כולנו רוצים להיות רזים ורזות. בחברה המודרנית, הרזון נחשב לאידיאל היופי, גברים ובעיקר נשים יעשו הכל כדי להוריד קצת במשקל מתוך אמונה שזה יעזור להם להראות טוב יותר בעיני עצמן ובעיני המין השני.
החברה המודרנית כל כך סוגדת לרזון, עד שבחנויות בגדים כמעט לא ניתן למצוא מידות גדולות מעל 42. המילה רזית, הפכה למילת פלאים בקרב נשים. מי שרוצה להחמיא לחברתה לא תאמר לה כל הכבוד על היצירה/ עבודה/ מחשבה/מטרה, היא תאמר לה "רזית".
העיסוק במשקל הפך כל כך אובססיבי בחברה המודרנית, שכמעט בכל מקום ניתן למצוא פתרון קסם להרזיה מהירה: דיאטת תפוחים, דיאטת אשכוליות, דיאטה ללא פחמימות, מכוני כושר, מאמנים אישיים.
אבל יש נערות שהרצון להיות רזה הפך אצלן לאובססיה ולהפרעה מסוכנת מאוד וקשה. נערות ונערים אלו וגם מבוגרים חווים פחד וחרדה קיצונית כל כך מפני השמנה שלעיתים הם ירעיבו עצמם עד מוות.
בשלב מסוים חל עיוות קשה בתדמית הגוף, גם אם ירדו קילוגרמים רבים וגם אם מצבם קשה והמשקל מראה שהם סובלים מתת משקל, הם תמיד יהיו משוכנעים שהם עדיין שמנים. האוכל הופך להיות האויב מס 1 שלהם. הם מסוגלים להרעיב עצמם במשך חודשים , ולהתקיים על מים בלבד. גם נערים וגברים יכולים לסבול מאנורקסיה אבל הסטטיסטיקה מלמדת שרוב החולים במחלה הן בעיקר נשים.
תסמינים:אחד התסמינים של נערות ונשים הלוקות באנורקסיה, הוא דווקא עיסוק אובססיבי מוגבר באוכל. הן אמנם לא אוכלות בעצמן, אבל יתנדבו להכין ארוחות לכל המשפחה, ידעו הכל על אחוזי שומן וקלוריות בכל מאכל, יאספו מתכונים וידברו שוב ושוב על קלוריות ומאכלים. רובן יעסקו בפעילות גופנית שאמורה לגרום להרזיה כמו חדר כושר, פילאטיס וכו`. חלקן אף ישתמשו במשלשלים והקאות כשיאכלו או יוכרחו לאכול. הן יעשו זאת בדרך מניפולטיבית כדי שהסביבה לא תדע.
לרוב אם יאמרו אנשים למישהי הלוקה באנורקסיה: איזה יופי את נראית, היא תתרגם זאת ל"השמנת". הן יעדיפו לשמוע משפטים כמו: "את נראית רע" שבתפיסה המעוותת של ההפרעה גורמת להן להאמין שהכוונה היא לכך שהן הצליחו לרזות עוד.
כדאי לדעת שאנורקסיה היא מחלה מסוכנת מאוד העשויה לגרום למוות. הגוף המורעב הופך רגיש למחלות ולבעיות לב. וקיימים סיכונים כמו התקפי לב ומוות, לכן ברגע שהמשפחה מודעת לנושא, כדאי להוביל את הנער/ה או האיש/ה לטיפול מידי במרפאה להפרעות אכילה, ולעיתים בעת הצורך כשמדובר בסכנה ממשית לחיים, גם לאשפוז שתחילתו בזונדה ואחר כך לאשפוז במחלקה להפרעות אכילה בו ינסו לטפל בהפרעה באמצעים שונים.
ממחקרים שונים שנעשו עלה כי רוב הסובלים מההפרעה הם בעלי אישיות פרפקציוניסטית, רוב הנערות הן תלמידות טובות מאוד, ומתקשות להתמודד עם ציונים לא טובים, לרוב הן ישמרו על רגשותיהם לעצמן, ינסו לרצות את הסובבים להן, מעטים מהן יעזו להביע כעס או לנקוט בריב מול אחרים, מחקרים סטטיסטיים שנעשו מצאו שלמרבה הפלא רוב הלוקות באנורקסיה דווקא מעולם לא היו שמנות מאוד, אולי בעלות עודף משקל או שמנמנות.
הטריגר להפרעה יכול להיות מילה או משפט שנאמרו על ידי קרובים והורים כגון: תפסיקי לאכול כל כך הרבה שוקולד, תראי איך השמנת. אבל לרוב זהו רק הטריגר להופעת ההפרעה, שייתכן שגם בלעדיו הייתה מופיעה במועד אחר. הסיבה לכך הרבה יותר עמוקה לרוב, ותפקידו של איש המקצוע והמטפל למצוא אותה.
העיסוקים החברתיים והפעילות והעניין בתחומים אחרים במהלך המחלה, הולך ופוחת. העיסוק העיקרי בעת זו היא במשקל, כמה עליתי, כמה ירדתי, איך לגרום לכך שארד יותר, מה עושים כדי למנוע מהם להכריח אותי לאכול? כמה זמן הליכה יגרום לי לאבד קלוריות ועוד...
רוב הלוקות באנורקסיה יעדיפו כשהן כבר אוכלות, לעשות זאת לבד. קשה להן מאוד לאכול עם בני המשפחה או לדעת שצופים בהן כשהן אוכלות. חלקן מתארות תחושות ומחשבות שנגעלים מהן שצופים בהן אוכלות.
הפרעה דומה אך שונה נקראת בולימיה: בניגוד לאנורקסיה בה הלוקה בהפרעה לא מביאה דבר אל פיה במשך חודשים רבים, בהפרעת בולימיה הנערה/אישה לוקה בהתקפי אכילה לא נשלטים, ולבסוף מקיאה או משלשלת את מה שאכלה.
טיפול:מאחר ומדובר במחלה מסוכנת העשויה לגרום למוות, קודם כל יטופלו הלוקות בה טיפול פיזי כדי לאזן את מצבן הגופני. במקרים קיצוניים כאשר יש סכנה ממשית לאבדן החיים, יאושפזו בבית חולים והטיפול המידי יהיה זונדה כדי להכניס לגוף את החסרים, אחר כך בהתאם למצבן יקבע הרופא המטפל האם יומלץ גם על אשפוז פסיכיאטרי ותזונאית שתעזור להן להתמודד עם הקושי באכילה מבלי לפחד מהשמנה.
במקביל יינתן גם טיפול נפשי ולעיתים תרופתי של נוגדי חרדה ודיכאון, שעשויים להפחיד את החרדה מהאוכל והשמנה וכמובן טיפול פסיכותרפי יכול לעזור רבות לסובלות מההפרעה להבין את מצבן ולשנות את דפוסי החשיבה.
מחקרים שונים שנעשו מעלים סברה כי הלוקות בהפרעת אכילה ייתכן וסבלו בילדותן מסוג כלשהו של פוסט טראומה או פגיעה מינית בילדות. אולם עדיין קיימות מחלקות בנושא. במקרים בהם אכן עלה כי מדובר בטראומה בעבר, יש לטפל גם בפוסט טראומה באמצעות טיפול בשיטות השונות (ראו כתבה קודמת)
טיפים להורים ולמשפחה:היו ערניים. אם בתכם מתחילה להוריד במשקל באופן מהיר מדי ומוזר, אם היא מתרצת שוב ושוב את אי רצונה לאכול יחד עם המשפחה, אם היא מסתגרת רבות בשירותים, אם היא מתחילה לעשות כושר באופן אובססיבי, אם היא מאבדת עניין בתחביבים, חברים, ומתעסקת המון באוכל ובמתכונים, אם מצב רוחה נראה ירוד ואפילו מדוכא, אם היא מסתגרת הרבה, ייתכן וזוהי תחילתה של ההפרעה, וכדאי לא לחכות אפילו לרגע, ולקחת אותה מיידית לטיפול ובדיקה.
ילדים ובעיקר בנות בגיל ההתבגרות מאוד רגישות למשקלן, אנא היזהרו ממשפטים כמו: אם תמשיכי לאכול ככה, תשמיני נורא, או: השמנת קצת, מה עם דיאטה? ובעיקר אל תתעסקו בעצמכם במשקל לידן ואל תדברו יותר מדי על חשיבות תדמית הגוף מולן. אם לכם עצמכם בעיה עם המשקל, טפלו בה אבל נסו לא להשליך זאת על הילד/ה את הפחדים שלכם עצמכם מהשמנה.
אפשר להכין אוכל בריא, להנגיש לשולחן גם כמות גדולה של פירות וירקות ולאכול בעצמכם, להימנע להטיף או להרצות לנערה על החשיבות שבאכילתם במניעת השמנה, אבל כדאי מאוד להימנע ממשפטים מטיפים הקוראים לילד/ה שמנה או מאיימים עליה שתהיה כזאת אם תמשיך לאכול כאוות רצונה.
לכתבות בנושא:
הכותבת/עורכת שיר שוורץ מנחת סדנאות כתיבה אינטואיטיבית לפגועי נפש. עובדת בקידום פרויקטים שיקומיים המתמחה במתן שירותי שיקום למתמודדים עם מחלות נפש סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה, דיכאון, OCDDD, הפרעה דיסוציאטיבית, הפרעה דו קוטבית.
