"זה לא באמת קרה" –מנגנוני הכחשה והדחקה

יונג הרחיב זאת וראה בחלומות שלנו, רמזים לאותם מצבים מודחקים הממשיכים לפעול בתת המודע שלנו כשאנחנו חולמים. (לדוגמא אדם שעבר אירוע טראומתי בילדותו או עברו כגון: אבדן, התעללות, התעללות מינית וכו`) מנגנון ההדחקה למעשה מסייע לנו להתמודד עם החרדה הנובעת מהזיכרון, עם תחושת הפחד וחוסר האונים המלווה את האירוע שחווה.

מנגנוני ההגנה תפיקידם לעזור לנו להפחית את רמת החרדה והאימה בחיי היומיום כאשר האדם נדרש להמשיך לתפקד. מאידך יש לציין כי מנגנון ההדחקה דורש השקעת אנרגיה עצומה מהאדם כדי למנוע מהזיכרון/הטראומה לעלות אל המודע. האנרגיה העצומה שמשקיע האדם באותה הדחקה, לעיתים קרובות ולרוב לא במודע כמובן, תובע ממנו עוצמות נפשיות ומחיר לא קל, כאשר מדי פעם יכול לקרות שטריגר כלשהו מעלה פתאום לתודעה ניצוץ זיכרון וכאשר אותו טריגר (לדוגמא: אישה שעברה התעללות מינית, פוגשת בגבר המראה תשוקה מינית כלפיה, והחרדה מתעוררת שוב), מייצר שוב את החרדה, לרוב האדם עצמו נשאר חסר כוחות וחסר אונים. מאחר ואינו זוכר את האירוע או מדחיק אותו, הוא אינו מבין ממה נובעת החרדה ומדוע הוא חושש כל כך.

הנפש מדחיקה את האירוע הטראומטי, מאפשרת לאדם לחיות לעיתים שנים רבות ברמת תפקוד סבירה כדי שיוכל להמשיך לחיות ללא תחושות שהוא נמצא בסכנת מוות, חרדה או פחד תמידי.

אבל יש לציין כי אותו מנגנון הגנה גם יכול לפעול כפצצה מתקתקת עד לטריגר או אירוע שבו הנפש כבר אינה יכולה לשאת את ההדחקה של אותה טראומה ואז יכולים לפרוץ מחלות והפרעות כגון: חרדה, דיכאון, דה ריאליזציה וכו`..

מנגנון ההדחקה יחד עם זאת, אינו חייב להיות בשל אירוע טראומטי או קשה. אנשים רבים שאינם מסוגלים להכיל רגשות של פחד, חרדה, כאב, עצב מייצרים מנגנוני הגנה רגשיים שאינם מאפשרים לרגשות הגורמים לאדם לתחושות של סבל שאינו מסוגל לשאת לעלות לפני השטח. אבל עליה וקוץ בה, מה שאמור להגן גם יכול לחבל בחיינו. כאשר איננו מאפשרים גם לרגשות אותם אנו חווים כ"לא חיוביים" לעלות ולקבל גם אותם כחלק ממערכת הרגשות שלנו, הנפש עצמה עלולה להזדעק ולקרוא לנו לתת דעתנו על כך. אנשים רבים שאינם מסוגלים לתמודד עם זכרונות או רגשות קשים, פונים לאמצעים חיצוניים כמו שתיה, סמים, התמכרויות, כשמנגנון ההגנה נשחק וכבר אינו ממלא את תפקידו כראוי.

קיימים שני סוגים של מנגנוני הגנה לפי חוקרים בנושא:
מנגנוני ההגנה הפרימיטיביים שתפקידם להגן על העצמי. תיאורטיקנים רבים של פסיכולוגיית העצמי טענו שמנגנוני ההגנה מטרתם לפעול לשימור העצמי של האדם כאחיד ומחוזק. לעומתם מנגנוני הגנה בוגרים תפקידם לשמר את הגבולות בין החלקים השונים בנפש האדם.

הפרעות נפשיות רבות יכולות להתפתח במידה ואותה חוויה/אירוע טראומטי ממשיך להישמר בתת המודע לאורך שנים רבות ללא טיפול. יש לציין כי לא תמיד מנגנון ההגנה עושה את העבודה כהלכה. (יש הטוענים שמצבים פסיכוטיים למשל יכולים לשמש כהוכחה להעדר מנגנוני הגנה מספקים בנפש).

ניתן לדמות את מנגנון ההדחקה לאותו שומר סף העומד בשער למודע שלנו. שומר הסף שלנו מגן על הנפש ולכן מסנן לזיכרונות קשים או רגשות כואבים שלא ניתן לשאת לחדור למודע. השומר שלנו אכן יכול לעשות עבודתו נאמנה לאורך שנים כדי לעזור לנו להתמודד ולהמשיך לתפקד, אבל הוא גם עשוי להתעייף מכמות האנרגיה שעליו להשקיע בהדחקה. במקרה זה, הנפש מתחילה לאותת לנו שהיא זקוקה לטיפול באירוע ובטראומה שחווינו ושאותו שומר סף של תת המודע החל להשקיע אנרגיה שפוגעת בו ובנו מלהתמודד עם הקושי והטריגרים שמחזירים אותנו שוב ושוב אל אותו אירוע/ טראומה בלתי אפשרית להכלה.

לעיתים גם כאשר מתעוררת מחלה פיזית בגוף, הגוף ימשיך לתפקד כרגיל חוץ מכמה רמזים פה ושם, לעיתים רק בבדיקות דם או בדיקות מח או ממוגרפיה מגלה האדם שמשהו אינו כשורה. הגוף מנסה להמשיך לתפקד בכל מחיר.

היזכרו בפעם בה קיבלתם כוויה בטעות (בעת בישול לדוגמא): התחושה הראשונית המיידית לאחר הכוויה, היא העדר תחושה, רק לאחר כמה דקות, מתחילה הכווייה לכאוב. באופן די דומה עובד גם מנגנון ההגנה. הנפש יכולה לתחזק את עצמה באמצעות הדחקה לאורך זמן, עד שפתאום משהו קורה ומתחיל לכאוב, וזהו השלב שהנפש למעשה מאותתת לנו שמנגנוני ההכחשה וההגנה ששמרו עלינו עד כה, התעייפו והאנרגיה שהושקעה לאורך שנים נתנה את אותותיה. עלינו לתת דעתנו על כך שהנפש מבקשת סעד וטיפול.

אז איך נוכל להתמודד עם אותם מנגנונים כאשר הם אינם יעילים עוד והנפש מאותתת שהיא זקוקה לסעד?

במקרה כזה אין קיצורי דרך. בטיפול מכיל ואמפטי, המטפל יעבוד על קבלת הרגשות השליליים שעולים בעקבות התחושות והזיכרונות, לתת למטופל לגיטימציה לקבל אותם מבלי לפחד מהם ומבלי לראות בהם איום מחודש על חייו. אחד הדברים שמטפל ישים עליהם דגש הוא עניין האשמה. רוב האנשים שעברו אירוע טראומטי בעברם נושאים איתם תחושות אשם כבדות וכמעט בלתי אפשרויות. אדם שעבר התעללות למשל עלול לשאת על עצמו תחושת אשמה כבדה מאוד, שהוא למעשה יצר אצל התוקף את הצורך להתעלל בו, שהוא זה שאשם בהתעללות, שהגיע לו עונש כי עשה מעשה רע. חוויה זו מאוד עוצמתית בעיקר אצל ילדים קטנים. לרוב ילדים ישאו על עצמם ועל גבם את תחושת האשמה. אין להם עדיין את היכולת להבין שהאדם הפוגע הוא האשם במצבם ולא הם. לעיתים ישאו זאת לכל אורך חייהם, ומנגנון ההגנה, תפקידו להגן עליהם גם מאותה תחושת אשמה בלתי אפשרית ולא רק מהחרדה מהאירוע בעברם. (נדבך נוסף שגם הוא למעשה מאפיין מנגנון הדחקה הוא תופעת ההזדהות עם התוקף, אותו כינה פרויד בשם:"הפנמה". הקורבן הופך את התוקף לדמות חיובית כדי לא להתמודד שוב עם חווית האימה). הפנמה של הזדהות עם דמויות חיוביות הינה דבר בריא אך כאשר אדם מזדהה עם דמות מאיימת או תוקפנית, מדובר במנגנון הגנה שאינו מאפשר לרגשות הקיימים בתת המודע של הכעס, החרדה, האימה והפחד לצאת החוצה.

חלק מסוגי מנגנוני ההדחקה הידועים:

העתקה (האדם מעתיק את הכאב והכעס לדמות שמותר לו לפנותם אליה כמו חפץ מעבר למשל או רהיט).

הכחשה (מנגנון הגנה ראשוני שבו האדם אינו מאפשר לעצמו להאמין בקיומו של האירוע/המציאות שחווה),

השלכה (האדם מעתיק לאחר את התחושות והרגשות שלו. לעיתים יגלה אמפטיה והזדהות, אך לעיתים באופן אובססיבי יפנה לצדדים השליליים באישיותו וייחס אותם לאחר כדי לא להתמודד עם מה שמקנן ב"לא מודע" שלו עצמו.

תפקידו של הטיפול במקרים אלו, לעזור לאדם למצוא את הקול החומל והתומך בתוכו, הקול הבוגר שעוזר לילד המפוחד הנמצא לתחושתו עדיין בסכנת חיים ולהגן עליו. קול זה כשהוא מוטמע היטב בפנים יכול לעזור לאדם החווה מחדש את הזיכרונות המודחקים, להתמודד עם החרדה והכאב ולהבין שרגשותיו אמנם אינם נעימים ומייצרים סבל אך גם אינם מסוכנים עבורו.

טיפול במנגנוני הכחשה והדחקה אצל ילדים ובני נוער: בעבודה טיפולית עם ילדים או בני נוער, המטפל יטפל בגישה מעט שונה וזהירה יותר. ולעיתים קרובות בדרך של הרחקה. אצל ילדים עדיין לא נרכשו כל הכלים המאפשרים להם להתמודד עם תכנים כואבים כמו גם רגשות לא נעימים העולים אל המודע . העור עדיין חשוף מדי. העבודה במקרים אלו תתמקד לרוב בכלים השלכתיים ומטאפוריים המאפשרים ריחוק מתחושת האיום על ה"עצמי". (קלפי קס"ם מותאמים, משחקים טיפוליים, כתיבה טיפולית ויצירתית, טיפול באמצעות בעלי חיים, ציור, ביבליותרפיה, דרמה תרפיה וכו`).

לסיכום: טיפול מתאים יכול לעזור לאדם לקבל את הרגשות השלילים שעולים בו קרי: כאב, פחד, אשמה, כעס, חרדה וכו`... להבין ולהאמין שהם מסוכנים לו ולא מאיימים על חייו. הטיפול מאפשר לאדם להתמודד עם הרגשות שמקננים בו, ולקבלם מבלי לקרוא עליהם תיגר, מבלי להדחיקם או לצאת עמם לדו קרב. שיטות טיפול רבות סוברות כי התמקדות רק ברגשות האופטימיים והחיוביים ללא קבלת הרגשות השלילים אינם מאפשרים לאדם להתמודד עם הרגשות הקשים שעולים בעקבות שינוי התכנים המאיימים לעלות אל המודע.


כתבות בנושא.