בדיוק באותו רגע, ראתה האישה השנייה שעדיין ישבה וחיכתה לאוטובוס, אדם שנפנף לה מלמעלה, מגג הבניין: היא לא הבינה מה ניסה לומר, אבל נפנופי האיש עוררו סקרנות. היא רצתה לדעת מה הוא מנסה לומר ולכן החליטה להישאר עוד כמה דקות. ובאמת חמש דקות אחר כך, הגיע האוטובוס לפתע.
האישה לא האמינה. היא הצטערה שלא הפצירה באישה שישבה לידה לחכות עוד מעט. האישה עלתה לאוטובוס הממוזג, צנחה בעייפות לאחד הספסלים ונאנחה כשהיא מוחה אגלי הזיעה ממצחה. כשהביטה לרגע שוב לאותו בניין גבוה ממנו נופף לה אותו האיש, הבינה פתאום מה רצה לומר לה. הוא ביקש למסור לה שממקומו על גג הבניין הוא רואה את האוטובוס מגיע. הוא ביקש ממנה לחכות, הוא ראה את מה שהאישה לא הצליחה לראות ממקומה.
בסימן חנוכה חג הניסים והתקווה אנו מביאים לכם את הסיפור הזה.
לעיתים, כשבאופק לא נראה כל סימן לכך שמגיע שינוי מיוחל, העלטה שורה עלינו, האם נוכל להיעזר בסימנים של תקווה סביבנו מהם יכולות לבקוע ניצני התקווה?
כשאדם שותל זרע ומצפה שיצמח מיד אחרי השקיה ראשונה, סביר להניח שיתאכזב, אבל אם לא יאבד תקווה, ויתמיד להשקותו מדי יומיים ולהאמין בו שיומו יבוא לפרוח - יש לנו סיכוי טוב שאכן יפרח בסוף.
כשאנחנו רוצים שיקרה משהו טוב, לאחר תקופה משברית או עצובה, והוא לא קורה מיד, רבים מאיתנו נוטים להתייאש, להפסיק להאמין. לאבד את התקווה. אבל התקווה אינה קסם שקורה ביום אחד, היא תהליך מתמשך של עמידה על שלנו, וסירוב לאבד את האמונה. כך שאותו זרע קטן ששתלנו, יפרח בזכות האמונה שלנו בו,.
מהי תקווה?
תקווה (פי ויקיפדיה) היא הרצון שתתגשם במציאות התרחשות שאדם רוצה בקיומה. היא כוללת רגש של ציפייה ורצון להתרחשותו של דבר מה בחיינו. זה יכול להיות כל דבר החל מחפץ נכסף, סטטוס ומעמד או אהבה ושמחה.
שאלנו כמה אנשים מהי התקווה עבורם ואלו התשובות שקיבלנו. (התשובות מובאות בשם בדוי)
אפרת`:
"תקווה בשבילי זה לדעת שיש חלומות באופק, תקווה בשבילי זה לדעתי שאני בבסיס עמוק בפנים קיימת ושיש לי את עצמי. גם כשנדמה לי שהלכתי לאיבוד" תקווה עבורי זה לדעת שאני הולכת לחיות חיים ראויים למרות הכל"?
אור:
"תקווה=חיים
חוסר תקווה=מוות"
דניאל:
"אם אני אחכה לתקווה היא לא תבוא. אני צריך ליצור אותה בעצמי. אז אני מנסה דברים שונים. אני לא הולך על דברים גדולים כדי לא להתאכזב. לא אהיה מנכ"ל בזק ולא עשיר כקורח, אבל אני כן יכול למצוא אהבה. זו בעצם התקווה הכי גדולה שלי.
איך אתה יודע בתוכך שאכן התקווה תתגשם?
"אני לא יודע. אין לי ידיעה. תקווה זו לא ידיעה. אני לא יודע מה ילד יום. בגלל זה לתקווה קוראים תקווה ולא ידיעה. אני יכול לקוות שהיא תתגשם ולעשות צעדים לקראתה. במובן הזה דווקא אם היית מדברת על אמונה היה לי יותר קל להסביר את עצמי. כי התקווה בשבילי הולכת יחד עם אמונה. בלי אמונה לא תהיה לי כנראה גם תקווה"
האם היו תקופות שהרגשת שאין לך תקווה
"ברור שהיו. ואני אגלה לך סוד. כל מי שסובל מדיכאון וחרדות הם אנשים שאיבדו תקווה. זה לא קשור לשום דבר כימי לדעתי אלא לאבדן של התקווה והאמונה שיכול להיות להם טוב יום אחד. לצערי אף אחד לא יכול להבטיח לנו כלום. אנחנו יכולים רק להבטיח לעצמנו לא לאבד את האופטימיות וזה קשה, כי אחרי משבר ארוך שלא נגמר ואתה לא רואה את הסוף, אתה כן מאבד את התקווה".
מה שכולנו עושים. פונים לרופא לאיזון תרופתי בתקווה שהכדור החדש יביא תקווה או פסיכולוג שיביא תקווה במילים שלו או חברים שיאמרו מילים של תקווה. אבל בפועל זו נטו עבודה שלנו מול עצמנו וזה קשה. כי אחרי תקופה ארוכה של סבל יש נטייה להתייאש ולאבד את התקווה.
אז איך מחזירים את התקווה?
"הלוואי וידעתי, אבל מה שאני חושב זה שדרך דברים קטנים שהולכים. אם למשל את מרגישה ששום דבר לא מסתדר לך בחיים, שום דבר לא הולך לך בחיים, תחפשי משהו קטן שכן הסתדר. למשל סידרת את הארנונה וזה הסתדר, חזרת לדבר עם חבר אחרי עימות וזה הסתדר. אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, אני אומר שהתקווה היא זו שנמצאת בפרטים הקטנים. אם יש לך כבר כמה דוגמאות של דברים שהסתדרו לך בחיים, את מתחילה לחשוב: וואלה אם זה הסתדר, אז אולי המחשבה שלי ששום דבר לא מסתדר לי לא נכונה, כי משהו בכל זאת עבד שם. אבל תשמעי, אני חכם בלדבר. גם אני איבדתי תקווה ולא פעם אחד כשהמשבר היה ארוך ולא ראיתי איך יוצאים משם".
האם הצלחת לצאת מהמשבר?
"על ארבע. בקושי, אבל הצלחתי. לא יכול להגיד לך מה שאת רוצה לשמוע ממני, לא יכול להודות שכעת בכל פעם שיש משבר, אני נזכר שהצלחתי לצאת מזה פעם"
האם אתה אדם אופטימי האם מקננת בך התקווה?
"אם לא הייתה לי תקווה בחיים, אין סיכוי שהייתי מדבר איתך היום. כן יש לי תקווה, אבל גם יש עייפות ולפעמים גם ייאוש. את מדברת הרבה על תקווה על משהו שצריך לשאוף אליו, אני אומר שמותר גם להתייאש לפעמים. שזה בסדר לשכב במיטה ולהרגיש מיואש מהכל בלי ייסורי מצפון. אנחנו לא מכונות, אנחנו בני אדם. אנחנו לא יכולים לא להגיב לאירועים שקורים לנו בחיים בקבלה ובתקווה כל הזמן. לפעמים אנחנו גם מתייאשים וגם זה בסדר"
חנוכה הוא חג הניסים, קטנים וגדולים. נס הוא בעצם סוג של תקווה שהתממשה.
אז מה עושים כשהייאוש נעשה קשה מנשוא ובכלל לא נוח כמו בשיר של חווה אלברשטיין?, איך לא לאבד תקווה בימים קודרים?
מצאו גם בימים הקשים ביותר את הדברים הקטנים שאתם יכולים להודות עליהם. חבר טוב שאומר מילה טובה ותומך, מאכל טעים, אדם שחייך אליכם ברחוב, חיית מחמד מתכרבלת לידכם,
נסו להיזכר בחוויה בעברכם בה איבדתם תקווה ומצאתם אותה מחדש. אם זה קרה אז, זה כנראה יקרה שוב. כי יש בכם את היכולת הזו לייצר את התקווה מחדש.
נסו לא להתמקד רק ברגע הנוכחי. זוכרים את האישה שחיכתה לאוטובוס בתחילת הכתבה? אם הייתה מביטה למעלה אולי הייתה רואה את האיש המסמן לה שתגלה עוד כמה דקות, שיש תקווה. אבל היא מיקדה את מבטה רק לכיוון האוטובוס שבושש להגיע
מצאו לכם משפטים מחזקים מנטרות שיכולות לגרום לכם להזדקף. תלו אותם על המקרר, בסלון, בחדר השינה. היזכרו בהן בכל פעם שאתם מרגישים שהחשיכה משתלטת עליכם.
מצאו תמיכה בסביבתכם. אנשים וחברים שנכונים לעודד ולומר מילה טובה יכולים לעשות המון עבורכם בתקופות של שבר. גם מטפל טוב יכול לסייע בהחזרת התקווה לחייכם.
התמקדו רק במה שיש לכם שליטה בו. אל תנסו להיאחז בדברים שכרגע אין לכם שליטה עליהם ולייסר עצמכם עליהם.
כתבו. כתבו ופרטו על הדף את התסכול, והכעס, הכאב, החושך, השבר. כל מה שכואב לכם. הרשו לעצמכם לדמם על הדף מבלי לספר סיפור מובנה. לכתוב באופן אינטואיטיבי לחלוטין.
השתמשו בדמיון מודרך כדי לתאר לעצמכם את היום המושלם ביותר שלכם. איך אתם מתעוררים בבוקר, באיזו הרגשה, מה אתם לובשים, עם מי אתם נמצאים ואיך אתם מרגישים?
חג חנוכה שמח ומלא תקווה וניסים קטנים וגדולים לכולנו!
הכותבת/עורכת שיר שוורץ, עובדת בחברת פרויקטים שיקומיים, מנחת סדנאות כתיבה טיפולית וכלים וקלפים השלכתיים
shir-schwartz.com
