מילים לפעמים יכולות לבטא את מה שהשתיקה לא יודעת. שירים מופלאים שכתבה אחת הדיירות שלנו אורלי דבח. חינוך חינוך לדברים של ערך פותח עוד נבך בגרישות של אנשים קלים או כבדים או באמצע, ואני סוגרת עוד חלון כבד בתוך ראשי נכנסת לעצמי ונמחצת עד שלא יודעת אם יהיה לי עוד צ`אנס להתחיל שוב מחדש לשלוח לעצמי זר פרחים עם דש.
בעיה יש מילים שחשות אותי ולא יודעות איך לשאת מליבי, כנראה שטוב להן שם והם רבות כמו הרבה טיפות של ים.
טוב ורע שכל ובינה תפוח בגינה יונה את כנפיה מסמיקה, לאסוף גוזליה הפזורים במדינה ולי יש עקב כל זה שלוה לא רגילה. • חייט ומוות הבדל של מזרח ומעבר צפון ודרום כל עולמי הוא דבר שאני המצאתי לעצמי הוא הים התיכון של ליבי הקטון. • שריפה בקוצים שריפה בקוצים מלחמה חסרת שחר בירבורים של סתם ובשמיים במקום אור של שמש יש עננים וחבל. • עולם ורוד כמו שמש בקירבי זורח מאמש בתוך שנתי עליז, וגואל הוא הלילה מכל מכאוב אני רוצה מרגש קרוב מאוד מאוד מאוד קרוב. • גבול מהול באכזבה ליווי קבוע של כל שעה מין צורה של מחשבה קשה שהיא תמיד, ממש ממש ממש כל שנה אין בחיים הנאה.
בחודש מאי 2024 קידום פרויקטים שיקומיים קיימה הכשרה קצרה בנושא "(כמעט) כל מה שחשוב לדעת על קנביס" בשיתוף פעולה פורה וכחלק מקשרי עבודה משמעותיים עם הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, משרד הבריאות- המחלקה לטיפול בהתמכרויות ואילס"ם.
תראי את הידיים שלי, היא אומרת במבוכה, מפשילה שרוולים. על זרועותיה וגב כף ידה, כתמים אדומים. זה מהשטיפות, היא לוחשת. בתקופת הקורונה זה כמעט היה הסוף שלי. שטפתי בלי הכרה. גם היום אני לא יכולה להפסיק.
מאניה דיפרסיה, הידועה גם כדיכאון דו-קוטבי, היא אחת מהפרעות הנפש המורכבות והמשמעותיות ביותר. אנשים המתמודדים עם ההפרעה הזו חווים תנודות חדות במצבי הרוח, שיכולות לנוע בין אנרגיה גבוהה והתלהבות בלתי מרוסנת לבין עצב עמוק וחוסר תקווה. עידית, אישה בשנות ה-30 לחייה, חוותה את התנודות האלו בעוצמה רבה. הסיפור שלה ממחיש את המאבק היומיומי אך גם את הכוח וההתמודדות שנדרשים כדי לחיות חיים מלאים ומשמעותיים למרות האתגרים.
בני המשפחה ואחרים משמעותיים הם הגורם הקבוע והמשמעותי ביותר המלווה את האדם המתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית ולעיתים קרובות גם המטפל העיקרי. לרוב המשפחה היא היחידה שתלווה את האדם לאורך חייו ברגעים היפים והשמחים וברגעים הקשים והכואבים.
