אנו מדברים רבות על השקיפות, הסטיגמה, הכאב, הרצון של פגועי נפש להחלים ולהבריא ולתפקד, אבל מעט מדי מדובר על הילדים של אותם הורים. מה הילדים עצמם חווים? כיצד משפיעה הפרעת דיכאון/בי פולאר/סכיזופרניה/אובססיה קומפולסיבית והפרעות אחרות על ילדים המתגוררים עם הורים הסובלים מהפרעות אלו ואחרות? מה קורה לילדים כאשר אחד מהוריהם נעדר עקב אשפוז? מה קורה להם כאשר אחד ההורים מתקשה לתפקד בשל מחלת נפש או הפרעה נפשית אחרת? כדאי לדעת שאכן קיים סיכון שאחד הילדים או כולם, ייפגעו גם הם. לכן יש להיות עם היד על הדופק כל הזמן גם בהקשר של הילדים החיים עם הורה פגוע נפש. מעקבים טיפוליים אחר הילדים, בריאותם, תפקודם הנפשי והפיזי נחוצים ומומלצים מאוד במצב כזה.
ומהם הסיכונים של אחד הילדים או כולם לחלות גם הם?למעשה אכן קיים סיכון כזה וכדאי לקחת את הילדים לבדיקה, הסיכון יכול לנבוע מ"ירושה גנטית" של מחלה או פגיעה או מנסיבות חיים בהם הילדים מוצאים עצמם נאלצים להתמודד מול מצוקת ההורה פגוע הנפש. מחקרים שנעשו בעבר על ילדים פגועי נפש, מצאו כי רבים מהם היו בעצמם ילדים להורים נפגעי נפש ילדים להורים הלוקים בסכיזופרניה למשל, היו בסיכון גבוה יותר לחלות במחלה מילדים אחרים (יש לציין כי ילדים שאחד מהוריהם לקה בסכיזופרניה היו בסיכון גבוה יותר מילדים שקרובי משפחתם מדרגה שנייה חלו בה).
ילדים להורים שלקו בדיכאון למשל, גם הם נמצאו בסיכון גבוה יותר ללקות בדיכאון מילדים אחרים שאין במשפחתם דיכאון. אם כי יש במקרים כאלו לקחת בחשבון את נסיבות המחלה, הופעת המחלה אצל ההורה (חד פעמית/חוזרת), גיל התפרצות המחלה אצל ההורה כמו גם ההיסטוריה המשפחתית של ההורה החולה ומקרים נוספים של דיכאון במשפחה. לעיתים קרובות המחלה או ההפרעה ממנה עשוי הילד לסבול, לא חייבת להיות בהכרח בדיוק אותה מחלה ממנה סובל ההורה. בנוסף למרכיב הגנטי, קיים כמובן הגורם הנסיבתי של חייהם של ילדים להורים בעלי הפרעה נפשית או מחלה. האניטרקציה של ההורה מול הילד במצב של מחלה יכולה גם היא להשפיע על מצבו הנפשי של הילד. מחקרים שנעשו על אמהות שסבלו מדיכאון, הראו כי האינטרקציה בין אותן אמהות וילדיהן נפגעה קשות.
ומה בדבר השינויים בינקות ובילדות המוקדמת? אמהות הנוטות לדיכאון, מחקרים מצאוח כי אצל אמהות לאחר דיכאון לידה, או דיכאון נסיבתי או ביולוגי אחר, חלה הפחתה באמפתיה האימהית והזמינות הרגשית, יכולותיה של האם להגיב למצוקות התינוק במהירות וביעילות נפגעה. עוד נמצא כי גם קשר העין, משחק, דיבור, התפתחות התינוק נפגעו בשל חוסר יכולתה של האם לתקשר עם תינוקה, במצב פגיעות נפשית.
בגילאים מאוחרים יותר, נמצאו קשיים ביכולת ההורים לשלוט בהתנהגות ילדיהם, להציב גבולות, נטייה של חלק מההורים להגיב בחרדת יתר, היכולת לתת לילד תחושת העצמה באמצעות חיזוקים חיוביים נפגמה. הילד שצופה בהורה כמודל עבורו, מתקשה להזדהות עם ההורה הפגוע, שתפקודו נחלש, נפגע או נעלם כליל. המודל של רכישת אוטונומיה, עצמאות, זהות עצמית, שייכות בחברה, . קיימים גם מקרים בהם ההורה הפגוע מתקשה לפרנס את ילדיו מה שמוביל לפגיעה ביכולת של הילד לראות בהורה מודל לרכישת עצמאות וביצוע משימות התפחותיות.
ילדים להורים פגועי נפש, היו חשופים יותר להשפעות שליליות המייצרות קשיים ומצוקה נפשית. גורמים סוציו אקונומיים כמו עוני, דיור הולם, מעמד חברתי, אפליה תרבותית של המשפחה ועוד. נכון זה לא נשמע מעודד במיוחד, אבל במידה וקיימת מודעות של ההורים, המשפחה וכן המשפחה המורחבת יש מה לעשות כדי לייצר אצל הילדים כלים להתמודדות עם קשיי ההורים:
דרכי מניעה וטיפולהמרכיב החיוני הראשון החיוני והנדרש ביותר הוא קודם כל סיוע פסיכיאטרי ופסיכולוגי להורה החולה. מרכיב שני הוא ידע, ברגע שהילד אינו שרוי בחשיכה לגבי מחלת ההורה ומקבל מידע עליה, ייתכן ויוכל להבין יותר ופחות לפחד ממה שקורה להורה הפגוע, יש לעודד תקשורת פתוחה במשפחה על הנושא, לתת לילד לשאול שאלות, להשיב תשובות כנות. לא להפוך את המחלה למשהו מסתורי, זר ואפל. מרכיב שלישי חשוב ביותר, הוא כאמור סיוע פסיכולוגי עבור הילדים במשפחה, טיפול במרכזים של שירותי בריאות הנפש לנוער, טיפול פסיכולוגי, טיפול משפחתי כמו גם עירוב והבנת המנהל, המורה ובית הספר את המצב. יש לציין כי מורים מהווים מרכיב חשוב ביותר בנושא, מאחר והם לעיתים קרובות הראשונים להבחין בבעיות אצל הילד ולדווח עליהם.
קישורים לכתבות בנושא:
הכותבת שיר שוורץ מנחת סדנאות כתיבה אינטואיטיבית לפגועי נפש. עובדת בקבוצת "פרויקטים שיקומיים" המתמחה במתן שירותי שיקום למתמודדים עם מחלות נפש סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה, דיכאון, OCD, פיצול אישיות, הפרעה דו קוטבית.
