סיפורי הצלחה

הגיבור שיצא אל החיים - דיור מוגן אשדוד

בכל פעם שאתם מסובבים את המפתח בדלת, חוזרים או יוצאים מביתכם באופן לגמרי אוטומטי, במהלך שיגרת חייכם, עצרו לרגע וחישבו על כל אותם אנשים שמתאווים לעשות זאת ממש כמוכם – לצאת החוצה, אל החיים, אל השמש, לראות אנשים. אבל לא יכולים: החרדה מאנשים, מהסביבה בחוץ ממה שיכול לקרות להם כשהם אינם מרגישים מוגנים, משתקת אותם ומשאירה אותם גלמודים, לבד בביתם, בתוך סבל עמוק ובדידות כואבת ועצובה.
זה מה שקרה לויליאם שלנו.38 (שם בדוי) ויליאם הגיע אלינו כשהוא סובל מחרדות, מפחד גדול מכל רעיון של יציאה מהבית או קשר עם אנשים אחרים. וכפי שקורה רבות לאנשים בעלי אפיזודות דיכאוניות החיים לבדם, הוא הזניח את עצמו, את ההגיינה שלו האישית והסביבתית. מצאנו לפנינו איש עצוב. מבולבל ומפוחד מאוד, הסובל מהפרעה סכיזואקטיבית ו OCD

טיפול נכון דורש זמן, עקביות, אמונה ואופטימיות. בטיפול אין קסמים וכדי לראות תוצאות צריך לדעת מראש שמדובר בתהליך הדרגתי, אבל אנחנו לא ויתרנו על ויליאם. תהליך הרמרסיה והשיפור בחייו, אמנם לקח מספר שנים, הוא לא קרה בן רגע, אבל דווקא זה מה שהפך את השיקום שלו לכל כך מרגש ומשמעותי עבורו ועבורנו.

אותו ויליאם שכל כך פחד בעבר מהתמודדות עם יציאה מהבית, תקשורת עם אנשים אחרים, יוצא היום באומץ רב אל החיים ונחוש בדעתו לחיותם ולחיותם טוב. הוא עובד במפעל המוגן, מתקשר עם האנשים בעבודתו, ולמד להתגבר באומץ הראוי למלוא ההערכה על החרדות שהיו מקובעות בו כל כך חזק במשך שנים רבות.

בעידוד הצוות הוא לוקח היום גם חלק גדול ופעיל בפעילויות פנאי, הגדיל את מעגל הקשרים החברים, ואף חווה זוגיות קצרה.

אנו גאים לראות כיצד מאדם מכונס ומבוהל וחרד מאנשים, הפך ויליאם לאדם מאושר יותר, מחוזק יותר ובעיקר - עצמאי.
כן, היום גם ויליאם שלנו, יכול להיכנס ולצאת מהבית כרצונו, כאחד האדם. שוב אינו כלוא בתוך הבית ובתוך חרדותיו ובדידותו.

ויליאם מקפיד להגיע לפגישות באופן סדיר והחל אף להיות מודע לחזותו החיצונית ולהגיינה שלו. בימים אלו הוא אף מקבל בימים אלו הוא מקבל מהקופה טיפול פסיכולוגי מותאם ל OCD

לנו נשאר רק להסיר את הכובע, להריע לכוח הרצון של ויליאם, לכברת הדרך הארוכה שעבר מחיים של בדידות כואבת ופחד מאנשים ליציאה החוצה, לחיים עשירים במעשים, פעילות חברתית ואף מימוש הרצון בזוגיות.
חזרה ל->
סיפורי הצלחה נוספים:

כאמא של מתמודד נבחרתי להיות אחת מהמנחים של יום העיון, נתבקשתי לספר את הסיפור האישי שלי. התהליך הזה היה קשה מבחינה נפשית והציף בי את הדרך הכואבת שעברתי.
אני רואה את עצמי ואת משפחתי כמשפחה בהחלמה!
אני מבקשת לשתף אתכם בסיפור האישי שלי בתקווה שהסיפור יסייע למשפחות של מתמודדים, ארגונים ועמותות המטפלים במצבים כאלו.

ראה מידע נוסף..

חוסר ויסות רגשי, בזבוז כספי כרוני, התנהגות תוקפנית והפרעת אישיות גבולית קשה הרחיקו מנדיה (שם בדוי) כל גורם תמיכה חשוב שיכול היה לעזור לה לצאת מהכאוס בו חייתה.

נדיה הגיעה לשירות שלנו עצובה, תוקפנית ומיואשת. לא הייתה לה שיגרת יום , שנים רבות נהגה להסתובב ברחוב ללא מטרה, התנהגותה הייתה לא שקולה והחרדות שלקתה בהן, כמו גם פלאשבקים קשים וסיוטים שפקדו אותה בעקבות אירוע פוסט טראומטי בעברה, הפכו את התנהגותה מול אנשים אחרים לקשה ותוקפנית.

ראה מידע נוסף..

רובנו לא נדע לעולם מה זה אומר להיות גר וזר בארץ נכריה: כמה זה קשה להסתובב ברחוב כשאתה לא מבין מה אנשים סביבך אומרים, כמה זה קשה לשבת מול פקידה בביטוח לאומי או בקופת חולים כשאתה לא מבין מה היא מנסה להסביר לך. להתמודד עם קשיים בירוקרטיים ועם תרבות חדשה כשבנוסף לכל גם צילה הכבד של מחלת הסכיזופרניה בה לקית, מאיים עלייך כמעט כל הזמן, אבל קשיי השפה גם לא מאפשרים לך להסביר היטב מה בדיוק אתה מרגיש ולתאר את המצוקה שלך.

ראה מידע נוסף..

לעיתים חולפים הימים באיטיות מרגיזה, יום ועוד יום בתוך שיגרת קיום מתישה, לעיתים נדמים השבועות כמסע סיזיפי ללא תקווה. אבל לחיים יש את היכולת שלהם להפתיע אותנו תמיד במסע קיומנו. כוחות עצומים שמתגלים דווקא כשנדמה שאפסו הסיכויים . כשנדמה שאין עוד תקווה, פתאום קורה דבר מה מופלא, שמשנה הכל.

ראה מידע נוסף..
***