הוא דווקא עושה רושם בסדר לא?, אמר לי עודד בטלפון בסיכומה של שיחה ארוכה בה שוחחנו על דברים אחרים: מימון שתייה וקופאית למסיבה שהעלנו, עצומה טיפשית שהחתימו חלק חברי הרשת נגדנו על כך שאנחנו לא מארגנים מסיבות גם בימי חמישי, זקן נרגן וקנאי שהקים אתר חדש כשהוא מעתיק את כל העיצוב שלנו וקורא לו הלב הפועם, חבר ידוע ופעיל שכתב בצ`אט שהוא רוצה למות, לאחר שגובה המזונות שלו השתנה. "מה כבר יכול להיות שירה?" בואי ניתן לו צ`אנס. דיברנו על רון, אחד מהגברים שנענו לפנייה שלנו לנהל אירועים ברשת. לאחר שאחת המתנדבות עזבה, נותרה קהילת השרון שהייתה קהילה גדולה, אחת הגדולות ברשת, מיותמת מאירועים. רון שהתגורר ברמת השרון, התנדב לנהל אותה. הוא היה גבר נמוך, שמנמן, בעל חיתוך דיבור מהיר ושטף לשון. הוא דיבר כמעט ללא הפסקה, והיה נעצר רק כשהיה האוויר בריאותיו נגמר. הוא נהג ללבוש בגדים מחויטים שהיו קטנים ממידותיו וגרמו לבטנו להתפקע מבין כפתורי החולצה ושיוו לו מראה מוזר ותימהוני של נווד שמצא בזה הרגע חליפה ישנה בפחי הזבל. בקיץ היה עורו נמלא פצעונים אדומים, כמו כל הגברים המודעים לכך שמראם החיצוני שלהם אינו מושך נשים באופן מיידי, התאמץ לפצות על כך בהומור סרקסטי וסיפורים ארוכים על דברים מופלאים שעשה.
במשך חצי שנה ניהל את הקהילה, העלה אירועים ומפגשים במוצ"ש, אותם כינה מחאת השבת, (כי לא יושבים לבד בשבת בבית). מפגשי קח תן (כי הזבל שלך הוא האוצר של האחר) ופיקניקים עם ילדים (כי זה יעשה טוב בעיקר להורים) באחת הנסיעות כשהתנדב להסיע אותי חזרה הביתה מערב קריוקי מוצלח הביתה, התוודה על אהבתו אלי. דחיתי אותו בעדינות, הוא לא היה מי שרציתי, מי שקיוויתי לו, מי שהאמנתי שיסלק לנצח את הבערה הכואבת שיקדה בראשי ובליבי.
חודשים רבים חיזר אחרי. סיפר לי שהוא מיליארדר, הראה לי צילומי אינטרנט של אי שקנה, דירה באוסטרליה, ומכונית הפאר שהזמין באינטרנט ואמורה להגיע אחרי החגים . אתה חושב שזה נכון שאלתי את עודד, "אולי הוא מגזים קצת" הציע עודד ובקולו היה נדמה לי ששמעתי חיוך, "אבל אולי חלק מזה נכון"? לכי תדעי. תני לו צא`נס.
מעולם לפני שהפך לבן זוגי, לא הייתי ידידתו, כפי שהיה נוהג תמיד להתפאר בעיני חבריו. מדי פעם היה מתקשר והייתי עונה לו בנימוס, אבל לרוב הייתי שוכחת מקיומו מיד לאחר השיחה. ליבי וראשי אז היו נתונים לאיזה רווק מבולבל, בעל אישיות מורכבת ונעדרת חמלה שהכרתי ליד איזו גלידריה ברחוב, שכמו בהבזקי ברק הגיח לחיי לכמה לילות, האיר את השמיים ונעלם שוב.
רון נעץ ציפורניו בטרפו ולא הרפה. כשלא עניתי היה שולח לי הודעות ווטסאפ נעלבות, לאט לאט, בעקביות ובכישרון של עכביש טווה סביבי את המלכודת שלו. המשך יבוא..
שירה.
בחודש מאי 2024 קידום פרויקטים שיקומיים קיימה הכשרה קצרה בנושא "(כמעט) כל מה שחשוב לדעת על קנביס" בשיתוף פעולה פורה וכחלק מקשרי עבודה משמעותיים עם הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, משרד הבריאות- המחלקה לטיפול בהתמכרויות ואילס"ם.
תראי את הידיים שלי, היא אומרת במבוכה, מפשילה שרוולים. על זרועותיה וגב כף ידה, כתמים אדומים. זה מהשטיפות, היא לוחשת. בתקופת הקורונה זה כמעט היה הסוף שלי. שטפתי בלי הכרה. גם היום אני לא יכולה להפסיק.
מאניה דיפרסיה, הידועה גם כדיכאון דו-קוטבי, היא אחת מהפרעות הנפש המורכבות והמשמעותיות ביותר. אנשים המתמודדים עם ההפרעה הזו חווים תנודות חדות במצבי הרוח, שיכולות לנוע בין אנרגיה גבוהה והתלהבות בלתי מרוסנת לבין עצב עמוק וחוסר תקווה. עידית, אישה בשנות ה-30 לחייה, חוותה את התנודות האלו בעוצמה רבה. הסיפור שלה ממחיש את המאבק היומיומי אך גם את הכוח וההתמודדות שנדרשים כדי לחיות חיים מלאים ומשמעותיים למרות האתגרים.
בני המשפחה ואחרים משמעותיים הם הגורם הקבוע והמשמעותי ביותר המלווה את האדם המתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית ולעיתים קרובות גם המטפל העיקרי. לרוב המשפחה היא היחידה שתלווה את האדם לאורך חייו ברגעים היפים והשמחים וברגעים הקשים והכואבים.
