בלוג

פיקארו אסף היום כמה כוחות חדשים. ראיתי אותו מתקרב אלי, היו לו : כוח אש, כוח להעלים אחרים וכוח לגנוב כלי נשק חשובים, הוא עוד לא אסף כוח שהופך אותו לרואה ולא נראה, שזה הכוח שאני הכי רוצה להשיג והכי מ פחד שפיקארו ישיג לפני.
בחמש וחצי שני שלחה לי ווסטאפ ארוך ומתיש. רפרפתי מהר, היא כתבה שם כמה היא מתגעגעת, כמה היא רוצה שאצא לסאלון וכאלה, בינתיים פיקארו השיג חמישים נקודות חדשות, חסרים לו לפי החישובים שלי עוד כמה אלף חמש מאוד כדי להשיג את הרואה ולא נראה. אין מצב שאני נותן לו להגיע לשם לפני.

שלום מאיה,
האמת היא שאני קצת נבוכה. לא ממש יודעת איך להתחיל. הגעתי אלייך דרך נאווה כורש, חברה של שמרית, והיא המליצה עלייך מאוד. כבר כמה שבועות אני מסתובבת כמו פורפרה, לא יודעת מה לעשות, מחפשת הצלה. ניסיתי כמה מטפלים ולא עבד, לא רוצה לדבר או לרכל מעל גבו של מישהו, אבל לדעתי זה הזיק יותר משהועיל. הבנתי שאת מתעסקת בכל הנושא הזה של... אפילו לכתוב את זה קצת קשה לי, את יודעת.

תארו לעצמכם שאתם כבר בני תשעים או מאה, טד מזמינים אתכם לתת הרצאה עבורם. זוהי ההרצאה החשובה ביותר בחייכם. מה תכתבו, מה תגידו? מהו המסר שתרצו להעביר לדורות הבאים.

לכבוד חג השבועות, אגיש כאן מידע חשוב על מוצרי חלב וגבינה. על היתרונות, `למה`, `כמה` ותתפלאו, יש גם `איך`. ושום מילה על `מו`, כי בעידן שבו יש מודעות גוברת לבריאות, ולא מדובר רק בטרנד חולף, עז היא לא מילה גסה.

ברשותכם, לא אתייחס כאן לטענות השנויות במחלוקת בנוגע להיותו גורם ליחה או לתכולת האנטיביוטיקה שיש או אין בו, מכמה סיבות. ראשית, קצרה היריעה מלהכיל. מלבד זאת, אני דוגלת תמיד בעקרונות של מתינות וגיוון, וכאשר אוכלים על פי עקרונות אלו, לגוף יש את היכולת להתמודד בצורה טובה גם עם מה שעלול להזיק לנו במידה כזו או אחרת. מעבר לכך, אם מטופל ידווח כי אינו סובל מליחה מאז הפסיק לצרוך מוצרי חלב לא אתווכח איתו כמובן. ידוע גם, כי מערכת העיכול מושפעת ממזון (וגם מסטרס בין היתר) באופן אינדיווידואלי ושונה מאדם לאדם.

בהתחלה לא הרגשתי בזה. רק פתאום מצאתי את עצמי מחוייכת וגיליתי שמתחשק לי לצחקק. כאילו עישנתי משהו. (הפסקתי כבר לפני שנים). השתלטתי על עצמי מיד והמשכנו ללכת. רק יותר מאוחר גיליתי את עניין החץ. מרגע שיצא את ביתי ידעתי שזה אבוד. אני, אני, למען השם, הפוצית הגדולה ביותר ביקום וסביבתו - מאוהבת. הוא שלי, וכל ישותי רק מתבוססת בעובדה זו. רק כשנטש את אהבתנו הטרייה, חשתי בחץ. בלילה התפתלתי מכאבים לא ברורים, בבקרים הפריעני בעבודתי, ייחלתי לנשימות עמוקות שלא באו, שבועות הלכו וחלפו, חשבתי שאני מתאוששת רק כדי לגלות שפצע חמור נפער בקרבי, והוא מגליד מעט רק בשביל להתפרץ שוב ושוב.

כמה פעמים עברתם בין מדפי הסופר ותפסה את עינכם כותרת מפתה שגרמה לכם להוסיף מוצר מזון לעגלת הקניות, רק בזכות הכותרת המבטיחה שלו? זה כנראה קורה לרובנו, כי לא תמיד יש את הזמן או המודעות להתעכב על הפרטים הקטנים, על המילים הקטנות והמספרים שעל גבי האריזות.

חוץ מלהמליץ לכם על הימנעות מאכילה מוגזמת של אוזני המן בחג הזה (כן גם את אלה מחיטה מלאה), אני כאן גם כדי לספר לכם על כמה מהכותרות האלה, ומה באמת מסתתר מאחורי כל כותרת. חשוב לי לדייק ולהבהיר, שלא מדובר פה בשקר על פי הגדרה אלא בסוג של הטעיה או הסחת הדעת של הציבור. אזכיר בהקשר זה, כי על פי חוק, חל איסור לייחס למוצרי מזון הצהרות בריאותיות על גבי האריזות. כשהתעשייה מעוניינת למכור לכם מוצר מזון מסוים, היא תדגיש אפיון מסוים שלו, אשר עשוי להיות נכון, אך למעשה לא מעיד דבר וחצי דבר על היותו בריא או מזיק לבריאותכם.

זיו דיין, שחר פחימה ועדי פז רזגן בשיחת סלון מרתקת בנושא שיטות טיפול אלטרנטיביות בתחום בריאות הנפש!

בוקר טוב דוקטור
בוקר אור

נו מה עכשיו?
אני בדיכאון

את לא
אני כן, תראה אותי

אני רואה, את בוכה. זה לא דיכאון, זה עצב
אז מה יש לי

עצב
לא דיכאון?

לא. עצב. זה עצב.
דיכאון עמיד?

תראי, אני רופא, המטרה שלי היא לתת תרופות, ואני אומר לך משהו שאני לא אומר הרבה, זה לא דיכאון. זה גם לא דיכאון עמיד, זה עצב ורגישות גבוהה מאוד, אולי בעיה בויסות רגשות, מצבי רוח קשים שנובעים מרגישות גבוהה, אבל לא דיכאון.
אולי בכל זאת יש משהו לתת לי?

איך קורה משבר נפשי?
לאט לאט, צעד צעד.
הוא הולך ונצבר ונבנה בחשאי.
ואז לפתע פתאום הכל קורס: מפולת שלגים, הר געש שמתפרץ ובעיקר אובדן המילים. אובדן המחשבה. אובדן הזהות. אני לעצמי אבדתי. לא הצלחתי לצאת מהמיטה. לא הצלחתי לדמיין שמשהו טוב יכול לקרות לי. לא הצלחתי לדמיין שאני מסוגלת להגיד משהו. לא הצלחתי לחשוב על כלום, בעיקר חוויתי את עצמי ככלום. כאפס וכאין. אני לעצמי אבדתי.

המשבר הנפשי היה סוג של מוות סמלי. הייתי מכשיר חשמל ומישהו הוציא את השקע מהתקע, האור שלי כבה.

יום כיפור הוא יום שבו כמעט כל יהודי מנסה לעשות משהו טוב – לא לנסוע באוטו, להגיע לבית כנסת, לצום.
”פעם בשנה! פ-ע-ם! אפשרי!” בית משוגעים כמובן לא יוצא דופן – רובם ככולם – אנשים, נשים , משיחים, אימהות של משיחים, כמה אליהו הנביא ואפילו ערבי אחד (כדי לא להרגיש חלילה שמפלים אותו לרעה). בערב התכנסנו בבודקה קטן. בלי עזרת נשים, אימהות של המשיח בסבלנות חיכו בחוץ. כך גם המכשפות. התרגשות. במיוחד שכולם כבר קיבלו תרופות ערב. תפילה התחילה מוויכוח סוער - “ מי יהיה שליח ציבור?”

עדי פז רזגן, שחר פחימה וזיו דיין בשיחת סלון מרתקת בנושא קצבאות הנכים. מתי זה אמור להתחיל, מהי תוספת הקצבה שנקבל? והאם מחאת הנכים אכן צודקת? אורח מיוחד הצטרף לשיחה מר אורן הלמן פעיל חברתי בנושא העסקת אנשים עם מוגבלות בעבודה. תודה לך אורן הלמן שהצטרפת.

עכשיו, בכל פעם שדפנה עוברת במסדרון אל חדר האמבטיה ונתקלת בקיר החשוף, היא מחייכת חיוך אדיש ועוברת הלאה. היא לא מרשה לעצמה להתעכב יותר מדי מול הקיר הזה. אם תיעצר ותתבונן בו אפילו לשניה, היא עלולה להיזכר בתמונה ההיא של ונוס שהעתיקה פעם מאחד הספרים של טיציאן. גם את חדר האמבטיה סיידה מחדש, עברה בקפידה על כל שריטה בקיר. כל דבר שיכול היה להזכיר לה את האירוע ההוא נמחק ביסודיות. 

אבי לא היה בבית כשישבו שלושתן במסדרון, ליד אותה תמונה. ממש באותה שעה שדפנה גלגלה את הסיגריה האחרונה היה אבי עסוק בשרטוט קפדני של אזור מסוים שהיה עליו לעצב.