הוא ניגש לדלת. הדפיקות האיצו, כאילו מישהו רודף אחריו.
לפתוח את הדלת? לשים עצמו כנעדר? האפשרות השנייה הרבה יותר מזמינה. והרי הוא ידוע כנוטה לבחור באפשרות הקלה. הוא תמיד בחר בסופו של דבר באפשרות שדרשה ממנו את ההשקעה המעטה ביותר. ביסודי, כשהתגבשו החבורות בכיתה, הוא לא יזם קשר עם אחת החבורות המקובלות אלא חיכה עד שצירפו אותו לבסוף לחבורה החנונית...
בבית, הוא מעולם לא בחר בלבוש בבוקר או חלק של העוף בארוחת הערב אלא הירשה לאמו להניח לפניו את מה שהיה נוח לה.
את זמנו הפנוי הוא העביר לבדו, חף מיוזמה כלשהי, ורק מדי פעם היה יוצא בחברת שכנו שהזמינו לפאב הסמוך כשהלה נתקע ללא תכנית לאותו הערב.
הדפיקות בדלת האיצו. בכך האיץ גם הדופק שלו. לפתוח או לא לפתוח? לתת לעולם המטורף שם בחוץ להיכנס לד` אמותיו המסודרות? לא. הוא מעדיף להישאר לבד אבל בטוח. הוא בחר.
ולפתע, באותה השנייה, הדפיקות על דלתו נדמו. הם עברו לדלת אחרת...
בחודש מאי 2024 קידום פרויקטים שיקומיים קיימה הכשרה קצרה בנושא "(כמעט) כל מה שחשוב לדעת על קנביס" בשיתוף פעולה פורה וכחלק מקשרי עבודה משמעותיים עם הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, משרד הבריאות- המחלקה לטיפול בהתמכרויות ואילס"ם.
תראי את הידיים שלי, היא אומרת במבוכה, מפשילה שרוולים. על זרועותיה וגב כף ידה, כתמים אדומים. זה מהשטיפות, היא לוחשת. בתקופת הקורונה זה כמעט היה הסוף שלי. שטפתי בלי הכרה. גם היום אני לא יכולה להפסיק.
מאניה דיפרסיה, הידועה גם כדיכאון דו-קוטבי, היא אחת מהפרעות הנפש המורכבות והמשמעותיות ביותר. אנשים המתמודדים עם ההפרעה הזו חווים תנודות חדות במצבי הרוח, שיכולות לנוע בין אנרגיה גבוהה והתלהבות בלתי מרוסנת לבין עצב עמוק וחוסר תקווה. עידית, אישה בשנות ה-30 לחייה, חוותה את התנודות האלו בעוצמה רבה. הסיפור שלה ממחיש את המאבק היומיומי אך גם את הכוח וההתמודדות שנדרשים כדי לחיות חיים מלאים ומשמעותיים למרות האתגרים.
בני המשפחה ואחרים משמעותיים הם הגורם הקבוע והמשמעותי ביותר המלווה את האדם המתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית ולעיתים קרובות גם המטפל העיקרי. לרוב המשפחה היא היחידה שתלווה את האדם לאורך חייו ברגעים היפים והשמחים וברגעים הקשים והכואבים.