לחיות עם שתי מחלות נפש - מיכל שרביט

אז משהו להגיד...חולה נפש זה לא קללה
מחלה נפשית היא התמודדות
התמודדות שסוחבת ממך את המעט כוחות שנשארו בך

נעים מאוד אני מיכל שרביט. זו שכולם מכירים בתור האישה המדהימה, מלאת שמחת חיים. מיכל המוכשרת, זו שכל חלומה היה להיות כוכבת ילדים. זאת שהתחילה בתור נסיכת ילדים. זאת שהתחילה לעבוד על חומרים משלה כדי לבנות את עצמה מחדש. להיות דמות. להיות כוכבת ילדים גדולה. זאת שכל חלומה הוא לשמח ילדים בעזרת כישרונותיה.
נעים מאוד אני חולת נפש.

אני חולה בהפרעת אישיות גבולית אני גבולית כבר שלוש שנים כמעט ובאנורקסיה כבר 7 שנים.בין לבין מבקרת קצת את הבולימיה ומיד אחר כך חוזרת לאנורקסיה.
אני מיכל ואני רוצה לשבור סטיגמה!. רבים חושבים על אנורקסיה שאם נעלה קצת במשקל נחלים. זה פאקינג בולשיט!!!
אנורקסיה היא מחלה נפשית

עצם העובדה שאדם שחולה במחלה הארורה עולה במשקל לא אומר שהוא הבריא
יש הרבה עבודה אחרי העלייה במשקל

המלחמה אף פעם לא נגמרת...וזה שאדם אחרי תת משקל במשקל תקין לא אומר שכבר החלים!!!היה לי חשוב לציין זאת!
אני כעת עומדת על תת משקל BMO לפי ה-

אבל אתם יודעים מה הכי חרא בדבר הזה? שגם שזה תת אתה אף פעם לא רואה את זה. אתה מסתכל על עצמך ובמראה ואתה שונא את עצמך. שונא ברמות שאתה רוצה להעלם מרוב שאתה רואה את עצמך כענקי. אבל אני נלחמת. נלחמת בשדים שבתוכי, נלחמת עם עצמי ולא מוותרת. גם אם קשה להצטלם ולהעלות תמונה אני אעשה את זה כי זה לתת כפה בפנים למחלה...להראות לה שאני המנצחת ולא היא.

אני מיכל ואני כבר שנה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם. לאחרונה התדרדרתי והעיפו אותי משם.שלחו אותי לתל השומר. הייתי באינטק וכעת מחכה ברשימת המתנה לאשפוז מלא.

אני עדיין ברמבם עד האשפוז. כעת אני בתפריט חירום מאחר והדיאטנית ציינה בפני שאם לא אזין את עצמי קצת לפחות אגיע לתל השומר באלנוקה.

ועוד משהו יש לי לספר לכם:
איך זה לחיות עם הפרעת אישיות גבולית?

זה לא לדעת לווסת את הרגשות
זה לדחוף את הרגשות לדברים הרסניים: לדחוף אותן לאוכל, לאכלכוהול, לאינטימיות עם גברים זרים שמכירים ביום אחד.
זה לדחוף את הרגשות לקניות מוגזמות כאלו, כאילו אין מחר. ולא לשלם את החובות, כי כל הכסף מתבזבז על דברים סתמיים.
וכל זה רק כדי למלא את הריקנות.
למלא את החלל שבפנים.
לחיות כגבולית זה להיות עם מחשבות אובדניות שהולכות ובאות.
זה לנסות להתאבד כשבכל פעם מצילים אותך מעצמך.
זה רגע אחד להיות בהירה, וברגע השני בדאון של החיים
זה לא לדעת לשמור על קשרים יציבים, בין אם זה בזוגיות, משפחה, חברים. היחסים הבין אישיים על הפנים.
לחיות כגבולית זה לפרוק את הכאב בפגיעה עצמית.
זה לחטוף התקפי זעם ולאבד שליטה על הרגשות שלך.
לחיות כגבולית, זה כאב שלא נגמר.

חטפתי לא מעט הערות פוגעניות מצד המטפלים, אבל עם זאת אני נלחמת. נלחמת כי מגיע לי חופש.
מגיעה לי חירות אמיתית,
מגיע לי לאכול בלי לפחד מהאוכל,
מגיע לי לאכול בלי לפחד להשמין.
מגיע לי. מגיע לי לדעת לווסת את הרגשות ולא לדחוף את הרגשות לאוכל.
מגיעים לי חיים טובים יותר.

ואתם יודעים מה? אני עוד אשיג את זה.

אז פרשתי מהקורס שהיה עכשיו יכול לקדם אותי.
עוד מעט כל חבריי מצטלמים לקליפ עם יובל המבולבל, קליפ שגם אני הייתי אמורה להיות בו אבל פרשתי כי לא יכולתי יותר להתמודד עם עצמי פיזית ונפשית.
פרשתי אבל זה לא הסוף!!!

אני אלך בדרך האמיתית שלי ויכול להיות שהיא תהיה קצת יותר ארוכה מזו של אחרים, אבל כמו שיובל המבולבל אומר: "ככל שהדרך תהיה קצרה, כך כשתגיע לפסגה תיפול מהר מאוד ככל שתגיע בדרך ארוכה לפסגה כך תישאר בטופ".

אז הדרך שלי ארוכה ומתישה לעולם הבידור של הילדים אבל בסוף אני אשאר בטופ של הטופ כשאגיע לפסגה.

אני מיכל אני כרגע מתרכזת נטו בהחלמה!

כשמיכל תהיה בריאה אתם עוד תראו היא תגיע לפסגה!

הכותבת: מיכל שרביט

עריכה: שיר שוורץ