"כולנו רקמה אנושית אחת חיה" - תת מודע קולקטיבי - יש חיה כזו?

קודם כל נדבר קצת על המושג תת מודע – תארו לעצמכם תכנת מחשב שבה תיקיות גלויות ותיקיות נסתרות שאין לכם דרך להגיע אליהם. התיקיות הנסתרות נמצאות בתת המודע שלנו. לפי פרויד תיקיות אלו של תת המודע משפיעות למעשה על כל חיינו הבוגרים, הן יכולות להכיל מערכות משפחתיות, יחסי הורים וילדים, מיניות מסוות, יצרים, תשוקות, מאוויים היכולים לגרום לאדם לרגשות לא נעימים מבלי שיהיה מודע מדוע ומהיכן הם באים. התיקיות הנסתרות שאין לנו דרך להגיע אליהם משפיעות על התיקיות הגלויות מבלי שנדע זאת, כדי להגיע לאותן תיקיות נסתרות פרויד פעל בשיטת האנליזיה הידועה המנסה לעורר את אותם זכרונות רדומים ולהעביר את התיקיות מתת המודע למודע על מנת לרפא את האדם.

פרויד חילק את נפש האדם ללבידו, אגו וסופר אגו, הסופר אגו הוא ההתנהגות החברתית המצופה מאיתנו המרסנת את היצרים והלבידו, הלבידו הוא היצרים המיניים והדחפים שאנו נאלצים להדחיק בשל הסופר אגו שמרסן אותנו והאגו הוא האני, הצורך הראשוני האגואיסטי, כאשר התינוק מבקש לשתות ולאכול ולהתנחם הוא פועל לפי האגו הראשוני שלו. אין לו עדיין סופר אגו המנתב אותו להוראות וחוקים חברתיים וריסון יצרים.

תת המודע אם כן על פי יונג, הינו החלק בנפשנו שהינו נסתר מעיננו, הוא למעשה מגן עלינו בכך שאיננו זוכרים או מדחיקים אותו, מאחר ואף אדם לא יכול להסתובב ימים שלמים עם זכרונות קשים או טראומטיים או זכרונות לאחר הלידה, יחד עם זאת לעיתים תת המודע בא לרועץ כאשר קיימים דברים שאנו לא יכולים לזכור ובאופן לא מודע עדיין מפריעים לנו לתפקד בחיי היומיום ובהווה שלנו כאנשים שלמים ובוגרים.
יונג תלמידו המסור של פרויד, היה הראשון להרחיב את המונח תת מודע לתת מודע קולקטיבי.

הוא לא ביטל את התפיסה של פרויד על הלא מודע והתת מודע שנאסף בזיכרונות וטראומות עבר, אך הוסיף עליהם נדבך נוסף – תת מודע קולקטיבי. תת המודע הקולקטיבי לפי יונג אינו רק זיכרונות אינדבידואלים, אלא מידע שנאסף מדורות רבים העוברים בתורשה עוד מהאדם הקדמון. הוא נתן כדוגמא דברים שמעולם לא נלמדו קודם אותם אנו מכנים אינסטינקטים: אינסטינקט שאינו למידה בשל התנסות, אלא ידע שהגיע מלידה.

יונג חקר ומצא להפתעתו קשר בין תרבויות שונות בעולם, גם בתרבויות נידחות ביותר, הוא מצא דברים דומים (אותם כינה ארכיטיפים) המשותפים לכל בני האדם. לדוגמא: האם המיניקה והמגוננת, אינסטינקט ההישרדות ועוד.

יונג מצא להפתעתו כי קיים קשר בין כל הדתות בעולם וכל הדתות למעשה מדברות על דברים דומים: קיומה של ישות, או כמה ישויות מגינות בעולם, הקשר הסימביוטי בין האור והצל (שגם אותם כינה יונג ארכיטיפים), האמונה שללא צל אין יכולת לזכות באור או להבדיל בינהם, סיפורים על תגמול של אנשים אלו הנמצאים בתהליך למציאת האור והטוב ועושים טוב כדי לקבל תגמול או תיקון לנשמותיהם(קארמה, גן עדן, גילגולי נשמות), לפי יונג בכולנו קיימים ארכיטיפים המשמרים את הזיכרון הלא מודע שלנו לשנים רבות: הארכיטיפים הם סמלים הקיימים בכל התרבויות: האב, הילד, האלוהים (האור), השטן (הצל), לידה, מוות, פרידה, אנימה (הנקבה), אנימוס (הזכר) בריאה וכו`..

הצל לפי יונג אינו חלק נפרד מאיתנו, ויונג אינו רואה בו משהו רע או אויב, הצל הוא רק החלק בנפש המייצג את החלקים האפלים או המשבריים בנפשו של האדם עליו הוא מנסה להתגבר. הצל אינו אויב כאמור אלא רק חלק בנפשו של האדם שמייצג חלק ממנו. "אם לא תתעסק עם הצל שלך", אמר פעם יונג, "הוא יתעסק איתך". לפי יונג בני האדם פועלים אמנם לפי חוויות העבר כפי שטען מורו פרויד, אבל הלא מודע הוא לא רק זכרונות עבר אלא גם מטרות לעתיד, רצון למימושם גם אם אותן מטרות עדיין שוכנות בתת המודע ואינן מודעות לאדם עדיין ונסתרות מעיניו. עוד דבר שהכעיס מעט את פרויד הוא פירושו של יונג את מושג הלבידו, בו לא ראה רק צרכים מיניים שלא באו לידי ביטוי וקשורים לעברו של הילד והתינוק מול התשוקות האדיפליות הנסתרות שלו כלפי הוריו, אלא מקור לאנרגית חיים הכוללת רגשות וצרכים, מיניות כמו גם מחשבות.

בניגוד לפרויד, יונג דיבר רבות על הצורך בהגשמה עצמית הוא קיבל את עמדתו של פרויד שהאדם מתמודד רוב ימיו עם זכרונות הילדות שמניעים אותו, אבל הוסיף עליה את רצונו של האדם במשמעות קיומית ומילוי פוטנציאל אישי ופיתוח עצמי, הוא האמין כי שחרורו של האדם יבוא לא רק משחרור זכרונות טראומטיים, אלא גם כהנעה לעתיד וחתירה למימוש עצמי. ויקטור פרנקל אחד מתלמידיו של יונג, אף הרחיב זאת לכדי תורה בשם הלוגותרפיה, ספרו האדם מחפש משמעות מדבר על כך שמשמעות לקיום היא אחד האלמנטים החשובים ביותר בריפוי נפשו של האדם.

אחת הסברות האופטימיות ביותר של יונג, בניגוד לזו של פרויד שהאמין שהאדם מגיע לתבנית אישיותו המלאה בגיל 5, היא שהאדם מתפתח כל חייו ועשוי להשתנות במשך כל חייו.

חלומות
יונג התעניין במיוחד בחקר החלומות, ומצא בהם הוכחות נוספות לתיאוריה שלו על תת המודע הקולקטיבי. הוא דיווח למשל כי אנשים שראו בחלומותיהם עב"ם בחלומותיהם תמיד תיארו אותו כדבר מ ה עגול וזוהר. ניתן לחשוב כדוגמא גם על אנשים המתארים דימוי של מנהרה שסופה אור גדול כדימוי של קירבה אל המוות בחלומותיהם או בקומה.יונג פיתח את רעיונותיו בימים בהם המדע הוא זה ששלט וקשה מאוד היה לעמיתיו לקבל רעיונות שהיו מעט מיסטיים לפי תפיסת המדע והפסיכיאטריה בימים אלו.

אז מה בעצם ההבדל בין תת מודע לתת מודע קולקטיבי?
תת המודע לפי פרויד הם כל הזיכרונות הלא מודעים ,הנשכחים שאנו אוצרים בתוכנו ומדחיקים, זיכרונות אלו אופיינים לאדם האינדבידואלי הפרטיקולרי, ולחייו הנבדלים מחיי כל אדם אחר, לעומתם תת המודע הקולקטיבי, אופייני לכל בני האדם, אלו סמלים קולקטיביים (ארכיטיפים) תת מודעים.

הטיפול בשיטתו של יונג
לשיטתו של יונג, על המטפל לחתור אחר היכולות והפוטנציאל של המטופל, לעזור לו לפתח את האפשרויות שטמונות בתוכו. יונג האמין שאנו לא נולדים לעולם טבולה ראסה (לוח ריק) גם בתינוק בן יומו, מקננים הדימויים התרבותיים והחברתיים של העולם אליו נולד והארכיטיפם השונים. יונג טען כי בתהליך של פיתוח אישיות עצמאית וכלל שאדם נעשה מודע יותר לארכיטיפים בתוכו (הצל, הילד, האנימה והאנימוס), כך יקל עליו למצוא את דרכו ולהבריא את נפשו – למצוא את הארכיטיפים האבודים המסתתרים בתת המודע (החלקיים הציליים, האני, הילד) ועוד, יונג רואה בטיפול בעיקר מקום בו ההיבט האינדבידואלי של חיזוק האישיות של האדם הוא זה שצריך לבוא לידי ביטוי כדי לגרום לטיפול להיות אפקטיבי ונכון. חיזוק האני של המטופל הוא נדבך חשוב בעיני יונג או הכרה בכל חלקי הנפש, גם אלו הציליים שהודחקו לתת המודע או שהסופר אגו המונח אותו טבע מורו של יונג פרויד, גרם להדחקה ולפחד מהם.

יחד עם זאת על הטיפול לפי יונג, לתת מענה לא רק לחלק האינדבידואלי, אלא גם לחברה בה חי אותו אדם ולתרבות אותה ספג. אבל את חלק מעבודה הטיפולית לפי יונג, יעשו גם חלומותיו של האדם. החלומות לפי יונג יכולים לספר סיפור שלם על החלקים הלא מודעים בנפשו של האדם, הארכיטיפים והחלקים הציליים איתם מתמודד האדם. החלומות הם אחד הכלים והאמצעים החיוניים בטיפול היונגיאני. מטפלים יונגיאנים מרבים להשתמש בסמלים, דימויים כדי לטפל באחרים. בנוסף ישתמשו רבות בדמיון ובאמצעים יצירתיים כמו עבודה על סימבולים דרך ארגז החול המשחקי: ציור, כתיבה, תנועה, פסיכודרמה ועוד.