מתחילה ללמוד: התערבות קבוצתית להפחתת סטיגמה עצמית בקרב מתמודדים
סטיגמה – מילה כל כך קשה. מילה מורכבת ומעוררת אי נוחות ופחד, מילה הטומנת בחובה רגשות רבים כמו כאב, דחיה, כישלון, אפלייה. ניתן להיתקל בה מדי יום, בתחושה של פגועי הנפש שסביבנו, שהחברה אינה מקבלת אותם כמות שהם, דוחה אותם, חוששת מהם וממהרת לחרוץ את דינם לשבט: המשוגעים האלה, המסוכנים, המסכנים. אבל אין דבר יותר קשה וכואב מסטיגמה עצמית. מתחושתו של אדם שהוא עצמו מסוכן, כישלון, לא שווה, לא ראוי להימצא בחברת אנשים.
לצמא שלי להבין קצת יותר במה דברים אמורים. איך ניתן לעזור לאנשים יקרים שמתמודדים יום יום ושעה שעה עם תחושה קשה שהם לא מספיק טובים, לא מספיק שווים, שנטל הסטיגמה משוגעים, חולי נפש, פגומים, מוטל כמו אבן ריחיים על כתפיהם, נמצאה סוף סוף שוקת המים הנכונה, כשמנהלת שלי הציעה לי בדיוק בזמן הנכון הצעה מאוד מפתה: לצאת עימה לקורס די חדש שנפתח בבית הספר לשיקום במכללה האקדמית אונו.
הייתי סקרנית ומלאת מוטיבציה לאחר שקראתי את החומר ששלחה לי. ההצעה ללמוד את הנושא הגיעה בדיוק בזמן הנכון עבורי. הנה סוף סוף יש לי הזדמנות ענקית לעזור לדיירים שלנו להבין כיצד הם רואים את עצמם, כיצד הם מקטלגים את עצמם תחת כותרות שונות וכיצד החברה שסביבם מגבה, מעצימה ואף מנפחת את הסטיגמה העצמית שלהם.
הקורס שאני מתחילה ללמוד עוסק בהתערבות קבוצתית להפחתת סטיגמה עצמית בקרב אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית. סטיגמה היא למעשה תווית הנקשרת עם אדם או קבוצת אנשים וכוללת מאפיינים הנחשבים שליליים הגורמים לדחייה ואפלייה. לצערנו, הסטיגמה העצמית הינה תוצאה ישירה של הסטיגמה החברתית - המתמודד מפנים את הרגשות והמחשבות השליליים של הסטיגמה החברתית ומתחיל לחוות את עצמו באופן שלילי.
סטיגמה עצמית עשויה להוות מכשול בתהליך ההחלמה ולתחושת ערך עצמי נמוך, למרות שידוע שהחלמה אפשרית עבור אנשים המתמודדים עם הפרעה נפשית ושהם יכולים לחוות חיים מלאים ובעלי משמעות. התפיסה העצמית השלילית גורמת לאנשים לוותר על השאיפות שלהם בחיים ולקבל מבלי להיאבק את המאפיינים השליליים ש"הדביקו" להם. מטרת ההתערבות בקבוצה היא לעזור לאדם להרחיב את התפיסה העצמית שלו אל מעבר להפרעה נפשית ("אני זה לא המחלה") וזאת באמצעות למידת ידע הסותר עמדות סטיגמטיות (עובדות לעומת מיתוסים אודות מחלות נפש), חלק זה בקורס יעזור להעצים את המתמודדים.
בנוסף, נלמד דרכי חשיבה חלופיות, דרכים לשבירת מעגלי החשיבה השליליים ועיבוד והעצמה של הנרטיב האישי. אנו יכולים לקחת שליטה על חיינו וללמוד איך לא לאמץ סטיגמה ואף להתקומם נגדה – זאת המשמעות של הקבוצה שתכלול 20 מפגשים בסופם נקווה שהסטיגמה העצמית תקטן בצורה משמעותית.
נשמע מעניין? האמת היא שאני ממש סקרנית לראות מה תהיה תגובת הדיירים שלנו לקבוצה. האם יהיו אדישים ולא ירצו להשתתף? האם ירצו ללמוד הדרכים להפחתת הסטיגמה העצמית? האם הם בכלל מודעים לכך שהדרך להחלמה תהיה מהירה יותר במידה והסטיגמה העצמית שלהם תפחת? האם הם חוששים "לפתוח" ולהיחשף בפני חבריהם? האם הם יאמינו שהתהליך יצליח? האם נוכל לעזור להם להפחית את התחושות הקשות שמלוות אותם הקשורות לדימוי העצמי שלהם ולסטיגמה שלהם על עצמם?
אז זהו. אני יוצאת לדרך. נרגשת כולי ומלאת תקווה גדולה שאזכה להכיר טוב יותר את הדיירים
שלנו, לשמוע את סיפור חייהם וההתמודדות היומיומית שלהם עם העולם ולנסות לעזור להם ככל
שאוכל. אני רוצה לקוות שסיפור חייהם במפגש ראשון יהיה שונה מהסיפור שיספרו במפגש האחרון.
זהו הטיזר הראשון בסדרת פוסטים שיעסקו בנושא, אז אתם מוזמנים לעשות פאוזה לקפה ומנוחה ולחזור אלינו שוב לפוסט הבא, בו אשתדל להביא קצת יותר מתחושותיהם האישיות של הדיירים שלנו בנושא. אשמח לקרוא לדעת ולשמוע את חוויותיכם ודעותיכם בנושא.
בחודש מאי 2024 קידום פרויקטים שיקומיים קיימה הכשרה קצרה בנושא "(כמעט) כל מה שחשוב לדעת על קנביס" בשיתוף פעולה פורה וכחלק מקשרי עבודה משמעותיים עם הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, משרד הבריאות- המחלקה לטיפול בהתמכרויות ואילס"ם.
תראי את הידיים שלי, היא אומרת במבוכה, מפשילה שרוולים. על זרועותיה וגב כף ידה, כתמים אדומים. זה מהשטיפות, היא לוחשת. בתקופת הקורונה זה כמעט היה הסוף שלי. שטפתי בלי הכרה. גם היום אני לא יכולה להפסיק.
מאניה דיפרסיה, הידועה גם כדיכאון דו-קוטבי, היא אחת מהפרעות הנפש המורכבות והמשמעותיות ביותר. אנשים המתמודדים עם ההפרעה הזו חווים תנודות חדות במצבי הרוח, שיכולות לנוע בין אנרגיה גבוהה והתלהבות בלתי מרוסנת לבין עצב עמוק וחוסר תקווה. עידית, אישה בשנות ה-30 לחייה, חוותה את התנודות האלו בעוצמה רבה. הסיפור שלה ממחיש את המאבק היומיומי אך גם את הכוח וההתמודדות שנדרשים כדי לחיות חיים מלאים ומשמעותיים למרות האתגרים.
בני המשפחה ואחרים משמעותיים הם הגורם הקבוע והמשמעותי ביותר המלווה את האדם המתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית ולעיתים קרובות גם המטפל העיקרי. לרוב המשפחה היא היחידה שתלווה את האדם לאורך חייו ברגעים היפים והשמחים וברגעים הקשים והכואבים.
