בתחילת המלחמה, חוותה "נויה" (שם בדוי) חרדה עצומה. היא לא הצליחה לעבוד או ללמוד ולא הייתה פנויה לילדים. היא החשיכה את כל האורות בבית והציצה שוב ושוב בממ"ד לוודא שהכל תקין.. אז נזכרת פתאום במכונת התפירה הישנה שלי, זו שמזמן לא הפעילה, והיא החלטה לתפור, היא נפרדה בקדחתנות, פרידה לאמא, לילדה, לנכדיה, לדודים ואף הומלסים שהתקררו בערבים. הסריגה אפשרה לה להתמקד,באהבתה הגדולה ולהסיח את דעתה מחרדה שאחזה בה.
ראה מידע נוסף..
