אז, מה תשתו?

המים ממלאים כמה תפקידים חשובים בגוף האדם. לדוגמא, הם מהווים אמצעי הובלה לחומרי מזון ותוצרים מטאבולים, יוצרים סביבה מתאימה לפעילות מטבולית (אשר מתבצעת בסביבה מימית) ואף משתתפים בחלק מהתהליכים. כלומר יש להם השפעה על חילוף החומרים התקין של הגוף, ומכאן – שתייה מספקת של מים עשויה לשפר ולסייע בתהליך ירידה במשקל. אך לא רק זה..
למעשה, הרגלי השתייה שלנו כרוכים גם בהרגלי האכילה שאימצנו, בהרגלי התנהגות שונים, ובגורמים חברתיים ופסיכולוגים. תפקיד תחושת הצמא, כלומר הרצון לשתות, הוא להבטיח שהגוף יקבל את אספקת הנוזלים הדרושה לו. אך לא תמיד אנו ערים מספיק לתחושת הצמא.

כמה פעמים אכלתם משהו במקום לשתות? פעמים רבות אנחנו מתבלבלים בין תחושת צמא לתחושת רעב. חשבו על כמות הקלוריות שהייתם חוסכים אילו הייתם לוגמים מכוס מים במקום לנשנש איזו עוגייה..
למעשה, תחושת הצמא קשורה עם תחושת השובע- אותות דומים על מצב של גודש במערכת העיכול נשלחים למח, ע"י קולטני מתיחה במערכת העיכול. לכן, שתיית כמות מים גדולה תתרום לתחושת רוויה, וגם לתחושת שובע. והנה טיפ- כוס מים לפני כל ארוחה תרגיע את הרעב ותגרום לכם לאכול פחות.

איכשהו רווחת בקרב רבים וטובים מעין אמונה שמים הם אנטיתזה לשפע וכי הם מייצגים מחסור ודלות.
נתקלתי כבר במספר אירועים ומסיבות בהן לא הוגשו כלל מים. במסיבת יום הולדת של ילדה בת 6 אליה הגעתי עם בני הגישו שפע של בקבוקי שתיה מתוקה מכל מיני סוגים וטעמים. גיליתי את מתקן המים ממש במקרה מאחורי המסך והציוד של המפעילה והייתי צריכה להתגנב לשם או לחכות בסבלנות לתום המסיבה (אכן, התגנבתי).

מתוק הוא טעם נרכש. אם לא נגיש לפעוט מיץ הוא לא יבקש מה שאינו מכיר.. הורים רבים מספקים לקטנטנים מיצים מתוקים רק כי הם עצמם אינם רגילים או אוהבים לשתות מים. הקניית הרגלים חשובה בגיל צעיר אבל כמובן שניתן לשנות הרגלים תמיד, עם קצת מודעות ורצון. חשוב לא פחות לתת דוגמה אישית.

לכל מי שטוען שאינו אוהב מים יש כמה שדרוגים שהופכים את הנוזל הצלול הזה למעניין ואפילו טעים. זה דורש מעט יצירתיות ומחשבה. דוגמאות לקנקני מים שמתאימים גם להגשה לאורחים או לילדים ועושים חשק-
מים עם פלחי לימון ונענע, מים עם קוביות של פירות כמו תפוזים או מלון, מים עם קוביות קרח בצורות מסקרנות שגם לתוכן ניתן להכניס עלי נענע למשל.
אפשר גם סתם לנסות לשתות אותם קרים ולא בטמפרטורת החדר. ההמלצה לאוכלוסיה הבריאה לשתות לפחות שמונה כוסות שתיה ביום ובקיץ אף יותר מזה. ישנן אפליקציות שיזכירו לכם לשתות וגם יחשבו את כמות השתיה היומית שלכם – חפשו ברשת ומצאו את האפליקציה המתאימה לכם.

אז למה לא כדאי שתיה מתוקה?
היא מזיקה לשיניים, תורמת להשמנה (קלוריות `ריקות` ומיותרות) ותורמת להתפתחות סוכרת. מחקרים מראים שגם כוס אחת של שתיה מתוקה ביום מגדילה את הסיכוי לפתח סוכרת. מי שטוען ש`אינו יכול` להפסיק כנראה פשוט מכור למתוק, וזהו מעגל קסמים- ככל שנצרוך יותר כך נרצה יותר, ולכן חשוב לשבור את המעגל ולהפחית בהדרגה את כמות המתוקים ששותים.

מעבר לכך, אנחנו מרגילים את תאי הטעם שלנו בפה לתחושת מתוק תמידית, ואז באמת כבר יורד החשק ל`סתם` מים. כמות הסוכר הממוצעת בכוס שתיה מתוקה (ללא הבדל כמעט בין הסוגים השונים) היא 4-5 כפיות.

איך יודעים?
בודקים בתווית המזון את כמות פחמימה ל 100 מ"ל משקה- כל 4 גרם שווה ערך לכפית סוכר. בכוס יש 250 מ"ל ולכן את התוצאה מכפילים ב2.5
אני לא מתנגדת נחרצות לשתייה מתוקה, אבל - חשוב לאפשר בחירה- לנו, לאורחים ולילדינו. מה שבטוח הוא,
שלא מומלץ שתהיה בבית על בסיס קבוע ותקפוץ לעין בכל פעם שפותחים את המקרר.

בקרב מטופלים פסיכיאטרים החווים רעב מוגבר (כחלק מתופעות הלוואי של תרופות מסוימות), ונוטים לסבול מהשמנה וסוכרת מומלץ להימנע משתייה מתוקה ולהעדיף מים. ניתן לקבוע מכסה של כוס אחת עד שתיים של שתייה מתוקה בסופי שבוע או לקנות פחית במקום בקבוק של שני ליטר. את הצורך במתוק במשך השבוע אפשר לספק עם פרי/פרוסת לחם עם ממרח מתוק כגון תמרים/טחינה וסילאן, יוגורט טבעי ומעט גרנולה, ארטיק לייט או דיאט ועוד. בצידם של חלק מהמתוקים הללו גם יתרון תזונתי מאחר והם מכילים חלבון, פחמימה מורכבת ותורמים לתחושת שובע.

מי שנוטל ליתיום צריך לשים לב לכמות המים (כמו גם הנתרן) היומית, וכמובן חולי דיאליזה או אי ספיקה לבבית אשר מקבלים הנחיות ברורות לגבי הגבלת כמות המים.

לסיכום, מים הם סמל לבריאות, מתקשרים עם פעילות גופנית, מרווים כל פה צמא, והם חלק בלתי נפרד מאורח חיים בריא.

מים הם טעם החיים, אז שתו לרוויה .. ולבריאות!

הכותבת היא ורד קטריבס, דיאטנית קלינית, B.Sc וחברה בעמותת עתיד- עמותת הדיאטנים בארץ