מכתב ממטופלת / מאת יעל (השם המלא שמור במערכת)

אני כבר יותר מחמש שנים בלי יצרים, כלום. נאדא. אין חשק לכלום. לא שלא בא לי אבל ברגע שאני פוגשת מישהו חדש, משהו נכבה אצלי בפנים. זה ישמע לך קצת מוזר, אבל אני כן יכולה להתאהב, כלומר להתרגש ממישהו חדש, אבל לא פיזית. אני יכולה להתאהב בשיער, בעיניים, בגוף, בדיבור רך ומלטף, אבל אין לי תשוקה, כלום. אפס. אני מקווה שלא תאמרי לי כמו האחרות שאני א מינית, אני יודעת בוודאות שאני לא. היה חבר קבוע שנתיים. מקווה שאת לא מאלו שיחפרו לי ויכסחו לי את הצורה עם ילדות ושטויות, כי הילדות שלי הייתה רגילה לגמרי. לא עברתי שום טראומה מינית, ויש לי שני הורים מקסימים ואחות קצת מרגיזה.

את לא מבינה כמה קשקשו לי כל הזמן, הקשר עם אבא, הקשר עם אמא, הקשר עם בן הזוג, היה לי בן זוג מקסים, נפרדנו כי נסע להולנד לשנתיים ואני רציתי ללכת ללמוד, שום דבר טרגי. לא בכיתי על הכר בלילות כשעזב, התגעגעתי קצת, חודש חודשיים ועבר לי. ואין לי פחד מקשר חדש. הפחד היחיד שלי זה שמישהו יגלה שאני נכה, כי זה סוג של נכות נכון? כלומר לא נכות נראית, ולא כזו שמישהו יתן לי כסף עליה מביטוח לאומי, אבל ככה אני מרגישה. כמו נכה. הגוף שלי הפסיק לעבוד, הלב לא מרגיש כלום כלפי אף אחד. אין לי רגשות. היו פעם. היום אין כלום. וזה לא מנגנון הגנה או משהו כמו שניסו להגיד לי. אני לא מפחדת להתאהב, אני מתה להתאהב, להרגיש שוב את הפרפרים האלו בבטן, להרגיש תשוקה למישהו אבל . אני מרגישה כאילו אני כבר לא קיימת מבפנים. הגוף שלי מושבת והלב משפיט אותי,

מה את אומרת? אני מקרה קשה? אחת מהמטפלות הקודמות שלי ניסתה לשכנע אותי להיות עם אישה. הייתי בהלם. אני מעולם לא נמשכתי לנשים, ולא נמשכת גם עכשיו. זו בכלל לא הבעיה שלי, אין לי משיכה פיזית לא לנשים ולא לגברים. אין לי משיכה לאף אחד. אני נכה לדעתך? מה יש לי?

סליחה על המכתב הארוך, מצפה לתשובתך בשקיקה
יעל.