|
|
|
|
|
אהובה מתחילה מחדש - שירות חונכות
|
|
דיכאון לא רק שגורם לסבל נוראי לחולה בו, לא רק שאינו מאפשר לחולה לתפקד אפילו בביצוע מטלות בסיסיות כמו הגינה, צחצוח שיניים ועוד, לא רק שכל משימה הכי קטנה נראית כבלתי אפשרית כמו לטפס על האוורסט, אלא שבנוסף לזה, דווקא בזמן שהאדם זקוק יותר מכל לתמיכה מהקרובים ומהסביבה, הם מתרחקים ונעלמים. לרוב האנשים קשה מאוד להתמודד עם דיכאון ועם אדם שסובל ממנו, והם מעדיפים להעלם דווקא שעה שצריך אותם יותר מכל.
זה מה שקרה לאהובה (שם בדוי). אישה בת 75, אחות לשעבר בעברה, המתגוררת כיום בבית אבות ירושלמי.
החונכת של אהובה, אישה מדהימה כת 60 המעבירה סדנאות בנושא זהות ומתגוררת בירושלים, לא ליקקה דבש בתחילה. תחילת הקשר בינן לא היה קל. בשל הדיכאון היה קשה מאוד לשכנע את אהובה לבצע מטלות פשוטות כמו לשמור על ההגיינה שלה, ללכת לחדר אוכל וכ`ו. אבל גם עם אהובה קרה מה שקרה למתמודדים בסיפורים הקודמים. כשהחונך אינו מוותר, הוא מתעקש על הקשר, הוא מתעקש להמשיך לטעת תקווה בחניך שלו ולהאמין בו בעצמו, פתאום מתחילים לראות אור קטן, וכמו תינוק שעושה לראשונה את צעדיו בהיסוס לכיוון אימו, נופל וקם, אבל עושה זאת לבד, גם אהובה החלה להתקדם, במקום בו רבים אחרים לא הצליחו. בזכות חונכת אופטימית ועקשנית, ודרך האמונה הגדולה שהחונכת נטעה באהובה, חל באהובה שינוי מדהים. ביטחונה בעצמה התגבר ולאט לאט החלה לחזור לעצמה. בשלב מסויים הקשר בינן התהדק עד כדי כך, שהחונכת עצמה ציינה שהיא מרגישה שהיא כבר לא רק "חונכת", אלא גם חברה. ההתקדמות של אהובה הייתה כל כך מדהימה ומרגשת, שאפילו הפסיכיאטרית של אהובה, הודתה שהתרופה הכי טובה עבור אהובה, זו החונכת שלה. אז הנה עוד סיפור כיצד חזר אור לליבו של אדם שהרגיש שחשך עליו עולמו. אהובה והחונכת שלה ממשיכות לבלות יחדיו. הן הולכות יחד למוזיאונים, יושבות בבתי קפה, ואהובה אף חזרה לתחביב ישן שלה: צילום. היא מסתובב במרכז ירושלים ומצלמת המון, דבר שלא עשתה כבר שנים רבות.
סיפורי הצלחה נוספים:
כאמא של מתמודד נבחרתי להיות אחת מהמנחים של יום העיון, נתבקשתי לספר את הסיפור האישי שלי. התהליך הזה היה קשה מבחינה נפשית והציף בי את הדרך הכואבת שעברתי. אני רואה את עצמי ואת משפחתי כמשפחה בהחלמה! אני מבקשת לשתף אתכם בסיפור האישי שלי בתקווה שהסיפור יסייע למשפחות של מתמודדים, ארגונים ועמותות המטפלים במצבים כאלו.
ראה מידע נוסף..
בכל פעם שאתם מסובבים את המפתח בדלת, חוזרים או יוצאים מביתכם באופן לגמרי אוטומטי, במהלך שיגרת חייכם, עצרו לרגע וחישבו על כל אותם אנשים שמתאווים לעשות זאת ממש כמוכם – לצאת החוצה, אל החיים, אל השמש, לראות אנשים. אבל לא יכולים: החרדה מאנשים, מהסביבה בחוץ ממה שיכול לקרות להם כשהם אינם מרגישים מוגנים, משתקת אותם ומשאירה אותם גלמודים, לבד בביתם, בתוך סבל עמוק ובדידות כואבת ועצובה.
ראה מידע נוסף..
חוסר ויסות רגשי, בזבוז כספי כרוני, התנהגות תוקפנית והפרעת אישיות גבולית קשה הרחיקו מנדיה (שם בדוי) כל גורם תמיכה חשוב שיכול היה לעזור לה לצאת מהכאוס בו חייתה.
נדיה הגיעה לשירות שלנו עצובה, תוקפנית ומיואשת. לא הייתה לה שיגרת יום , שנים רבות נהגה להסתובב ברחוב ללא מטרה, התנהגותה הייתה לא שקולה והחרדות שלקתה בהן, כמו גם פלאשבקים קשים וסיוטים שפקדו אותה בעקבות אירוע פוסט טראומטי בעברה, הפכו את התנהגותה מול אנשים אחרים לקשה ותוקפנית.
ראה מידע נוסף..
רובנו לא נדע לעולם מה זה אומר להיות גר וזר בארץ נכריה: כמה זה קשה להסתובב ברחוב כשאתה לא מבין מה אנשים סביבך אומרים, כמה זה קשה לשבת מול פקידה בביטוח לאומי או בקופת חולים כשאתה לא מבין מה היא מנסה להסביר לך. להתמודד עם קשיים בירוקרטיים ועם תרבות חדשה כשבנוסף לכל גם צילה הכבד של מחלת הסכיזופרניה בה לקית, מאיים עלייך כמעט כל הזמן, אבל קשיי השפה גם לא מאפשרים לך להסביר היטב מה בדיוק אתה מרגיש ולתאר את המצוקה שלך.
ראה מידע נוסף..
|
|
|
|
|
|
|
|
