חשיבותה של סמנטיקה

אדם שהגיע לטיפול פסיכולוגי, פרץ בהיסטריה לחדר המטפלת בחרדה "הוא חזר, הדיכאון חזר. התעוררתי בבוקר בהרגשה איומה" המטפלת הקשיבה רגע ושתקה. ואחר כך אמרה בלחש, בוא ננסה לשנות את הסמנטיקה של המילה, לא נקרא לימים האלו שבהם אתה חסר מצב רוח וכוחות, דיכאון, אלא מצב רוח רע, מה אם תאמר לעצמך: "אני מרגיש עכשיו שאני קצת מצוברח היום, ומותר לי להיות במצב רוח רע".

השאה 1: אני לא אוהב את עצמי", חיזוק הקיבעון: "עד שלא תלמד לאהוב את עצמך, לא תאהב אחרים".
השאה 2: "יש לי אישיות דיכאונית" חיזוק הקיבעון :"עד שלא תיפטר מהאישיות הבעייתית, לא תוכל לחוות ימים טובים"

אולי ניתן להפוך את ההשאות באמצעות סמנטיקה פשוטה? לדוגמא
השאה 1: אני לומד לקבל את עצמי חיזוק: אני יכול לחיות בלי רגשות אשמה כלפי עצמי
השאה 2: יש לי לפעמים מצבי רוח חיזוק: יש לי גם תקופות טובות בחיי.

כאשר נייצר לעצמנו חוויות מסוג שונה מאותן אלו שמאשררות את הקיבעון המחשבתי והרגשי שנלכדנו בתוכו, נוכל ללמוד כיצד להפריך את ההשאות המקובעות והאמונות שאנו לוקחים איתנו לעבודה, לזוגיות ולמערכות היחסים ולעצמנו.
לסמנטיקה ולמשפטים שאנו אומרים לעצמנו חשיבות עצומה. האוזן שלנו שומעת את הקול ותת המודע קולט היטב את האמירות והמחשבות שלנו על עצמנו.
אם אנחנו אומרים לעצמנו: "היום אני מרגיש שאני בדיכאון" תת המודע שלנו מאמין לנו. הוא מאמין לכל השאה ואמירה שלנו ופועל בהתאם. כשאנחנו מעט משנים את המשפט ואומרים:"היום אני במצב רוח קצת רע" וזה בסדר. מותר לי להרגיש גם לא כל כך טוב לפעמים, אנחנו משנים לגמרי את הסטייט אוף מיינד שלנו.

גם משפטים כמו "אני צריך ללמוד לאהוב את עצמי" מעוררים תחושת איי נוחות וגם רגש אשמה. כאמור תת המודע שלנו מבין מאיתנו את ההשאה:"אני לא אוהב את עצמי" או "אני לא בסדר שאני לא אוהב את עצמי" ומיד אנחנו חשים רגשות אשם על כך שאנחנו לא בסדר שאנחנו לא מצליחים לאהוב את עצמנו. אבל בסופו של דבר, אצל רוב האנשים מקננת המון ביקורת עצמית ושיפוטיות שאינה קיימת כשהם באים להכיל את האחרים והחברים סביבם.

אז מה אם נשנה גם פה את הסמנטיקה. במקום לומר:"אני לא אוהב את עצמי" או "אני צריך לדעת לאהוב את עצמי" נשנה זאת ל"אני לומד לקבל חלקים בעצמי". זה כבר נשמע פחות מפחיד ומאיים.

קיימים משפטים רבים אחרים שאנחנו נוטים ללומר לעצמנו. אנחנו מאמינים לכל משפט שלנו, לכל מחשבה, ומתנהגים כאילו הם המציאות ולא תסריט שהכתבנו לעצמנו. ואולי אנחנו תוצר של סך כל אמירותנו, אמונותנו ומחשבותינו? יש ערך רב באמירות שאנחנו אומרים לעצמנו, וזה כמובן לא אומר שאנחנו לא צריכים לשתף את שעל ליבנו ואת מה שאנחנו חשים. הסמנטיקה כאן משחקת תפקיד חשוב מאוד באוטוסגסטיה העצמית שלנו.

משפטים נוספים שאנשים נוטים לומר לעצמם :"אני לא בסדר, עשיתי שגיאה איומה" את הסמנטיקה ניתן לשנות ל:"עשיתי טעות ומותר לי לטעות לפעמים".המילה תמיד למשל היא מילה מאוד מגבילה. אנחנו שומעים את זה מהורינו, חברים, בני זוג ולומדים ללומר את זה גם לעצמנו.
לדוגמא:"למה אתה תמיד חייב להגיד הכל" או "למה אני תמיד נכשל בכל דבר" שינוי סמנטיקה גם כאן יכול להקל עלינו:"" אתה מה שאתה חושב, אני מעריכ/ה את הכנות שלך" או "אני מדי פעם מנסה ולא מצליח. זה קורה לכולם"