בלוג

כחודשיים לאחר שחרורי מבית החולים לאחר שלושה חודשים של דיכאון שלבסוף באמצעות הטיפול הנכון הרפה ממני סוף סוף, החלטתי להשתקם ובכל מחיר. מצאתי עבודה זניחה בטלמרקטינג. עשיתי מכירות יפות ושנאתי כל רגע. תומכת העבודה שלי אמרה לי שמחפשים עובדים להוסטל בבית החולים בו שהיתי. זה בדיוק מה שרציתי ומה שקיוויתי לו. קינן בי צורך עצום להעביר הלאה את מה שנתנו לי, הצילו את חיי בבית החולים הזה, והרגשתי צורך גדול להחזיר ולו במקצת את כל מה שקיבלתי. במשך המון זמן רציתי לכתוב את כל מה שעבר עלי, אני הרי כותבת, גם במקצועי הרשמי וגם בתחום לימודי, אבל פחדתי. פחדתי כל כך להתעמת שוב עם צללי העבר שלי, רק כשקיבלתי הצעה לכתוב לבלוג של אתר החברה, הבנתי שאני חייבת וזקוקה להעביר הלאה את סיפורי האישי בכדי שמתמודדים אחרים ומשפחותיהם ידעו שהם לא לבד בתוך הכאוס הנורא הזה, שיש להם תקווה.

ראה מידע נוסף..

מה קורה לי שאלתי את נאווה בפגישה השבועית שלנו באותו חדרון קטן שלה, במחלקה. הכל היה בסדר. לחשתי מנסה להכריח את קולי לבקוע מבעד לגרון הנחנק, " אז מה קרה לי פתאום, מה קרה?"? ישבתי מולה על כיסא פלסטיק קטן, עצמות פני בערו מכאב, ריח של דשא טרי היכה באפי. רציתי לקום מהכיסא, להימלט ממה שהתחולל בתוכי, להתמזג עם החופש שנכספתי לו, אבל לא יכולתי לזוז. נאווה השעינה את סנטרה על ידה , הביטה בי ושתקה. עיניה החומות חוקרות את עיני המנסות לברוח ממבטה אל התמונה שעל הקיר: שפת ים פסטורלית, ליד חוף לבן נטול אנשים או בעלי חיים. עזובה. מבחוץ בקעו נהמות אדם מיוסר. משאית כבדה גיהקה רעש כבד כמה פעמים ואז נדמה, מהרמקול בקע קולה העליז של סטפנה האחות החדשה שקרא לכל החולים להגיע לארוחת בוקר. נאווה ליטפה מבלי משים שוב ושוב את שרשרת הכסף שעל צווארה, פס שמש ארוך שהשתחל אל פנים החדר, מבעד לחלון הפתוח, עטף את זרועותיה, חושף ומאיר קבוצת נמשים כתומים שפוזרו בנדיבות על כתפה, אין דיכאון שאין לו טריגר, אמרה כעבור דקה.

ראה מידע נוסף..

עם חזון לא קונים במכולת, אמר לי פעם מנהל החשבונות שלי בנימת תוכחה, וכשחשבון הבנק שלי החל לחרוג ממגבלותיו, הבנתי שאני חייבת להקשיב, שהפעם אין לי ברירה. במשך שבועיים שלמים התכתבתי עם אחד החברים באתר שעורר את סקרנותי. במייל ששלח החמיא לי מאוד על הרשת והרעיון. "אני מאמין באתר שלך" כתב. "אני אשמח להיפגש איתך, יש לי הצעה". שמו היה עודד, היה לו אתר אחר, נכס משלו שחשקתי להציב בו קישורים לאתר שלי : אתר פופולארי בתחום האירועים, בדירוג גבוה מאוד בגוגל, כמעט במקום הראשון. במקצועו היה תכניתן, משהו שהיה חסר לי, אמנם הקמתי אתר משלי אבל חוץ מכמה מילות קוד css והטמל, לא ידעתי כלום. ומעל לכל, חשקתי גם אני להגיע למקום הראשון בגוגל. להיות גדולה, נראית, ראויה. תקתקתי לעודד במייל: בכייף נפגש, ממש בשמחה.

ראה מידע נוסף..

הוא דווקא עושה רושם בסדר לא?, אמר לי עודד בטלפון בסיכומה של שיחה ארוכה בה שוחחנו על דברים אחרים: מימון שתייה וקופאית למסיבה שהעלנו, עצומה טיפשית שהחתימו חלק חברי הרשת נגדנו על כך שאנחנו לא מארגנים מסיבות גם בימי חמישי, זקן נרגן וקנאי שהקים אתר חדש כשהוא מעתיק את כל העיצוב שלנו וקורא לו הלב הפועם, חבר ידוע ופעיל שכתב בצ`אט שהוא רוצה למות, לאחר שגובה המזונות שלו השתנה. "מה כבר יכול להיות שירה?" בואי ניתן לו צ`אנס. דיברנו על רון, אחד מהגברים שנענו לפנייה שלנו לנהל אירועים ברשת. לאחר שאחת המתנדבות עזבה, נותרה קהילת השרון שהייתה קהילה גדולה, אחת הגדולות ברשת, מיותמת מאירועים. רון שהתגורר ברמת השרון, התנדב לנהל אותה. הוא היה גבר נמוך, שמנמן, בעל חיתוך דיבור מהיר ושטף לשון. הוא דיבר כמעט ללא הפסקה, והיה נעצר רק כשהיה האוויר בריאותיו נגמר. הוא נהג ללבוש בגדים מחויטים שהיו קטנים ממידותיו וגרמו לבטנו להתפקע מבין כפתורי החולצה ושיוו לו מראה מוזר ותימהוני של נווד שמצא בזה הרגע חליפה ישנה בפחי הזבל. בקיץ היה עורו נמלא פצעונים אדומים, כמו כל הגברים המודעים לכך שמראם החיצוני שלהם אינו מושך נשים באופן מיידי, התאמץ לפצות על כך בהומור סרקסטי וסיפורים ארוכים על דברים מופלאים שעשה.

ראה מידע נוסף..

לא ישנתי בחדר אחר באותו הלילה כפי שהבטיח, ישנתי אתו במיטתו ובמקום להריח ריח של אהבה ואושר, הרחתי ריח הבל פה ארסי, חריף וזר שלכלכך את נשימתי, גוף מזיע ושמנמן גהר מעלי, גוף שלא הייתה לי כל אהבה לבעליו.

ראה מידע נוסף..

בוקר שיגרתי אחד בזמן שקיפלתי כביסה והתלבטתי אם להשאיר את הטרנינג האדום של בתי לעוד עונה, או שכבר עשה את שלו, צלצל הטלפון. על הקו הייתה פקידה מטעם חברת האשראי. מתנצלת שכרטיס האשראי שלך לא עבר, אמרה, קולה היה נמוך וצרוד במקצת , ההכרח לעבוד במהירות ולעבור ביעילות מלקוח ללקוח שיוותה לו גוון חמצמץ וזועף. התוקף לא היה נכון.
מתי? הייתי מבולבלת
היום
אבל לא עשיתי קניות בויזה היום
כן עשית. רשום לי שעשית. אבל התוקף לא עבר.
תעבירי אותי לבית העסק בבקשה.
זיהיתי מיד את קולו של צביקה מהמכולת.
הלכתי לארון ופתחתי אותו. התחלתי לארוז בקפידה. רון נכנס הביתה עם שקיות הקניות החיוך שעל פניו נמחק מיד כשראה אותי. הוא הבין.
זה לא אני
אתה משקר. צא מפה
את לא מבינה. יש פה טעות. זה לא אני
צא מפה עכשיו או שאני קוראת למשטרה
אבל חכי.. תני לי להסביר. בעל המכולת משקר. הוא...
צא עכשיו. צא מיד החוצה. קח את כל הדברים שלך ועוף מפה

ראה מידע נוסף..

ימים רדפו ימים, הייתי עסוקה בשגרת חיי: האתר שלט בחיי ביד רמה. במשך שעות הייתי יושבת מול המחשב, בודקת תוכנות, מוסיפה פיצ`רים לתכנת המסרים המיידים, עונה לשאלות חברים, מתרוצצת במסיבות ומדברת עם בעלי המועדונים על תיקון מזגנים מקולקלים והרחבת אולמות הריקודים, מתייעצת עם עודד כיצד לטפל במריבות שהחלו להתקיים בין חברי הצוות שהתחרו אחד בשני על מי מקיים את האירועים המוצלחים ביותר.

ראה מידע נוסף..

סטיגמה – מילה כל כך קשה. מילה מורכבת ומעוררת אי נוחות ופחד, מילה הטומנת בחובה רגשות רבים כמו כאב, דחיה, כישלון, אפלייה. ניתן להיתקל בה מדי יום, בתחושה של פגועי הנפש שסביבנו, שהחברה אינה מקבלת אותם כמות שהם, דוחה אותם, חוששת מהם וממהרת לחרוץ את דינם לשבט: המשוגעים האלה, המסוכנים, המסכנים. אבל אין דבר יותר קשה וכואב מסטיגמה עצמית. מתחושתו של אדם שהוא עצמו מסוכן, כישלון, לא שווה, לא ראוי להימצא בחברת אנשים.

לצמא שלי להבין קצת יותר במה דברים אמורים. איך ניתן לעזור לאנשים יקרים שמתמודדים יום יום ושעה שעה עם תחושה קשה שהם לא מספיק טובים, לא מספיק שווים, שנטל הסטיגמה משוגעים, חולי נפש, פגומים, מוטל כמו אבן ריחיים על כתפיהם, נמצאה סוף סוף שוקת המים הנכונה, כשמנהלת שלי הציעה לי בדיוק בזמן הנכון הצעה מאוד מפתה: לצאת עימה לקורס די חדש שנפתח בבית הספר לשיקום במכללה האקדמית אונו.

ראה מידע נוסף..

לאחרונה התחלנו לקיים עם חלק מהדיירים שלנו, מפגשים קבוצתיים בנושא סטיגמה עצמית, קראנו לדיירים שלנו, וגיבשנו קבוצה גדולה של כל אותם דיירים שהרגישו צורך לשתף בתחושות שלהם כלפי עצמם, כלפי היכולות שלהם, והסטיגמה העצמית אותה הטמיעו בתוכם במהלך כל כך הרבה שנים בהם הרגישו לעיתים שונים, נבדלים, בשולי החברה. במפגש הראשון השתתפו כ 15 דיירים, שהביעו נכונות גדולה להשתתף בקבוצה, כמות המשתתפים הגדולה והאינטראקציה החיובית ביניהם, ריגשה אותנו מאוד.

ראה מידע נוסף..