מצאתי את עצמי תוהה כיצד אלה מאיתנו שחוו באופן העמוק ביותר הפחתת ערך כתוצאה מתיוגם כחולי נפש, יוכלו לנוע מחשיבה שאין להם כמעט ערך או שום ערך בכלל, לגילוי הערך הייחודי שלהם... (פטרישיה דיגן).
אנחנו מרבים לדבר על סטיגמה חברתית כלפי מתמודדי נפש, אבל למעשה המתמודדים עם מגבלה או משבר נפשי נאלצים להתמודד לא רק עם הסטיגמה של החברה עליהם, אלא גם עם הסטיגמה העצמית, זו שלהם כלפי עצמם. סטיגמה שלעיתים אינה פחות קשה וכואבת ומייסרת מזו של החברה כלפיהם.
אז מהי בעצם סטיגמה עצמית? אדם הסובל מפגיעה נפשית, לרוב מקבל מסרים קשים ולעיתים אכזריים מאוד מהחברה סביבו כי הוא אינו שווה, מופלה, חריג, והוא עצמו מתחיל להרגיש עצמו חריג, לא ראוי. לעיתים קרובות הסטיגמה החברתית גורמת לכך שאדם נוטה לאמץ את הדעות השליליות של החברה על מתמודדי הנפש, ולהאמין בהן בעצמו. הוא מתבייש בעצמו, מרגיש נחות, לא ראוי, זהותו העצמית ובטחונו בעצמו מתערערים. למעשה ניתן לומר שהקושי הנפשי של אדם הסובל ממגבלה נפשית הוא משולש, הוא לא רק סובל מהמגבלה עצמה, אלא גם מהסטיגמה החברתית ובנוסף גם מסטיגמה עצמית שלו על עצמו כחלש, מנודה, לא ראוי.
קיימים שלושה שלבים בהפנמת הסטיגמה 1. מודעות לסטריאוטיפ 2. הסכמה עימו 3. אימוץ הסטריאוטיפ כלפי האני והזהות
חשוב להבין שהסטיגמה העצמית אינה אשמתו של האדם שמפתח אותה, אלא נובעת ממסרים קשים של התרבות והחברה בה הוא נמצא. המחשבות והרגשות קשים ואכזריים, התחושה היא של נידוי לא רק של האנשים מסביבו אלא גם שלו את עצמו. לא רק המגבלה הנפשית פוגעת באדם, אלא גם הסטיגמה העצמית פוגעת בביטחון העצמי, מייצרת רגשי נחיתות וחרדה ורצון להשתיק ולהסתיר את שעובר עליו, מה שלא מאפשר לו לעיתים לקבל את העזרה שהוא זקוק לה כל כך.
הרצון של חלק מהתמודדים עם מגבלה נפשית "להימלט מהסטיגמה העצמית" או "להיות כמו כולם" כל כך חזק, שלעיתים נשמע סיפורים על אנשים שויתרו על עזרה וטיפול תרופתי או פסיכולוגי, כדי להרגיש שהם "בסדר", שהם "כמו כולם". הם משתיקים את הכאב והפחד גורם להם לסבול בשקט מבלי שאף אחד יודע ויכול להגיש להם עזרה.
כאשר אדם חווה מה סטריאוטיפ חברתי סביבו, הוא עשוי לאבד את זהותו. זהותו למעשה הופכת להיות ה"מחלה . מסעו של אדם החווה מגבלה נפשית קשה, אינו קל, והוא כרוך בחיפוש אחרי זהותו מחדש, הסטיגמה העצמית עשויה להכשיל את האדם בנסיון לייצר זהות מוצקה ואיתנה,
בכל פעם שאדם עוקף מישהו בכביש ומכנה אותו "חולה נפש" מתכווץ ליבו, בכל פעם שהחברה מכנה מעשה רצח נלוז או מעשה של רוע כ"מעשה של חולה נפש" מאחר ואינה יודעת להתמודד עם רוע ואכזריות, והולכת לכיוון פיתרון הנובע מבורות ופחד, הלב מתכווץ עוד יותר והפחד לדבר על המחלה או ההפרעה הולך ומתגבר, כמו גם התווית הקשה שאותו אדם נושא על גבו.
שיטות טיפול בסטיגמה עצמית הגישה הנרטיבית לפי גישה זו האדם אינו בעיה, הבעיה היא הבעיה. הגישה הנרטיבית היא גישה הננסה להקנות לאדם תחושת ערך עצמי על ידי שינוי כותרת הסיפור שהוא מספר לעצמו. במקום לכתוב כותרת לסיפור ששמו :"אני לא שווה אין לי מה לעשות בעולם הזה" אפשר להחליף ב:"יש בי המון חמלה ואמפטיה ויכולת להבין ולתרום לאדם אחר המצוי בסבל גדול כמוני, יותר מאחרים". הגישה הנרטיבית מתבססת על כך שאנשים מבנים באופן אקטיבי את סיפור חייהם על ידי מתן משמעות לאירועים שהם חווים שנאספים לסיפור דומיננטי. בגישה זו המטרה היא השבת יכולתו של האדם להיות הפרוטגוניסט (הגיבור במושגים קולנועניים) הוא זה שכותב ומספר את הסיפור של עצמו ויכול להרחיב את הסיפור שלו מסיפור צר לסיפור רחב ואופטימי.
הגישה הפסיכו חינוכית מתן מידע אובייקטיבי ועובדות למתמודדים עם סטיגמה עצמית, במטרה לשנות את עמדתם השלילית כלפי עצמם, למשל שאנשים עם מגבלה נפשית מסוכנים ואלימים. 4
הגישה הקוגנטיבית בשיטה זו מאתגרים את האמונות שליליות ומאפשרים למתמודד עם סטיגמה עצמית למצוא את הדרך למחשבות אחרות התואמות למציאות. החלפה זו מאפשרת למתמודדים להיות מודעים למחשבות אוטומטיות, לקרוא תיגר על זהות עצמית שלילית בשל הסטיגמה העצמית, להתמודד עם מחשבות לא סתגלניות כמו :"אני לא שווה, אני לא ראוי, אני לא יכול לתפקד או לעבוד".
העצמה מחקרים שונים הוכיחו כי כאשר אדם בעל ימגבלה נפשית מקבל יכולת להעצים את עצמו דרך כישורים ייחודיים או עבודה חשובה, הסטיגמה העצמית הולכת ופוחתת. אחת הדרכים להפחתת הסטיגמה העצמית היא למצוא את אותם כישורים, יכולות ולהעצים את האדם על ידי מציאת משמעות, כישורים ומיצוי היכולות האישיות של האדם בתוך החברה בה הוא חי.
התערבות קבוצתית להפחתת הסטיגמה העצמית בדף הקורס של אחת מקבוצות להתמודדות עם סטיגמה עצמית, הועלו כמה שאלות, המשתתפים התבקשו למלא את השאלון. אחת השאלות הייתה מה חשבתם על מתמודדי נפש לפני שחלה בעצמו? רוב התשובות היו די זהות: : משוגעים, מנותקים, מוזרים, מפחידים, לא מהעולם שלנו. לאחר עבודה קבוצתית נשאלו שוב האנשים האם השתנה משהו בתפיסתם את הסטיגמה העצמית. תשובתם הייתה: לא פשעתי, לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד. לא ביקשתי את זה לעצמי. אני מסוגל לעשות דברים למרות המחלה.
קבוצה להפחתת הסטיגמה העצמית מנסה ללמד את המתמודדים כיצד ניתן להפחית את המחשבות השליליות ואף ללמוד כיצד לא להסכים לקבל את הסטיגמה העצמית להתקומם נגדה בנקיטת עמדה ואף התערבות מעשית כדי להפחית את הסטיגמה העצמית ואת תפיסת הזהות השלילית כמה היבטים. 1. יצירת היכולת להפריד בין סטיגמה לאמת באמצעות מחקרים ועובדות. הדרך להבדיל בין. מהי האמת ומה נובע מבורות חברתית או פחד. 2. בדרך קוגניטיבית של החלפת דפוסי החשיבה השליליים של האדם כלפי זהותו העצמית בהצעות לחשיבה חלופית. זיהוי מגעלי החשיבה השלילים והחיוביים. לימוד חלופות לדרכי מחשבה שליליים ותרגולן בקבוצה. 3. נדבך חשוב הוא האמפטיה של הקבוצה כלפי כל סיפור של המשתתפים בקבוצה, כאשר כולם מתמודדים עם אותו הקושי, נוצרת בקבוצה תחושה של כוח ועוצמה. תחושת השייכות לקבוצה המתמודדת עם אותה בעייה, מגבשת זהות חיובית, היחיד אינו חריג ומוזר, ויש אנשים רבים סביבו שמתמודדים עם אותן התחושות. 4. הסיפור הנרטיבי כאמור, שהוא נסיון לשנות את הסיפור שהאדם כותב ומאמין לעצמו כסיפור שלו על עצמו בסיפור אחר על אומץ, גבורה, התמודדות ואף יתרונות שאין לאנשים אחרים שלא חוו קושי או סבל ולמדו להתמודד איתו. 5. התמודדות עם מיתוסים חברתיים כמו: אדם הלוקה במגבלה אינו יכול לעבוד. קריאת מחקרים שהעידו על כך שגם אנשים הלוקים במגבלה נפשית יכולים לעבוד בעבודה שהוכשרו לה. 6. הבעת הרגשות שעולים במפגש עם סטיגמה עצמית (בושה, אשמה, כאב, כעס). מפגש והתמודדות האחר עם הסטיגמה העצמית לעומת ההתמודדות האישית. 7. הקבוצה להפחתת סטיגמה עצמית` ))NECT ) מנסה לעזור לאנשים למצוא שוב את הכוחות ואת הרצון להיות פעילים ואקטיביים ולהבין כיצד משפיעה הסטיגמה החברתית על תפיסתם את עצמם. בקבוצה זו בבסיסה נמצאת ההפצרה במשתתפים לא להשלים עם הסטיגמה העצמית, ולהבין כי ניתן לשנותה ולשנות את האופן בו המתמודד תופס את עצמו. באמצעות השיטה הנרטיבית יכול האדם למצוא משמעויות חדשות לסיפור חייו, למצוא זהות שאינה קשורה כל כולה למחלה.
ימים קשים עוברים עלינו כעת. ימי אופל שלא חווינו מעולם קודם. לא רק הניצולים והחטופים סובלים כעת, אנחנו כולנו חווים הלם, פחד ואפילו אשמה. מהי אשמת השורד?
אני מסירה את הכובע בפני אותה אישה מבוגרת וכפופה הפוסעת באיטיות ברחוב. ידה הימנית תומכת בגבה להקל את עומס וזרמי כאב פריצת דיסק, אצבעות ידה השנייה מאדימות מכובד משקל של שקיות הפלסטיק העמוסות מזון בדרכה לתחנת האוטובוס להביא אוכל לבני משפחתה.
את השם רותם פאר שמעתי לראשונה כשהצטרפתי לקהילה שהיא מנהלת בפייסבוק. קהילה גדולה שמונה אלפי אנשים שהמשותף לכולם היא ההתמודדות הנפשית עם מחלת נפש. אנשים כותבים ומבקשים תמיכה, ומקבלים המון הכלה וכוחות מחברים מתמודדים אחרים. לקהילה קראה רותם "לוחמי נפש", ביטוי המבקש לשנות את הסמנטיקה של מתמודדי הנפש לנרטיב שונה לגמרי של גבורה אמיתית בהתמודדות עם מחלה נפשית.
