כחודשיים לאחר שחרורי מבית החולים לאחר שלושה חודשים של דיכאון שלבסוף באמצעות הטיפול הנכון הרפה ממני סוף סוף, החלטתי להשתקם ובכל מחיר. מצאתי עבודה זניחה בטלמרקטינג. עשיתי מכירות יפות ושנאתי כל רגע. תומכת העבודה שלי אמרה לי שמחפשים עובדים להוסטל בבית החולים בו שהיתי. זה בדיוק מה שרציתי ומה שקיוויתי לו. קינן בי צורך עצום להעביר הלאה את מה שנתנו לי, הצילו את חיי בבית החולים הזה, והרגשתי צורך גדול להחזיר ולו במקצת את כל מה שקיבלתי. במשך המון זמן רציתי לכתוב את כל מה שעבר עלי, אני הרי כותבת, גם במקצועי הרשמי וגם בתחום לימודי, אבל פחדתי. פחדתי כל כך להתעמת שוב עם צללי העבר שלי, רק כשקיבלתי הצעה לכתוב לבלוג של אתר החברה, הבנתי שאני חייבת וזקוקה להעביר הלאה את סיפורי האישי בכדי שמתמודדים אחרים ומשפחותיהם ידעו שהם לא לבד בתוך הכאוס הנורא הזה, שיש להם תקווה.
ויקטור פרנקל מייסד תורת הלוגותרפיה איש שעבר בעצמו סבל נורא וחווה את השואה על בשרו כתב בספרו האדם מחפש משמעות: "אדם יכול לעבור כל איך כשיש לו למה". אני מצאתי את הלמה שלי, באהבה שלי לבתי, למשפחתי, לחבריי, ביכולת שלי לשמוח ברגעי החסד הקטנים והגדולים של חיי.
וכמו שאני רואה את זה: זו גם אחת המטרות שלנו צוות המדריכים בהוסטל והמנהלים: לעזור לדיירים שלנו למצוא את הלמה האישי שלהם, המשמעות האישית שלהם שתשמש להם ככלי נשק במלחמה מול הצללים שפוקדים את נפשם לפרקים. מלחמה שהם נלחמים אותה יום יום, בגבורה ובאומץ, ובכל יום כזה, שבו הם חווים רגעי אושר, צחוק, אהבה ושמחה, הם מנצחים בה מחדש.
לקריאת הפוסטים של סיפור חיי היכנסו לבלוג של הקבוצה
בחודש מאי 2024 קידום פרויקטים שיקומיים קיימה הכשרה קצרה בנושא "(כמעט) כל מה שחשוב לדעת על קנביס" בשיתוף פעולה פורה וכחלק מקשרי עבודה משמעותיים עם הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, משרד הבריאות- המחלקה לטיפול בהתמכרויות ואילס"ם.
תראי את הידיים שלי, היא אומרת במבוכה, מפשילה שרוולים. על זרועותיה וגב כף ידה, כתמים אדומים. זה מהשטיפות, היא לוחשת. בתקופת הקורונה זה כמעט היה הסוף שלי. שטפתי בלי הכרה. גם היום אני לא יכולה להפסיק.
מאניה דיפרסיה, הידועה גם כדיכאון דו-קוטבי, היא אחת מהפרעות הנפש המורכבות והמשמעותיות ביותר. אנשים המתמודדים עם ההפרעה הזו חווים תנודות חדות במצבי הרוח, שיכולות לנוע בין אנרגיה גבוהה והתלהבות בלתי מרוסנת לבין עצב עמוק וחוסר תקווה. עידית, אישה בשנות ה-30 לחייה, חוותה את התנודות האלו בעוצמה רבה. הסיפור שלה ממחיש את המאבק היומיומי אך גם את הכוח וההתמודדות שנדרשים כדי לחיות חיים מלאים ומשמעותיים למרות האתגרים.
בני המשפחה ואחרים משמעותיים הם הגורם הקבוע והמשמעותי ביותר המלווה את האדם המתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית ולעיתים קרובות גם המטפל העיקרי. לרוב המשפחה היא היחידה שתלווה את האדם לאורך חייו ברגעים היפים והשמחים וברגעים הקשים והכואבים.
