"מאז האירוע אני לא יכולה לישון, בקושי עובדת. אין לי חשק לכלום. כל דפיקה בדלת או אזעקה גורמת לי לחרדה, החלומות שלי מפחידים ואני מתעוררת בצעקה, מספרת מירי לחברה הטובה שגית
שגית שותקת לרגע, ואז אומרת, אני לא מבינה. אני מרגישה בדיוק כמוך. ריקנות, חוסר חשק לעבוד, פחד. מה יש לנו? זה רק אנחנו?
מהי פוסט טראומה קולקטיבית?
פוסט טראומה קולקטיבית יכולה להתרחש, כאשר קבוצה/קהילה/מדינה נמצאת במצב מסכן חיים חלקים ממנה או רובם.
טראומה קולקטיבית הינו אירוע או כמה אירועים המסוגלים לנפץ את הרגלי הסביבה והקהילה כולה. כולל אמונות, מנהגים, אופן החיים הרגיל, תפיסות דתיות או רוחניות, משמעות, מרקם חברתי ופסיכולוגי ועוד. מתייחס לאנשים שחוו אירועים משותפים מ סכני חיים כמו מלחמה, אסונות טבע, אלימות וטבח ועוד.
פוסט טראומה קולקטיבית, יכולה לסכן חלק מהכלל או הקהילה, אבל לייצר טראומה אצל הקהילה כולה. גם למשל אדם שהיה עד לטראומה יכול לחוות טראומה משנית, וגם עדות לטראומה באמצעי תקשורת יכולים לעשות זאת.
פוסט טראומה קולקטיבית מתרחשת כאשר קבוצה גדולה של אנשים מתמודדת עם אירוע או מאבק המסכן את חיייהם..
ברגע שאירוע מסויים מהוו איום לחיי אדם או לגורו, תופעות הטראומה משפיעות ויכולות להכיל סימפטומים של טראומה על הקורבנות.
מהן התופעות של פוסט טראומה קולקטיבית
תופעות כמו אי אונים, חוסר יכולת לחשוב בבהירות, חוסר בטחון, כעס כלפי הגורם המשפיע או אף כניעה , בלבול, העדר יכות להתמודד עם קשייים, אמוציות חזקות ועוד.
במצב הרגיל, האדם יכול להניח הנחות על החיים ולפעול לפיהם וכך לייצר לעצמו תחושת מוגנות (אני מוגן על ידי משפחה, מדינה, אל כלשהו). במצבי טראומה כאשר המוגנות מתערערת, נולד הקושי ליצור חסינות נפשית שאלות כמו "האם ועד כמה אני מוגן, עד כמה הקהילה שלי מוגנת ",עולות על פני השטח ונשאלות שוב ושוב.
מוצאים את עצמנו מושפעים ממצב שמעורר טראומה קולקטיבית) וחווים את ההשלכות של טראומה קולקטיבית,
באופן קולקטיבי בזמן הזה אנו חווים חיפוש אחר ה הנורמלי" החדש שלנו בעודנו מנסים לעבד, להתמודד וללמוד להגיב לטראומה הסובבת אותנו ובתוכנו. כאשר אנו מנווטים בזמנים אלה של טראומה קולקטיבית, הכרחי שנכיר השפעה של טראומה קולקטיבית, נכבד את חוויותינו, נרחיב אמפתיה לעצמנו ולאחרים, נשאל את עצמנו מה אנו צריכים ונקבע תוכנית התמודדות בתגובה, ננצל את המשאבים שלנו או נמצא משאבים שיכולים לתמוך בנו בהתמודדות עם טראומה
חשיפה תקשורתית לטראומה קולקטיבית
תקשורת ומדיה החושפת סיפורי טראומה חושפת גם את אלו שלא נחשפו אליה פיזית לטראומה קולקטיבית. המונח טראומה משנית מתייחס לאדם שהיה עד לטראומה בין פיזית א צפיה בסרטונים. הוא אולי לא נפגע עצמו, אבל החרדה, הסיכון וחברים שיכולים להיפגע חושפים גם אותו לאותה טראומה קולקטיבית שכל הקהיליה חווה.
הבנת האופן שבהם דימויים תקשורתיים יכולים לגרום למצוקה לטראומה קולקטיבית חשובה. מחקרים רבים מציעים שחשיפה כזו עשויה לשמש מגבר רגשי.
אבל וכאב וחוויות טראומטיות של אחרים בקהילה יכולות לעבור לכל הקהילה ולגרום למצבי דחק וחרדה.
הבדלים בין טראומה משנית לטראומה קולקטיבית
אדם שחווה אדם אחר שעבר טראומה יכול לחוות טראומה משנית, אולם קהיה שלמה שחוותה טראומה משנית בעקבות טראומה של חברים וחלק מהקהילה, סביר כי תסגל לעצמה תסמיני טראומה קולקטיביים: הימנעות, הסתגרות, חרדה פיזית ונפשית ועוד.
כשאנחנו עדיין חווים את הטראומה
במקרים בהם הטראומה הסתיימה, ניתן למטפל רשות להרגיע את המטופל. הטראומה הסתיימה, מותר לנשום, מותר להתחיל לטפל בפוסט טראומה. במקרים שבהם הטראומה רחוקה מלהסתיים, החרדה עשויה לשתק את מערך החיים הקודם.
מה מביאה איתה הטראומה הקולקטיבית?
לעיתים קרובות דיכאון, ריקנות, חרדה ואף למשברי משמעות וחיים
ברחבי הרשת נשמעים קולות של יוזרים המדווחים על תחושת ריקנות, קושי לחזור לתפקוד קודם, תהיות אמונה שונות ועוד. לעיתים כל המערך החברתי בקהילה משתנה. מנהגים שונים, מפגשים, אנרגיות קשות של עצב ואבל פוקדות את כולנו ,משתקות את היכולת והתשוקה לשמוח.
איך מתמודדים עם טראומה קולקטיבית?
כמה רעיונות שליקטתי מהתבוננות בחייהם של אנשים שמתמודדים כרגע עם טראומה קולקטיבית.
הימנעות ככל האפשר משמיעת חדשות או צפיה בסרטונים קשים.
שגרה. שגרה יומית מובנית. לא משנה של מה. לעשות כל מה שעשינו קודם גם אם זה קשה. צחצוח שיניים, לבוש, נקיון הבית, עיסוק בכאן ובעכשיו.
הסחת הדעת: כל דבר שיכול להסיח את הדעת מעט בעת הזו מבורך. סרט טוב, ספר, מוסיקה, שיחה עם חבר. השתתפות במחווה ואבל קהילתיים של הדלקת נרות יחדיו.
להיות חלק מהקהילה. טראומה קולקטיבית היא משהו שגם החבר והשכן בדלת ליד יבינו. לנסות לא להיות לבד בתקופה הזו. למצוא קבוצת חברים או אנשים שניתן להתאבל איתם יחדיו.
הכל מותר כעת. לבכות, לכעוס, לזעום, להרגיש חוסר משמעות וריקנות. מתוך הבנה שזה חלק מהטראומה שאנו חווים. הכל לגיטימי והכל מותר
להשתתף בשיחות קבוצתיות, לאו דווקא על נושא הטראומה והזנתה, אלא לתת לעצמנו אפשרות בשיחות אלו להביע את הכאב והכעס והרגשות העולים.
להבין שמשהו קרה, והחיים השתנו. כעת אנו באבל ולהבין את שלבי האבל כפי שאליזבת` רוס טבעה אותם: הכחשה, כעס, דיכאון, לא בהכרח בסדר הזה
טקסים. טקסים יכולים לעזור לקהילה הנמצאת במצב טראומטי: הדלקת נרות יחדיו, שירה, תפילה, מדיטציה.
להבין שאנחנו לא מסוגלים לתפוס את גודל הזוועה. ייתכן שלא צריך לנסות.
עזרה לאחרים. זה כוח הקסם. עזרה למי שהגיעו מהעוטף, עזרה למי שחווים מצוקה יכולה לחדש את תחושת השליחות להקל על הריקנות שאנו חווים כעת ביומיום
לסיכום
גם אם נאלצתי לעקור מבית ולעבור למקום חדש, לנסות ככל האפשר לנהל שגרה חדשה במקום החדש.
להימנע מהתבודדות, להתנחם בתוך הקהילה.
טקסי תפילה, נרות, שירה קדושה ועוד יכולים לזכך מעט את הכאב
פגישות קבוצתיות שבועיות עם מטפלים בטראומה
פגישות פרטניות
להימנע ככל האפשר מצריכה של יתר אינפורמציה, סרטונים קשים וחדשות מסביב לשעון. עזרה לאחרים הנמצאים במצוקה יכולה להסיח דעתנו וגם לתת לנו תחושה שאיננו לגמרי חסרי אונים, שאכן יש לנו משמעות כאן. מומלץ.
שנזכה לימים טובים ורגועים יותר.
טראומה קולקטיבית, לבריאות הנפש ולתפקוד: האם זה משנה מה אתם רואים? - אליסון הולמן, דנה רוז גרפין, פאולין לובנס, רוקסן כהן סילבר, 2020 (sagepub.com)
https://www.bing.com/search?q=https%3A%2F%2Fwww.psychologytoday.com%2Fus%2Fblog%2Flifting-the-veil-trauma%2F202005%2Fwhat-is-collective-trauma&form=TTASRC
הלקח מעיירה שהוצפה במים מזהמים: מה מלמדים מחקרים על טראומה קולקטיבית - גלובס (globes.co.il)
