על החברה
יצירת קשר
קוד אבטחה:

מעגלי תמיכה

אפרת הייתה בת 38 כשנודע לה לראשונה שחלתה בסרטן השד.


היא הגיעה הביתה. השכיבה את הילדים לישון וישבה בשקט בחדר השינה החשוך כשהיא רועדת בכל גופה.


כשבעלה הגיע הביתה, הגישה לו ארוחה, ניסתה לחייך. כשברחה מעיניה לפתע דמעה. בעלה הביט בה בדאגה. היא מיהרה לספר על משהו שקרה לה בעבודה, הרכינה ראשה.


הוא שאל אם הכל בסדר. אם יש משהו שקרה? אם היא זקוקה לדבר מה. היא גמגמה משהו על עיצוב של איזה חדר שלא היה לרוחו של הלקוח, אמרה שהיא עייפה, מהרה לחמוק ממבטו התוהה לחדר השינה האפל.


מדוע אנחנו כל כך חוששים לפעמים לבקש תמיכה? מה מפחיד אותנו בבקשה הזו?


ממה אנחנו כל כך חוששים בעצם? האם אנו פוחדים שנצטייר כחלשים בעיני האחר? האם הפחד הוא מתגובה שלילית לבקשת התמיכה שלנו? האם זה קשור לדימוי העצמי שלנו בעיני עצמנו של אנשים שלעולם לא נזקקים לעזרה מאחרים? או שאולי הפחד שלנו להיתמך בעת מצוקה, קשור לנרטיב מהעבר? לזכרון כלשהו שבו חשנו חסרי אונים בשעת מצוקה, פנינו לעזרה וקיבלנו סירוב? או שאולי כל התשובות נכונות?



ואולי אנו תוהים מי יכול לעזור לנו בעת משבר? למי נכון לנו לפנות?


למעשה, דווקא מי שמבקש עזרה ותמיכה ולא נשאר לבד עם הקושי בעת מצוקה, הוא כנראה אדם חזק. אנשים אלו שאינם חוששים לדימוי העצמי שלהם או לדימוי שלהם בעיני האחר ואינם מפחדים להיתפס כשהם חסרי אונים, דווקא לרוב אנשים חזקים מאוד. הדימוי העצמי שלהם מספיק חזק כדי לדעת. שלא משנה איך יצטיירו בעיני האחר, ולא משנה גם תגובת האחר לבקשת התמיכה שלהם ממנו, הם רוצים וזקוקים לעזרה ומסרבים לשבת לבד בחושך כמי אפרת, רועדים ופוחדים וחשים בדידות גדולה שהולכת ומתפשטת בתוך בטנם. שהופכת להדחקה, בושה, אשמה ולפעמים גם דיכאון או חרדה.


"אין לי מעגלי תמיכה" הצהירה באזני פעם חברה שחוותה מצוקה קשה, אבל כשבאתי לבקר עם עוגת שיש והמון חמלה, הטלפון לא הפסיק לצלצל

.



אז מה זה בעצם מעגלי תמיכה ומדוע זה כל כך חשוב שיהיו לנו אותם?


כל אדם בשלב כלשהו בחייו יכול לחוות משבר או קושי נפשי כלשהו. אם לא נדע לבקש תמיכה כשאנחנו זקוקים לנ אנו בעצם דנים עצמנו להתמודדות כפולה: גם עם הקושי הנפשי וגם עם הבדידות שעשויה להעצים מאוד את הקושי והמצוקה.


האדם הוא יצור חברתי. הוא זקוק מאוד לא רק להרגיש שייכות אלא גם לדעת שבעת הצורך יהיו לו גם עוגנים ותמיכה. שהוא אינו לבד בעולם.


מעגלי התמיכה שלנו לרוב מחולקים לקבוצות השייכות שלנו.



המעגל הראשון: המשפחה. המקור שאליו אנו מצפים וכמהים לתמיכה. הורינו. אחינו. הסבים שלנו. בגיל מבוגר יותר גם הילדים שלנו שבגרו הופכים לעיתים לחלק ממעגל התמיכה. לא נדיר למצוא נורה הגיל שיבה הנעזר בילדיו פיזית ונפשית.


אחריהם המשפחה המורחבת: דודים, בני דודים, דודנים, אחיינים.


לא תמיד אנו מסוגלים לקבל תמיכה מכל מקורבינו. לעיתים נמצא שדווקא דוד או סבתא מהווים את התמיכה הדרושה לנו כשהורינו לא לגמרי זמינים לנו.



לפעמים נמצא כי אחינו או אחותינו או דווקא דוד כלשהו הם העוגן בחיינו הם אלו שמרגיש בנוח להיעזר בהם.


מעגל שני: בני הזוג : אחת המשאלות הגדולות שלנו כשאנו מבקשים אהבה, מתחתנים היא שבני זוגנו יהוו עוגן ותמיכה עבורנו ואנו עבורם.


אם חווינו העדר תמיכה רוב חיינו, אנו עשויים להפוך את הרצון בקשר זוגי לרצון (לרוב מבלי דעת) וכמיהה לתמיכה ועוגן לבן או בת זוג שיהיה שם עבורנו ואנחנו עבורו,


מעגל שלישי : חברים


חברים וחברות טובים, חברי נפש, יכולים להוות תמיכה נהדרת כשאין לנו משפחה או בני זוג בחיינו במעגלי התמיכה הראשונים או כאופציה נוספת לקבלת תמיכה. הם יגיעו לחבק, להכיל, לנקשיב ולאהוב. הם יזמינו אותנו לסרט או כוס קפה. הם יכעסו על מי שפגע בנו. ישהו איתנו בזמנים הקשים. יקשיבו ידברו איתנו ויפיגו את הבדידות הקשה המלווה את המשברים אותם אנו חווים.


מעגל רביעי מטפלים

אנשים רבים החווים בדידות בשל העדר תמיכה מהמעגלים הראשונים, יפנו לקבלת עזרה טיפול ותמיכה מפסיכולוג, עו"ס, מטפל.


הידיעה שלנו שיש מי שיקשיב לנו.שיש לנו תמיכה לפחות פעם בשבוע, יכולה לנחם מאוד ולהרגיע. מטפלים בשיטות מסוימות אף יהיו זמינים לנו גם מעבר לשעות הטיפול המקובלות.


זכאי סל שיקום יכולים להיעזר גם במדריכי שיקום ומתאמי טיפול בקבלת תמיכה בעת מצוקה. בנוסף להם קווים גם קווי סיוע כמו סה"ר וער"ן שמטרתם העיקרית להוות אוזן קשבת לטווח זמן מוגבל לכל מי שידו אינה משגת קבלת טיפול פסיכולוגי ואין לו זכאות לסל שיקום.


מעגל חמישי : מכרים/שכנים

לפעמים נופתע שדווקא אדם שאינו חלק מהמעגל הקרוב לנו, מתנדב לתמוך בנן בעת משבר.


זה יכול להיות אדם שהכרנו דרך רשת חברתית המבקש לסייע לנו.


לפעמים נופתע מקבלת תמיכה דווקא מאדם שפגשנו ברחוב שמבקש לתמוך בנו, כשאנו חווים קושי שקשה להסתיר מעיני אחרים גם בעת יציאה מהבית


אתם מוזמנים לכתוב לעצמכם רשימה של מקורות התמיכה הקיימים בכל אחד המעגלים בחייכם. אל תהססו לפנות. מי יודע, תופתעו לגלות שלמרות שהייתם בודדים בעת שבר קשה בחייכם, פתאום יגיע אדם אחד, שניים או שלושה ממעגלי התמיכה שלכם שירצה ויתנדב לתמוך בכם.


אל תהססו לפנות ולבקש תמיכה. רוב האנשים חווים זאת כזכות גדולה לעזור ולתמוך.


ואם תתקרבו למסך לרגע, נגלה לכם סוד :

אנשים רבים בסתר ליבם מייחלים שמישהו יפנה אליהם בבקשת תמיכה. מקווים לקבל את הזכות לתמוך באחר. לסייע. לאהוב.


הכותבת: שיר שוורץ. עובדת ב"קידום פרויקטים שיקומיים" מנחה סדנאות כתיבה טיפולית וכלים השלכתיים.


חזרה ל->
מאמרים שיכולים לעניין אותך:

"מתאים לך ללכת לסרט אחי"?

"לא עזבו, אין לי חשק - מאז ה - 7 באוקטובר אין לי חשק.

סטנד אפ? הצחקתם אותי

סתם לשבת לקפה? הקפה יהיה מר



זוהי שיחה די שגרתית בימים אלו. אמנם חלק מהאנשים עדיין מבלים, אבל תחושות של חוסר חשק אנהדוניה פשטה בעם מאז ה - 7 באוקטובר.


מה פתאום שאלך להופעה, כשיש שבויים

מה פתאום שאשב לבלות כשיש נרצחים


ראה מידע נוסף..

ימים קשים עוברים עלינו כעת. ימי אופל שלא חווינו מעולם קודם. לא רק הניצולים והחטופים סובלים כעת, אנחנו כולנו חווים הלם, פחד ואפילו אשמה. מהי אשמת השורד?


ראה מידע נוסף..
פוסטים שיכולים לעניין אותך:

אני מסירה את הכובע בפני אותה אישה מבוגרת וכפופה הפוסעת באיטיות ברחוב. ידה הימנית תומכת בגבה להקל את עומס וזרמי כאב פריצת דיסק, אצבעות ידה השנייה מאדימות מכובד משקל של שקיות הפלסטיק העמוסות מזון בדרכה לתחנת האוטובוס להביא אוכל לבני משפחתה.


ראה מידע נוסף..

ראיון עם רותם פאר, מייסדת עמותת לנפ"ש

ומחברת הספר "בית משוגעים"


את השם רותם פאר שמעתי לראשונה כשהצטרפתי לקהילה שהיא מנהלת בפייסבוק. קהילה גדולה שמונה אלפי אנשים שהמשותף לכולם היא ההתמודדות הנפשית עם מחלת נפש. אנשים כותבים ומבקשים תמיכה, ומקבלים המון הכלה וכוחות מחברים מתמודדים אחרים. לקהילה קראה רותם "לוחמי נפש", ביטוי המבקש לשנות את הסמנטיקה של מתמודדי הנפש לנרטיב שונה לגמרי של גבורה אמיתית בהתמודדות עם מחלה נפשית.



ראה מידע נוסף..
***