מעשים אכזריים, כדי להגן על עצמה, כדי לנסות ולתחום לעצמה גבולות?

כל הורה מכיר את השלב הזו שבו הילד שלו בן השלוש או הארבע מגיע מהגן עם החבר הדמיוני, או עם עולם חדש ודמיוני שמשלהב אותו מאוד. זו תופעה נורמלית וחיונית להתפתחות תקינה. ילדים זקוקים להגנה כלשהי, פיתוח הדמיון מעשיר אותם, עוזר להם להתמודד עם כעסים ורגשות שעוד לא קנו כלים לשלוט בהם, להאמין שהם גיבורי על לרגע או לדמיין שהם מנופפים בשרביט הקסמים ומעלימים כהרף עין את הילד הנוראי שזרק עליהם חול בגן. חלק ממה שקורה לנו בחיים הוא שאנו מאבדים את הזמן והיכולת לחלום ולדמיין בשל אילוצי החיים השונים: פרנסה, גידול ילדים, השקע בזוגיות. כבר אין לנו את הפריווילגיה או הזמן לדמיון ולהמצאת סיפורים.

שמי שני בריל-ברניב. אני מנהלת בקידום פרויקטים שיקומיים את קהילה תומכת "נוף הדרים" בחיפה, קהילה תומכת עבור נפגעי נפש הזכאים לשירותי סל שיקום. אני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בבריאות נפש קהילתית. אני גם פסיכותרפיסטית בגישה קוגניטיבית-התנהגותית. אני בת, אחות, חברה, אישה, אימא ואני גם נפגעת נפש. מתמודדת עם מחלה נפשית כרונית.

עליה מדאיגה במספר מקרי הדיכאון בעולם, כך לפי ארגון הבריאות העולמי. הארגון מצביע על עליה חדה בין השנים 2005-2015. דיכאון לפי הארגון הוא הסיבה מספר 1 לנכות ואי תפקוד. כשישה שבועות לפני ציון יום הבריאות העולמי, יוצא אירגון הבריאות עם הנתונים המדאיגים הללו. המספר הכולל של אנשים החיים עם דיכאון לפי האירגון הוא כ 322 מיליון. לפי חדשות מאקו, הארגון מעלה את הנתונים כי העלייה החדה ביותר נצפתה בקרב צעירים בגילאים 29-15 המצויים בסיכון להתאבדות כתוצאה מדיכאון. כמו כן לפי הארגון מועדות לסכנה של נפילה לדיכאון גם אצל אמהות צעירות.

כמה פעמים נכנסתם הביתה אחרי יום עמוס ולא פשוט, וכל כך הייתם זקוקים לדבר עם מישהו אחרי חוויה לא פשוטה שעברתם באותו היום? לעיתים בתוך סערת רגשות קשה אנחנו כל כך זקוקים להוציא החוצה, אבל לא תמיד החברים זמינים לנו. לפעמים הם בעצמם בתוך קושי, או עסוקים, ואנחנו נשארים לבד עם הכאב, סערת הרגשות ורצון חזק להוציא את הדברים החוצה ולהקל על עצמנו.