על החברה
לקבלת עדכונים מהבלוג
קוד אבטחה:

אמא אוהבת

אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא והנה עוד סיפור שמוכיח את זה. סיפורה של אם הנושאת בתוכה את הכאב על קשייו הנפשיים וההתמודדות הלא פשוטה עם מחלתו של בנה, כמו גם את האהבה הגדולה, האופטימיות והאמונה שאותו קשר של אם לבנה תמיד נושא בתוכו. נשמח שתשתפו!
אשפוז ראשון,
הרגליים שלי נושאות אותי אל המקום בו נמצא הבן שלי. פעם כשהייתי ילדה, קראו לזה בית משוגעים ועכשיו הבן שלי שם. הוא במחלקת נוער, אמרו לי. אני נכנסת עם האיש שאיתי אל תוך המחלקה, דלת ברזל נסגרת מאחורינו ואני רואה את הבן שלנו מולנו. זה הבן שלנו, אבל העיניים שלו, אינן שלו, יש בהן מבט אחר, מבט שלא מכיר אותנו, מסך לא מוסבר, מנותק, מנוכר, עויין, נמצא במקום אחר, רחוק, לא מוכר...
"יש לו התקף פסיכוטי" אומר לנו אח שמזדמן במקרה למקום. התקף פסיכוטי? מה זה התקף פסיכוטי? מה המשמעות של צמד המילים הזה? אני שואלת בתוכי ונותרת ללא מענה,האח כבר הלך למקום אחר ואנחנו עומדים מול הבן שלנו שרק מסובב אלינו את הגב ואומר בקול עויין "תלכו מפה".
אף אחד לא הכין אותנו במחלקה ולא הסביר לנו מה זה התקף פסיכוטי, אף אחד לא נתן לנו רגע של מקום לעכל את הקורה, ניצבנו מול מציאות שלא ידענו מה פשרה.
אני אדם חוקר ואוהב ללמוד, היות והדבר "נחת עלינו" פניתי לד"ר גוגל, זה שתמיד פנוי בכל שעה, רק צריך להקיש "התקף פסיכוטי" ולגלוש ולהבין. הכי היה לי חשוב להתחבר לאנשים שעברו התקף כזה שיתארו לי את מה שהבן שלי לא יכול להסביר שהוא עובר. מצאתי אותם את האנשים האלה בפורומים שונים והם סיפרו לי על מה שעברו, דרכם ניסיתי להבין לאן נעלם הבן שלי בן השש עשרה וחצי, לאן נעלם הבן הנדיב, המנומס, המתוק, התלמיד המצטיין עם המוטיבציה הענקית, לאן נעלם הבן שלי שידעתי שתמיד יסתדר בעולם ואני לא אצטרך לדאוג לו כי הוא יודע להתמודד עם כל קושי, ניסיתי להבין אבל לא הצלחתי, אולי, פשוט כי לא רציתי להבין, רציתי רק את הבן שלי בחזרה, את זה שאני מכירה.
יום שישי אחד, לאחר תקופה שכבר היה מאושפז במחלקה, בחרתי, בחרתי להכיל אותו כמו שהוא, עם כל העוינות, עם המבט הזר, בחרתי להיות שם עבורו ולעטוף אותו, יהיה אשר יהיה. באותו יום כתבתי שיר קצר שהיה כמו מנטרה עבורי, שיננתי אותו במגרש החניה לפני שנכנסתי למחלקה וברגעים קשים, להזכיר לעצמי שאני מכילה אותו ככה כמו שהוא, כמו אישה שבתוך רחמה יש עובר והוא יכול לבעוט. הריון מסוג אחר, אחר גם ,כי הבן שלי הוא מאומץ ומעולם לא הריתי אותו.

באיזשהו רגע
הכנסתי אותך
לתוך הרחם שלי
בחזרה
האמת היא
שאף פעם
לא היית שם
אבל אני
הכנסתי אותך
לתוך הרחם שלי
בחזרה
הבית עמד לפני
כניסתה של שבת
הכול התנהל כרגיל
ואני
התעברתי
איש לא ידע.

 
חזרה ל->
פוסטים שיכולים לעניין אותך:

אני מסירה את הכובע בפני אותה אישה מבוגרת וכפופה הפוסעת באיטיות ברחוב. ידה הימנית תומכת בגבה להקל את עומס וזרמי כאב פריצת דיסק, אצבעות ידה השנייה מאדימות מכובד משקל של שקיות הפלסטיק העמוסות מזון בדרכה לתחנת האוטובוס להביא אוכל לבני משפחתה.


ראה מידע נוסף..

ראיון עם רותם פאר, מייסדת עמותת לנפ"ש

ומחברת הספר "בית משוגעים"


את השם רותם פאר שמעתי לראשונה כשהצטרפתי לקהילה שהיא מנהלת בפייסבוק. קהילה גדולה שמונה אלפי אנשים שהמשותף לכולם היא ההתמודדות הנפשית עם מחלת נפש. אנשים כותבים ומבקשים תמיכה, ומקבלים המון הכלה וכוחות מחברים מתמודדים אחרים. לקהילה קראה רותם "לוחמי נפש", ביטוי המבקש לשנות את הסמנטיקה של מתמודדי הנפש לנרטיב שונה לגמרי של גבורה אמיתית בהתמודדות עם מחלה נפשית.



ראה מידע נוסף..
מאמרים שיכולים לעניין אותך:

"מתאים לך ללכת לסרט אחי"?

"לא עזבו, אין לי חשק - מאז ה - 7 באוקטובר אין לי חשק.

סטנד אפ? הצחקתם אותי

סתם לשבת לקפה? הקפה יהיה מר



זוהי שיחה די שגרתית בימים אלו. אמנם חלק מהאנשים עדיין מבלים, אבל תחושות של חוסר חשק אנהדוניה פשטה בעם מאז ה - 7 באוקטובר.


מה פתאום שאלך להופעה, כשיש שבויים

מה פתאום שאשב לבלות כשיש נרצחים


ראה מידע נוסף..

ימים קשים עוברים עלינו כעת. ימי אופל שלא חווינו מעולם קודם. לא רק הניצולים והחטופים סובלים כעת, אנחנו כולנו חווים הלם, פחד ואפילו אשמה. מהי אשמת השורד?


ראה מידע נוסף..
***